אאא

ר' יצחק לוי, תושב שדרות, גידל יחד עם רעייתו וילדיו, במשך 23 שנים, את בנו יוחאי זוהר לוי ז"ל, שנולד עם ניוון שרירים קשה, אך דווקא מגיפת הקורונה היא זו שהכריעה אותו, כאשר נפטר זמן קצר לאחר שנדבק בנגיף.

במסע הלוויה, האב, יצחק, נשא דברים נרגשים, היוצאים מן הלב - ונכנסים אל הלב, כאשר סיפר על ההתמודדות והודה שוב ושוב לבורא עולם על המתנה לה זכה.

בדבריו, סיפר כיצד לא התביישו בילד - בניגוד למשפחות אחרות בהם יש ל"ע ילד מיוחד, וסיפר כיצד טיפחו וגידלו אותו, והשתדלו לשמח אותו כל העת.

ההספד המצמרר, עורר הדים רבים בעיר שדרות. והמשתתפים יצאו נפעמים מדברי האמונה הטהורים של האבא.

"אני מודה לבורא עולם, שנתן לי את הילד הזה", פתח האב את הספדו ליד קברו של בנו, "הוא נתן לי את הפיקדון, הילד הזה, 23 שנה, טהור. הוא לא הלך, הוא לא דיבר, הוא לא היה רואה, אבל נתנו את האהבה שלנו, את המסירות נפש.

"כל לילה, אשתי היתה ישנה בשעה 4 בבוקר, אני והיא כל הזמן לבד. כל הזמן שואלים אותנו מה איתכם, 'הכל ברוך השם, ברוך השם'. הולכים לקניון, אנשים באים מסתכלים, 'תודה רבה, כל הכבוד לכם, אתם אנשים מיוחדים', היו מנשקים אותנו, הייתי הולך באים כל האנשים, 'כל הכבוד לכם, אנחנו מורידים את הכובע בפניכם, אתם אנשים גדולים".

האב המשיך ואמר כי "אנשים אחרים מכניסים אותם בחדרים, יש משפחות שבאים לאיזה שידוך ויש להם ילד מוגבל, מכניסים אותו לחדר שלא יראו אותו. הילד הזה כל הזמן היה בחוץ, בסלון, מי שבא, חתנים כלות, רואים את הילד הזה קודם כל, הילד הזה היו רואים אותו, הילד הזה היה עושה קידוש השם, בכל מקום איפה שהיינו הולכים, בשביל הילד הזה.

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

"כל הסעודות, כל המצוות שהינו עושים, שיעורי תורה, הילולות, לרפואת הילד הזה", סיפר האב והמשיך, "היינו עושים לו כל שנה בסוכות יום הולדת שלו, אני אמשיך לעשות את ההילולה בעזרת השם, כל יומולדת הייתי מביא לו זמרים, מה לא מביא... כל דבר לילד הזה. כל שנה, שמחה, והרבה אנשים ואוכל, והכל בשפע, לרפואת הילד הזה, רק לרפואתו ולשמח אותו, אפילו שהוא לא מבין - אבל היינו עושים לו, רוקדים איתו והכל".

האב הוסיף בדבריו הנרגשים והודה לבורא עולם: "אני מודה לבורא עולם שנתן לי את הילד הזה לגדל אותו, אני ואשתי, ואחים שלו גם טיפלו בו במסירות נפש, הילדים היו קשורים אליו חבל על הזמן, כל הבית התנהל רגיל, יש ילד מוגבל, הבית התנהל רגיל, תמיד שמחה, מוזיקה תמיד בבית, בשרים על האש, כל הזמן שמחה, אחים שלו היו מטפלים כל מה שצריך.

"אני מודה לבורא עולם על הילד הזה, על המתנה הקדושה שנתת לי, נתת לי פיקדון יקר מאוד - אני מחזיר לך אותו טהור וזך, טהור וזך מחזיר לך אותו, מודה לך על הכל, ושהילד הזה יתפלל על כולם, ויביא לנו משיח צדקנו ותחיית המתים בעזרת השם".

האב שב בסיום דבריו והודה לקדוש ברוך הוא: "תודה רבה לך בורא עולם, אני אוהב אותך מכל ליבי ונשמתי ורוחי וגופי על החסד שנתת לי, לזכות אותי 23 שנה, תודה רבה לך בורא עולם".