אאא

לאחרונה צף ועולה במדיות השונות נושא החרדים שאינם שומרי תורה ומצוות ומתנהגים כחרדים כלפי חוץ, השיח קיים, המציאות ככל הנראה קיימת גם אם ניתן לפרשנה ולהסבירה בדרכים שונות, השאלה היא איך מתמודדים עם התופעה והשיח עליה.

 תופעה חריגה התרחשה בציבור החרדי במהלך הכמעט שנה אחרונה, ולא צריך להיות בקיא גדול ברזי הסקר והמדד כדי להבין על מה מדובר, די לנו להציץ באנשים שמספקים את הנתונים היבשים ללא פרשנות או אידיאל סמוי,

כך לדוגמא פורסם בעיתון גלובס דבריה של סמנכלי"ת חברת בזק בעניין צריכת האינטרנט בתקופת הקורונה בציבור החרדי

"סמנכ"לית השיווק והחדשנות בבזק, קרן לייזרוביץ', אמרה כי "הציבור החרדי חווה אל מול איום הקורונה שינויים טקטוניים במובנים רבים, כשכולם דוחקים בו לשימוש גובר באמצעי הדיגיטל הרבים שעד היום כמעט ולא חדרו אל הציבור. עתה, הצורך הקיומי מוביל לאחד מתהליכי אימוץ האינטרנט המהירים ביותר שראינו. הגידול העצום בנתוני השימוש ברשת, לצד הגידול החד של המצטרפים החדשים, מהווים עדות לאימוץ המהיר. לצד כל זאת, אנו רואים בסקר העומק שביצענו כי החרדים ימשיכו לעשות שימוש בכלים אלה גם לאחר סיום המגפה, כך שמדובר בשינוי עמוק שעשוי להשפיע על אורח חיי החרדים, יגביר את החיבור לאוכלוסייה הכללית ויתרום לצמיחת המשק".

מהסקר עולה כי 82% מהחרדים דיווחו כי בעת הנוכחית של משבר הקורונה הם מתעדכנים בחדשות ומידע על התפשטות הקורונה דרך מקורות מידע דיגיטליים כגון אתרים ייעודיים לציבור החרדי - 56%, אתרי חדשות רגילים (ynet, וואלה, ישראל היום) - 40%, רשתות חברתיות (פייסבוק, טוויטר) - 25%, אבל גם באמצעים מסורתיים כמו רבנים ומובילי דיעה במגזר - 30%, פשקווילים - 8%, מפה לאוזן (חברים/משפחה/עבודה) - 39%.

עוד עולה מהסקר כי בתקופה הנוכחית של משבר הקורונה גולשים בממוצע כ-5 שעות ביום חול (באמצעות טלפון או מחשב): נשים יותר מגברים (כ-6 שעות אצל הנשים, לעומת 4.5 שעות בממוצע בקרב גברים). 78% מהציבור מדווחים על כך שהם גולשים בתקופה הזו יותר מבעבר. כמו כן, נמצא כי ניכר גידול גם בשימוש של הילדים החרדים באינטרנט במיוחד בקרב בני הנוער (13-18) - 26% מההורים דיווחו כי הילדים בגילאים אלה הגבירו שימושים באינטרנט בתקופה הנוכחית.

נתונים נוספים מהסקר מלמדים על מגמת גידול ברכישות אונליין, על לימודי תורניים מרחוק שהתגברו, על שיחות טלפון בהיקפים משמעותיים ועל נכונות להמשיך ולהרחיב את השימוש ברשת לאחר המשבר."

אין בשורות אלו רצון להכשיר או לטמא, לדון ביסוד הסוגיה, וכל אחד שיעשה כדעת רבותיו, אך השאלה שצפה ועולה היא "דור העתיד", נוער ומבוגרים שנמצאים שם או יגיעו לשם בעתיד.

הדברים ברורים שאין בדברים אלו הכללה, ברור כשמש שישנו ציבור ענק בעולם הישיבות, אברכי הכוללים, ועוד, שאין להם מושג על מה מדובר בכלל וגם בתקופה זו הם ניזונו במה שהיו צריכים מאותם מקורות קדומים שמהם ניזונו תמיד, אך הדיון הוא על אותם שלא...

הפחד העצום שצף מיד בקריאת נתונים אלו  היא שאלת הביטחון,  האם אותם אנשים מודעים למושגי השימוש הנבון והנכון במדיות הללו, האם בחור/ מבוגר שבתוככי הקורונה קיבל החלטה להתחבר לאינטרנט, האם הוא מודע לנזקים האפשריים, לאלימות ברשת, לסחטנות, ואינני מדבר על נושאים של צניעות שזה עולם נוראי בפני עצמו, ממי הם קיבלו הדרכה איך משתמשים בכלי נשק זה?.

אך הבעיה היא לא בהם.. הבעיה היא שאין להם אל מי לפנות ולברר ולשאול, אין בי זכות ולא רצון להטיף מוסר למאן דהו ובוודאי לא למאורי הדור,  אך בעקבות המצב דווקא לנו העוסקים בחינוך הדור הבא להתמודדות עם דור העתיד תרתי משמע, האם אנו מעניקים להם כלים תואמים, או שמא אנו מתחבאים מאחורי מסיכה כלשהי ובשם התורה אנו מאפשרים להם לרעות בשדות מוקשים ללא הדרכה.

לדוגמא- אחד מהבעיות המורכבות בכל מקום הוא נושא הסמים, בני נוער טובים מאוד מהיכלי הישיבות המפוארות ביותר, צורכים סמים, (כמובן כל מוסד והאחוזים שלו) השאלה הגדולה היא מה יעשה נער שרוצה להיגמל מההרגל, האם יש לו כתובת למי לפנות או שבעצם השאלה שלו הוא מסכן את כל עתיד חיו???

דוגמא זו היא גם בנושא הפלאפון והאינטרנט, ניתן לנקוט עמדה של "לא בבית ספרנו" ולהילחם עם ראש בקיר בתופעה, ולהנשיר עוד ועוד נערים/ות אל תהום פעורה.

אין ספק שכל מוסד חייב לייצר לעצמו גבולות של מותר ואסור, וכפי שאמר יהודי חכם אחד "היכן שתשים את הגבולות שם תהיה המלחמה" גבולות זה הבסיס למרחב החופשי, השאלה היא לא ההכלה והקבלה בתוך המוסד, השאלה היא חברתית חרדית, עד כמה אנו מכילים ומאפשרים שיח בנושא, מאפשרים פתחון פה ואוזן קשבת.

המורכבות שמציאות החיים יצרה מול חוסר היכולת להכיל ולתת לאנשים שכאלו מקום בלב ובמציאות, היא הבונה את אותם "קהילות" המגדירים עצמם כאנוסים (שם מחריד) להישאר בציבור החרדי.

לא הם אלו שמייצרים את המציאות, אלא אנחנו! מקום השיפוט שלנו! מקום האני ואפסי עוד, גאווה, גאווה גאווה! הם הסיבות שיוצרות את אותה קהילה אומללה, חסרת תוחלת רוחנית וגשמית, הפוסחים על כל הסעיפים ואינם חיים.

נער שמסיבותיו עוזב את היכלי הישיבות נחשף לעולם הגדול, רוצה לקנות פלאפון (סמארטפון) בשיחה איתו הוא מביע נכונות למכשיר מסונן ברמה גבוהה ובפיקוח של ההורים, והשאלה היא שאלה קשה לאפשר לו או לא, מצד אחד הדחף הטבעי בסיבה החרדית זה למנוע ממנו את המכשיר, מצד שני אם נמנע והילד ירצה הרי ברור לכולנו שהוא ישיג, ואז זה לא יהיה בפיקוח שלנו ובלי סינון, והאם לא על זה נאמר יצא שכרו בהפסדו?

בפרשת השבוע אנו עוברים שיעור מוסר חי בדיוק בסוגיה זו, כן זוהי לא שאלה חדשה, זוהי שאלה עתיקת ימים, האם לאפשר לילד קשר עם העולם החיצון ובאופן מבוקר, או לבודד אותו מעולם החיצון באופן טוטאלי, עם סימן שאלה מה יקרה כאשר הילד יגדל וייצא לבד לחיים.

יעקב  אבינו מפחד לחשוף את דינה לעשו, הוא מפחד שעשו הרשע שטוף הזימה, יתן עיניו בביתו הצדקנית, ממש  מ"בית יעקב"! והוא נותן אותה בתיבה, סוגר אותה, יעקב לא לוקח בחשבון את האפשרות שדינה תחזיר בתשובה את עשיו, והוא נענש על כך, בשלב מאוחר יותר כשהתיבה נפתחת דינה יוצאת לרחובה של עיר, ושם היא פוגשת את שכם בן חמור, התחתית של התחתית.

חובתנו לייצר אפשרות לשיח עם בני הנוער בכל תחום ובכל נושא!!! שנער שמרגיש צורך יוכל לפנות לדבר ולהרגיש בטוח, חובתנו לייצר עולם תוכן ברשתות שיתאים לציבור שרוצה לצרוך אותו, אם רוצים אנו למנוע נשירה חובה עלינו להפסיק לתת את ילדנו בתוך התיבה, אחרת זה יהפך לסיפור של שכם בן חמור.

במצב הנוכחי אין כמעט אופציה לאפשר פתיחות לעולם הגדול לאלו שמגיעים למקום שהם צורכים אותו, כי התבדלנו, ולא בנינו עולם שכזה, אך הנתונים הקיימים היום טופחים על פנינו, אם נמשיך בטמינת הראש בתיבה, אחריות הנושרים ירשמו בטאבו על שמנו.  

 

הכותב הינו ראש בית המדרש החרדי ברקאי, חיספין