אאא

א.      מקור הדין

הגמרא במסכת בבא בתרא צז ע"ב "אמר רב זוטרא בר טוביה אמר רב אין אומרים קידוש היום אלא על היין הראוי לינסך על גבי המזבח"

בהמשך אומרת הגמרא שיין מגיתו (יין שטרם עברו ארבעים יום מדריכת ענביו בגת והוא טרם הספיק לתסוס[1]) הרי שהוא כשר לנסכים רק בדיעבד, אך לכתחילה יש להביא יין שהתיישן וראוי לשכר את השותה אותו וכמאמר הכתוב "...הסך נסך שכר" (במדבר כח ז).

עוד אומרת הגמרא שיין מגיתו כשר לקידוש שכן אין להחמיר ביין הקידוש כחומרת הנסכים וממילא יין הראוי בדיעבד לנסכים כשר לכתחילה למצוות קידוש וכדברי רבא "סוחט אדם אשכול של ענבים ואומר עליו קידוש היום" (ב"ב צז ע"ב).

רשב"ם[2] והמאירי[3]  מבארים שיין מגיתו כשר לכתחילה לקידוש שכן יש בכוחו לשכר לאחר שהוא יעבור את תקופת התיישנות המינימאלית בת ארבעים יום, וממילא שקיים ביין מגיתו  פוטנציאל לשכר אלא שהוא רק מחוסר זמן ואין בכך כדי לפסול את היין לקידוש.

ב.      פסק השולחן ערוך ודברי הפוסקים

להלכה פסק השולחן ערוך[4] כי יין מגיתו כשר לקידוש, ובמגן אברהם[5] כתב כי אומנם יין מגיתו כשר, אך לכתחילה מצוה מן המובחר לקדש על יין שהספיק להתיישן במשך ארבעים יום לכל הפחות.

לכאורה ניתן היה להסיק מפסק השולחן ערוך כי מיץ ענבים המצוי בימינו, כשר לקידוש לכתחילה שכן מיץ הענבים דומה ליין מגיתו, אך יש מן הפוסקים שכתבו כי קיים הבדל בין היין מגיתו של הגמרא לבין מיץ הענבים של ימינו.

בשו"ת באר משה[6] כתב כי אומנם יין מגיתו כשר הוא לכתחילה לקידוש שכן קיימת אפשרות שהיין יתיישן ויעשה משקה המשכר, אבל מיץ ענבים שמקובל כיום פעמים שאין בו כוח לתסוס ולהפוך למשקה המשכר וזאת בשל הוספת חומרים משמרים וכימיקלים המונעים והמדכאים את הליך התסיסה וממילא שלא ניתן לדמות באופן מלא את דין מיץ הענבים של ימינו לדין יין מגיתו הכשר לקידוש (ואף לנסכים בדיעבד).

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

בפסקי תשובות[7]  הביא מדברי הפוסקים החולקים על הבאר משה וסוברים כי  אומנם לאחר הוספת החומרים המשמרים מיץ הענבים אינו יכול לתסוס ולהיות משקה המשכר, אבל די בכך שלזמן מסוים, לאחר סחיטת הענבים ולפני הוספת החומרים המשמרים, מיץ הענבים היה ראוי להתיישן ולתסוס וממילא שחל עליו שם יין והוא כשר לקידוש.

כתב הפסקי תשובות[8] כי מיץ ענבים אשר עובר הליך של בישול ופיסטור מבלי שמוסיפים לו חומרים משמרים, הרי שהוא כשר לקידוש (ועי' דין יין מבושל בשו"ע סימן ערב סעי' ח) שכן בתנאים מסוימים יש בו כוח לשוב ולתסוס ולהפוך ליין משכר שאומנם איכותו אינו גבוהה אך למעשה יש בו כדי לשכר.

בשו"ת שבט הלוי[9] כתב להוכיח משיטת המאירי כי מיץ ענבים כשר לקידוש שכן החיסרון ביין שאין בו כדי לשכר מתייחס דווקא ליין לצורך ניסוך על גבי המזבח, אבל למצוות קידוש כל הנקרא יין ואין בו עצמו איזו ריעותא, הרי שהוא כשר לקידוש גם אם אינו משכר.

 

הדברים נכתבו לעיון ולימוד וכדרך של מראה מקום ואין בהם הוראת הלכה למעשה



[1] בית הבחירה (מאירי) מסכת בבא בתרא דף צז עמוד ב "...מעתה יין מגתו מקדשין עליו ולא סוף דבר תוך ארבעים יום אלא סוחט אדם אשכול של ענבים ומקדש עליו מיד ולענין נסוך לא יביאהו לכתחלה אלא מארבעים יום לדריכתו ואילך ואם הביא כשר"

[2] בבא בתרא צז ע"ב ד"ה יין קוסס "הוא יין הנמכר בחנות ופסול הוא דלא הוי שכר ולא ראוי להיות שכר כיין מגיתו דסופו מיהא להיות שכר"

[3] בית הבחירה (מאירי) מסכת בבא בתרא דף צז עמוד ב "מעתה יין מגתו מקדשין עליו ולא סוף דבר תוך ארבעים יום אלא סוחט אדם אשכול של ענבים ומקדש עליו מיד ולענין נסוך לא יביאהו לכתחלה אלא מארבעים יום לדריכתו ואילך ואם הביא כשר"

[4] שולחן ערוך סימן ערב סעיף ב " יין מגתו מקדשין עליו, וסוחט אדם אשכול של ענבים ואומר עליו קידוש היום".

[5] מגן אברהם סימן רעב ס"ק ג "ומ"מ מצוה ביין ישן כמ"ש סימן ת"ר"

[6] באר משה חלק ו סימן נג "ויין מגיתו או אשכול שסוחט יותר טוב מגרייפ-דזשוס לפי שיין מגיתו ואשכול שסוחט ראויין ליין וכל כחות מי ענבים בתוכן משא"כ במיץ ענבים גרייפ-דזשוס שכבר נשחת בו כח להיות יין ונאבדו בידיים ממנו הטעם שממנו וע"י יתהפך ליין"

[7] פסקי תשובות סימן ערב סע"ק ו "אמנם למעשה לא נהגינן לפסוק כן, לא מיבעיא לעניין ברכת בורא פרי הגפן, אלא גם לעניין לקדש עליו, כיון שמיד עם תסיסת הענבים, עדיין קודם שהניחו בו החומרים השונים, היה ראוי לתסיסה, וחל עליו שם יין, שוב אין מסתלק ממנו שם זה, ואם ירצה לחשוש למחמירים, יערב רבע כמות יין נגד שלושת רבעי כמות מיץ ענבים, ושפיר עדיף טפי"

[8] פסקי תשובות סימן ערב סע"ק ו "והנה לאחרונה רוב היקבים אינם מניחים כלל חומרים משמרים במיץ ענבים, אלא עובר בישול ופיסטור אשר בעודו סגור ואטום היטב בבקבוק מונע ממנו לתסוס וכשיניחנו מגולה (עם סוכר וחומרים מתאימים המונעים עיפוש וקלקול) אכן יתסוס, ולאחר ימים רבים יהפוך ליין (אם כי לא ליין משובח, אך ראוי לשתיה), ולכן בודאי אין חשש מלקדש ולהבדיל עליו לכתחילה לאלו שאין יין ערב לחיכם או סובלים ממנו או שמזיק לבריאותם"

[9] שו"ת שבט הלוי חלק ט סימן נח "אבל מה אעשה שבעל בה"ל והרבה שעסקו בזה לא ראו דברי המאירי ב"ב שם והן בחי' המאירי פסחים ק"ז שכ' וז"ל המתוק מאליו בלא שום סבה עד שאינו משכר פסול לגבי מזבח ומקדשין עליו ע"כ, הנה למדנו דבר חדש דאינו משכר אינו פסול קידוש אם בלא"ה תורת יין פרי הגפן עליו, ואינו משכר הוא פסול מזבח דוקא ומש"כ גם רשב"ם דיין מגתו סופו לשכר, היינו כדי לת' להא דתני ר' חייא דיין מגתו לא יביא ואם הביא כשר גם למזבח, ולא נפסל מטעם אינו משכר לזה צריכים הטעם דסופו לשכר ולמדתי זה ג"כ מדברי המאירי שם שכ' ג"כ כדברי רשב"ם דטעם יין מגתו דכשר משום שבסופו יהי' שכר, ומוכח דלענין מזבח קאמר, אבל פסול אינו שכר לבד אינו פסול לענין קידוש"