אאא

זה היה לפני חמש שנים.

באותם ימים מצאתי את עצמי יוצא ונכנס בבתי עסקנים, רבנים ואישי ציבור. ניסיתי לספר להם על תכניתי להקים 'ויקיפדיה חרדית'. המבטים שבהם נתקלתי היו של "אין מצב". הסבירו לי שמהותית זה לא יכול להיות. "אלו שני הפכים". ויקיפדיה זה דבר שמהותו מודרני-חילוני וחרדיות זה דבר שבנוי על ניתוק ממידע ומטכנולוגיה. להפתעתי את אותו טיעון שמעתי גם מחרדים וגם מחילוניים.

רגע לפני שבירה, נכנסתי אל אחד מגדולי הדור. "אל תיתן ליבך לדבריהם", פקד עלי, "גם לשרה שנירר שבקשה להקים 'בית ספר חרדי לבנות', אמרו 'בית ספר לבנות' ו'חרדי' אלו שני הפכים. ותראה כיום- בית יעקב הוא נכס צאן וברזל שמציל רבבות בנות חרדיות".

הביט אל תוך עיני ושתק לרגעים, לאחר דקות של דממה רועמת אמר: "אתה יודע, ר' יוסף, ההמון מסתכל על העולם בהשקפת הפירוד, אבל התורה מלמדת אותנו את השקפת הייחוד", סתם ולא פירש. "אתה תראה" הוסיף "המיזם שלך עוד יגדל ויצמח כמו בית יעקב".

כל השאר, כמו שנהוג לומר, היסטוריה. חמש שנים אחרי מפעל ה'מכלול' קם וניצב. חצי מיליון איש פוקדים אותו מדי חודש. 'ויקיפדיה חרדית' לרבבות בני ישראל ובנות יעקב.

@

אחרי שהמכלול גדל ופרח, התחלתי להעמיק בדבריו ולחקור כוונתו. מהי 'השקפת הפירוד' ומה 'השקפת הייחוד'?
ההסבר רחב ועמוק יותר. הנה התמצית: השקפת הפירוד מחלקת את העולם. יש את מה שקורה בבית המדרש, ויש את החיים שברחוב. יש את העולם הרוחני, השמימי שכולו קודש, וכל מה שמחוצה לו הוא ארצי, זר ואפילו מסוכן. את התורה והמצוות, את חרדת הקודש - מכניסים אל תוך התיבה, ואילו את כל מה שחיצוני - עושים רק בדיעבד, מתוך חשש וניכור גדול.

בהשקפת ההמון שתי הרשויות האלו נפרדות ואף צרות זו לזו. רבים משוכנעים שיש חוב קדוש לבטל רשות אחת, כדי להקים את הרשות השניה. מכאן ואילך, הם בוחנים כל דבר ומאורע בעולם, במשקפיים כהות: האם הוא קודש, או חול? אם מן השמים הוא – קדוש ייאמר לו; אם מן הארץ – טמא טמא יקרא.

בעידן המודרני השקפת הפירוד התאזרחה בלב רבים, והביאה אותם לחשוב שכל דבר הבא מן החדש או מן החוץ, הוא סותר בהכרח את דרך התורה. על כל פנים אין לו מגע עם התורה. ברור לרבים שליהדות התורתית אין מענה לשון ועצה ליוצאים מבין כותלי בית המדרש.

השקפה פשטנית זו גורמת תחושה, שמי שנדחו רגליו מעולם השמימי, אבדה הרוחניות שלו. אין לו סיכוי יותר. ומכיוון שכך, מתפשטת בקרבם סתירה פנימית בין בית המדרש בו גדלו וינקו תורה ויראה, ובין חייהם היומיומיים, ומלחמה מתחוללת בליבם ובמוחם בין הקודש והחול והולכים וקבעים בלבם פנימה הפרדת רשויות "היה יהודי בבית המדרש ואדם במשרד".

אולם מיסוד היסודות של היהדות אשר חזרו והדגישו לנו מרן הבעל שם טוב זי"ע ותלמידיו, למדנו את 'השקפת הייחוד'. אף כי אוהב ה' שערים המצוינים בהלכה, הרי שבאמת מלא כל הארץ כבודו, ולית אתר פנוי מיניה. אין מקום מ'חוץ' שאינו תחת מלכותו יתברך, ואין בו תפקיד ושליחות ייחודית ליהודי הנזקק לילך בו. אדרבה, כל עיקר הלימוד והשקידה בין כותלי בית המדרש, הוא כדי ללמוד היאך וכיצד יש להלך ברשות הרבים ולהזריח בתוכה את אור ה'.

לא צול"ניקיות (צדיקות ורע לה) רוצה ה', תכלית התורה ושכרה היא 'צדיקות שטוב לה'. רצונו שנעבדהו מתוך שמחה וטוב לבב ומרב כל, שנזכה לשני שולחנות, לחיות חיי תורה מלאים ושמחים במרחבי שפע רוחני וגשמי. את הארץ ומלואה נתן לבני אדם, אין רצונו שנבחור להתנחל רק בחלק קטן ומצומצם מהארץ ומבריותיה הטובים אשר ברא כדי להנות בהם בני אדם.

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

כי זאת השקפת התורה האמיתית. אין שום תחום – לא בארץ ולא מתחת לארץ - שאינו שייך למלכות שמים ולחרדים אל דברו. אדרבה, רוב גופי תורה ניתנו לנו כדי לדעת כיצד לנהוג במקומות הארציים ביותר. זו הרי הייתה הסיבה שהתורה ניתנה לנו ולא למלאכי השרת, דווקא משום שלנו יש יצר הרע, לנו יש מחוזות ארציים, וחובתינו לקדשם.

@

סיפרו לי שהיום התעורר ויכוח עז בכמה וכמה קירות וקבוצות בפיסבוק, מה מהותו של המכלול? האם הוא פרויקט חדשני או שמרני, האם הוא מקדם חרדיות או ידע. וכמייסד המכלול באתי כאן להביע את עמדתי בפולמוס. (הפולמוס התעורר היום, בעקבות קמפיין גיוס המונים שאנחנו עורכים בימים אלו).

לדעתי המכלול לא נכנס במסגרות המחשבה המקובעות הרווחות בציבור, להפך עצם קייומו קורא תיגר על השקפת הפירוד הזאת ומציע משקפים מאוחדים על העולם. אין שתי רשויות בעולם, ה' אלוקנו ה' אחד.

• הכותב הינו נשיא מכון חכמת התורה, מייסד 'המכלול' ומחבר ספר 'השקפת הייחוד והאמונה'