החינוך בראי הפרשה

להתחסן או לא להתחסן? / הרב בורודיאנסקי

שאלת החיסון התופסת את מרחב הדיון הציבורי איננה רק שאלת חיסון אלא שאלת הזדמנות של אמונה - הרב אברהם בורודיאנסקי בטורו השבועי - 'החינוך בראי הפרשה' (יהדות)

(צילום: חיים גולדברג, כיכר השבת)

להתחסן או לא, זוהי שאלת השבוע. שאלה שנעה ממסדרונות בית המחוקקים ועד בתיהם של משפיעי דעת קהל בראשות מרנן ורבנן שליט"א. מצד אחד הפחד מהנגיף, מצד שני אנו למודי היסטריה עם חיסונים שפגעו במערכות בריאות ושיתקו והרגו אותם, אכן שאלה כבדת משקל.

חכמינו לימדונו, שכל מאורעות השבוע דרושים בפרשת השבוע, ואכן פרשתנו עוסקת בשאלה הכי עקרונית בחיי היהודי, ובמציאות ומציאת החיסון.

מטרתו של החיסון הוא לתת בטחון לאדם להיות חופשי ובלתי מוגבל בעקבות המחלה והשלכותיה, רצון החופשיות באדם זהו הצורך ההישרדותי הבסיסי של כל חי על פני האדמה, הרצון לעצמאות הרצון לא להיות תלוי בשני, ואכן על זה אנו מתפללים בברכת המזון "ונא אל תצריכנו לא לידי מתנת בשר ודם ולא לידי הלוואתם"- שלא נהיה תלויים באחר.

אם נכונים הדברים אצל כל אדם אזי בגיל ההתפתחות גיל הנוערים נכונים הדברים שבעתיים, ועל בסיס תובנה זו אומרת לנו התורה "על כן יעזוב איש את אביו ואמו" הציווי לאדם הוא לבנות בית בעצמאות בגיל שדורש עצמאות.

כמה טבעי לנער כמו יוסף הצדיק הנמצא בכלא המיצרי המדכא והרע, שיעשה כל השתדלות לצאת מן המייצר, אדרבא לכאורה אם יוסף לא היה עושה את ההשתדלות לצאת משם יתכן והייתה עליו טענה,

בניגוד לסיפורים שסיפרו לנו בגן, יוסף הצדיק לא נהנה ממעמד ומפריבילגיה בבית הכלא חז"ל דורשים את הפסוקים בפרק ק"ה בתהילים על חיו של יוסף במצרים ) "עִנּ֣וּ בַכֶּ֣בֶל רגליו רַגְל֑וֹ בַּ֝רְזֶ֗ל בָּ֣אָה נַפְשֽׁוֹ" מסביר רש"י- "ברזל באה נפשו - א"ר הונא בר אידי שרתוע עשתה לו תחת זקנו שאם ירכין פניו השרתוע מכהו, שרתוע פי' שפוד:" עכ"ל. יוסף ישב שם בעינויים גדולים של שיפודים תחת ראשו, עם אזיקים ושרשראות, וכל זה על לא עוול בכפו.

האם זה לא הגיוני שבמצב כזה יוסף מבקש משר המשקים "תזכור אותי כשאתה יוצא מפה" האם זו לא הבקשה הכי לגיטימית והגיונית שיוסף אפילו מצווה עליה כהשתדלות לצאת ממקום שכזה, אבל חז"ל מגלים לנו דבר נורא על בקשתו של יוסף: כשאמר יוסף לשר המשקים (בראשית מ, יד): כי אם זכרתני אתך כאשר ייטב לך, אמר לו הקדוש ברוך הוא: חייך שתעמוד ביסורין ובאיסורין עוד שתי שנים, ויהי מקץ שנתים (שם מא, א), ולפיכך עד עת בא דברו, של הקדוש ברוך הוא:

יוסף נשאר לא סתם עוד שנתיים בכלא אלא ביסורין! עד שהקב"ה החליט להוציאו ודברו של הקב"ה הכריע את הכף ולא השתדלותו של יוסף, ודבר תימה הוא להבנה לכאורה.

המדרש בבראשית רבה פרשת מקץ פרשה פט דורש את תחילתה של פרשת מקץ על המילים שבתחילת הפרשה : "[מא, א] ויהי מקץ שנתים ימים, (איוב כח) קץ שם לחשך, וכו' דבר אחר קץ שם לחשך, זמן נתן ליוסף כמה שנים יעשה באפילה בבית האסורים, כיון שהגיע הקץ חלם פרעה חלום"

מקור הפסוק הוא באיוב פרק כח פסוק ג קֵ֤ץ׀ שָׂ֤ם לַחֹ֗שֶׁךְ וּֽלְכָל־תַּ֭כְלִית ה֣וּא חוֹקֵ֑ר אֶ֖בֶן אֹ֣פֶל וְצַלְמָֽוֶת:

מסביר את הדברים באופן נפלא הגאון רבי אביגדור מילר זצ"ל הגמרא במסכת סוכה דף נב עמוד א אומרת: "דרש רבי עוירא, ואיתימא רבי יהושע בן לוי: שבעה שמות יש לו ליצר הרע. וכו'- יחזקאל קראו אבן, שנאמר והסרתי את לב האבן מבשרכם ונתתי לכם לב בשר"

לב זה מקום יצירת המחשבות, ולמה הוא נקרא פה אבן? "לב אבן" משמעותו ששכלו של האדם אינו חושב, אינו פועל, דומם כאבן, אנו רגילים לחשוב שהבעיה הגדולה אצל האדם זה מחשבות מוטעות שהלב מסתנוור מכל מיני מאורעות ומשפיעות על חשיבת האדם אך לאמיתו של דבר, לא זוהי הצרה הגדולה של האדם, הפגיעה המסוכנת ביותר אצל האדם זה שהוא משתק את השכל שלו, השכל הופך לאבן והוא לא חושב ולא מרגיש כלום.

כשאדם לא ער ומתבונן ומודע לנעשה סביבו כשהוא לא פוקח עיניים לראות את האמת זה ההישג הגדול של היצר הרע, הוא הופך את לב האדם לאבן, אדם שנסחף בשטף החיים מבלי להתבונן להתרגש לחוש את הקורה בעולם ולשנות את המציאות ולשנות את עצמו והכל נעשה מתוך הרגל הוא מחמיץ את נקודות הצמיחה של החיים, בורא עולם מעניק לאדם הזדמנויות מיוחדות לגדול ולצמוח ולחנך את עצמו, אבל כדי להרגיש את אותם נקודות צריך לב רגיש, לב שומע, לב אבן מפספס את ההזדמנויות האלו.

מה הם אותם הזדמנויות? קורונה? מלחמה? צרות? אולי גם אבל לא בהכרח, ההזדמנויות המיוחדות הללו הם אותם זמנים שלנו נראה שפספסנו משהו שהינו זקוקים לו (אוטובוס, תור לרופא, בנק, עבודה ועוד) דווקא אותם רגעים הם רגעי המבחן האמיתי של האדם להרגיש מובל ע"י מנהיג הבירה ולא מוביל את החיים של עצמו.

הזדמנויות אלו הם זמני התזכורת שהכל מאת ה' יתברך, לא רק כשאין ברירה, אלא כל מצב שיש בעולם בכלל ובפרט, אנשים רבים בעולם חשו בעת התפרצות הקורונה באזור חג הגאולה אשתקד, כי הנה המשיח בפתח, והיו גם שממש הבטיחו הבטחות ומצגי שווא, וכמה הייתה האכזבה כאשר חג הגאולה עבר והמשיח לא דפק בשעיר ירושלים.

אמת! יהודי צריך לחיות בתחושה של כמיה לגאולה, אבל לא בהקשר של קורונה או מצבי חרום, הצפייה לגאולה ולמשיח ולהתגלות ה' צריכה להיות במידה שווה כאשר יש לו שפעת או משהו לא עובד לו טוב במהלך החיים באותה רמה של נגיף שמתפרץ בעולם, יהודי צריך להתרגש ולחיות באמונה כזו של חיפוש אחרי הזדמנויות שבאות שעה אחרי שעה באופן קבוע, הזדמנויות של התרגשות הלב והמחשבה שבעקבות זה.

אותם רגעים נעלים הם רגעים של הטענה נפשית באמונת ה', של חיבור לרשת הביטחון וההכרה בממלכת ה' לבדו בעולם! מי שמפספס את ההזדמנויות הללו מפתח לב אבן שזה הגרוע מכל והצלחה של היצר הרע שנקרא אבן.

ועל זה מתנבא הנביא ואומר: יחזקאל פרק יא "וְנָתַתִּ֤י לָהֶם֙ לֵ֣ב אֶחָ֔ד וְר֥וּחַ חֲדָשָׁ֖ה אֶתֵּ֣ן בְּקִרְבְּכֶ֑ם וַהֲסִ֨רֹתִ֜י לֵ֤ב הָאֶ֙בֶן֙ מִבְּשָׂרָ֔ם וְנָתַתִּ֥י לָהֶ֖ם לֵ֥ב בָּשָֽׂר:" לעתיד לבוא כאשר נראה עין בעין את הנהגת ה' יתברך כל הסימפטומים של לב אבן לא יהיה להם מנוחה בלב הבשר היהודי הפועם והמתרגש מאותם חיים רוחניים שיהיו בעולם לעתיד לבוא.

יוסף הצדיק חי בכלא ביסורים גדולים והוא לא מפספס שום הזדמנות להטענת ההכרה באין עוד מלבדו, לא לחינם הוא נקרא יוסף הצדיק! בכל צער וצרה הוא רואה רק את ה' יתברך, הוא רואה רק עוד הזדמנות לפתח את לב הבשר, את הלב המרגיש כמיהה לה' יתברך בגדר של "ליבי ובשרי ירננו לקל חי" ואז לאחר 10 שנים יוסף מבקש מבשר ודם תזכור אותי... נכון זו ההשתדלות המצופה מאדם, אבל הטענה על יוסף היא היה זה לרגע בחינת לב אבן על לב בשר, היה בזה פגיעה בכמיהה לה' יתברך, ולכן הוא נשאר עוד שנתיים להתקרב עוד ועוד להכרה של "אין עוד מלבדו" לתקן את פגם לב האבן ככל שהיה לו.

שאלת החיסון או לא חיסון מורידה מסדר היום היהודי את ההזדמנות לעוד קרבת אלוקים, כאמור יהודי מוצא בכל דילמה בחייו בכל שאלה ובכל פניה את הרגע הזה שרק הוא וה' יתברך שם והם משוחחים והוא מבקש מה' יתברך, עצם המפגש הנ"ל הוא קרבת אלוקים בלי קשר לתוצאה שלו, עצם הכרת האדם שלא הוא המנהל של החיים של עצמו אלא הוא מנוהל ע"י כוח עליון, זו בשורה ענקית לרוחו ונפשו.

שאלת החיסון איננה שאלה של השתדלות האם חייבים או לא, לאחר שגדולי הרופאים והרבנים ועסקני הרפואה פרסמו את דברם אין פה עוד שאלה, וממש לא משנה מה תהיה התוצאה, כי עצם המפגש בשאלה אם כן או לא וההכרעה לעשות אותו בעקבות הציווי של וחי בהם, זה עצמו מוליד באדם את לב הבשר, לעומת האדם שדעתו הופכת פתאום לרלוונטית והוא המכריע לעצמו ללא פגישה עם התורה וחכמיה, פה הוא מייצר לב אבן על פני ההזדמנות פז ללב בשר.

אדם יכול לשבת שעות להתפלל, ללמוד ספרי מוסר ומחשבה, אבל אין שם התעוררות פנימית להיות רגיש ומרגיש להתרחשות ולפגישה הכנה והאמיתית וכל כולו אדם שרחוק מאור האמת!

בימים אלו, כאשר אנו משוחחים על נושא זה של החיסונים, נשתדל כאשר במיוחד השיח ליד ילדינו דור העתיד, לא לפספס את ההזדמנות פז ולהניח על השולחן את הפגישה המיוחדת המצטלבת בין התורה והרפואה, כי חינוך שכזה יכריע את שאלת לב אבן או לב בשר בעקבי הצאן.

ובכך לא נפספס את ההזדמנות פז שנקרתה בדרכנו לחיים ומי יתן ובהסתכלות שכזו נזכה לבשורת הנביא יחזקאל פרק יא לְמַ֙עַן֙ בְּחֻקֹּתַ֣י יֵלֵ֔כוּ וְאֶת־מִשְׁפָּטַ֥י יִשְׁמְר֖וּ וְעָשׂ֣וּ אֹתָ֑ם וְהָיוּ־לִ֣י לְעָ֔ם וַאֲנִ֕י אֶהְיֶ֥ה לָהֶ֖ם לֵאלֹהִֽים:

הכותב הינו ראש יבית המדרש החרדי ברקאי, חיספין

הכתבה הייתה מעניינת?

תוכן שאסור לפספס

0 תגובות

אין לשלוח תגובות הכוללות דברי הסתה, לשון הרע ותוכן החורג מגבול הטעם הטוב.

טוען תגובות...
תוכן שאסור לפספס

עכשיו בכותרות
הנקראים ביותר
המדוברים ביותר