"וְעַתָּה אִם תִּשָּׂא חַטָּאתָם וְאִם אַיִן מְחֵנִי נָא מִסִּפְרְךָ אֲשֶׁר כָּתָבְתָּ" (שמות לב.לב.)
פסוק חשוב זה המובא בפרשתנו מתאר כיצד משה רבינו הגן בנחרצות ובתקיפות על עם ישראל "מפני הרעה אשר דיבר ה' לעשות לעמו". משה רבינו מוכן לוותר על כל הקדוש והיקר לו למען עם ישראל, וראוי לזכור שמדובר - לכאורה - ב"עם קשה עורף" ש"חטא חטאה גדולה". ולמען העם הזה מוכן משה להקריב את כל גדולתו, זוהי מסירות נפש למען "אהבת ישראל".
ספר התניא הוא ספר היסוד של תורת החסידות. לאחרי שמבאר בעל התניא כיצד להתבונן בשפלות וביטול האדם, מגיע בעל התניא בפרק לב ומבאר שביטול ושפלות האגם הוא הדרך להגיע ל"אהבת ישראל".
ישנו ווארט חב"די נפלא: לא במקרה פרק "לב" בתניא עוסק ב"אהבת ישראל", "אהבת ישראל" הוא ה"לב" של התניא.
באם יורשה לי אוסיף ואומר:
לא במקרה יצא שפרק "לב" פסוק "לב" בחומש שמות עוסק בענין מסירות נפשו של משה רבינו למען עם ישראל, הרי זה כל מהותו של משה רבינו. משה הוא ה"עניו מכל אדם" שהכריז על עצמו "ונחנו מה", ביטול מוחלט. גם כאשר ביקשו ללכת לגאול את ישראל הוא סירב, הוא סבר שאהרן/יהושע/משיח ראויים ממנו… ענוותנותו ושפלותו כי רבה, היא זו שהובילה והדריכה אותו ל"אהבת ישראל" (בעידן של בחירות אחרי בחירות, שכל אחד צועק "אנא אמלוך", מבינים עד כמה זקוק האדם לענווה כדי לסרב למלוכה).
לתוספת ביאור מעלת מסירות נפשו של משה רבינו, עלינו להבין מהי מעלת וחשיבות "התורה הקדושה":
ספר שמות עוסק במינוי המנהיג הראשון, עשרת המכות, יציאת מצרים, קריעת ים סוף, מן וכו' וכו'. וכל הדברים הנפלאים הללו היו בכדי שיקבלו את התורה. מזה נבין במעט מהי יוקר וחביבות התורה שלמענה הקב"ה משדד את כל מערכות הטבע…
והנה בני ישראל נכשלים בעגל ו"כל העובד עבודה זרה כאילו כפר בכל התורה כולה" ולכן משה שובר את התורה "לוחות הברית" שה' הכין וכתב בעצמו.
ועכשיו הולך משה בענוותנותו, ומפקיר את עצמו למען ה"עם קשה עורף" הזה, ואומר: "וְעַתָּה אִם תִּשָּׂא חַטָּאתָם, וְאִם אַיִן מְחֵנִי נָא מִסִּפְרְךָ אֲשֶׁר כָּתָבְתָּ".
מזה נבין מהי "מעלתן של ישראל" שגם לאחרי שחטאו בעגל, משה מוכן לוותר על יוקר וחביבות ומעלת התורה בשביל עם ישראל, כמאמר חז"ל "ישראל אף על שחטא ישראל הוא". (ישנו ביאור נפלא של הרבי מליובאוויטש המבוסס על דברי חז"ל שעצם שבירת הלוחות היו למען הצלת כלל ישראל, ומזה נבין עוד יותר את "מעלתן של ישראל" שלמען הצלתם שוברים את לוחות הברית. ואכמ"ל).
ומזה המסקנה:
את "ספר שמות" אפשר לסכם באמירת "דיינו".
אילו הוציאנו ממצרים, וקרע לנו את הים, והעבירנו בתוכו בחרבה, וקרבנו לפני הר סיני, ונתן לנו את התורה, ו… ו… ו… ובנה לנו את המשכן…
"על אחת כמה וכמה טובה כפולה ומכופלת…"
ומה ה"לב" של ה"לב" של כל המעלות הללו?
"וְעַתָּה אִם תִּשָּׂא חַטָּאתָם וְאִם אַיִן מְחֵנִי נָא מִסִּפְרְךָ אֲשֶׁר כָּתָבְתָּ" - מסירות נפשו של משה רבינו עבור כלל ישראל.
ונסיים בביאור מרתק של הר"ר לוי יצחק שניאורסון, אביו של הרבי מליובאוויטש, (הנודע בכינויו ר' לוי'ק) ומזה נבין עוד יותר עד היכן מגיעה אהבתו ומסירותו של משה רבינו למען עם ישראל (ומזה גם נבין מיהו ר' לוי'ק - הבאר הגדול ממנו שאב הרבי מליובאוויטש את אהבתו הגדולה לכלל ישראל):
כאשר מתבוננים בפסוק "וְעַתָּה אִם תִּשָּׂא חַטָּאתָם וְאִם אַיִן מְחֵנִי נָא מִסִּפְרְךָ אֲשֶׁר כָּתָבְתָּ" לכאורה חסר כמה מילים, החלק השני בפסוק הוא די ברור, "וְאִם אַיִן - מְחֵנִי נָא מִסִּפְרְךָ אֲשֶׁר כָּתָבְתָּ". אך החלק הראשון "וְעַתָּה אִם תִּשָּׂא חַטָּאתָם" מה אז? בפסוק לא כתוב מה יקרה אילו ה' ישא (יסלח ויכפר) לבני ישראל.
רש"י על אתר מציין שזהו מקרא מקוצר, כאילו משה אומר להקב"ה "אִם תִּשָּׂא חַטָּאתָם מוטב, איני אומר לך מחני".
אך מדייק הר"ר לוי'ק: לולי רש"י נראה מן הפסוק כביכול שמשה אומר להקב"ה כך: גם "אִם תִּשָּׂא חַטָּאתָם וְ - גם - אִם אַיִן - בין כך ובין כך - מְחֵנִי נָא מִסִּפְרְךָ אֲשֶׁר כָּתָבְתָּ".
מאי האי? למה ומדוע?
אלא אומר ר' לוי'ק:
משה טען לפני ה' "זכור אשר נשבעת לאברהם ליצחק יעקב… ארבה את זרעכם…" וכיצד אתה מבקש כרגע להשמיד את עם ישראל - "הניחה לי ואכלה אותם כרגע"?
ענה הקב"ה למשה: "הרף ממני ואשמידם ואעשה אותך לגוי גדול".
על זה ענה משה להקב"ה: משמע כל עוד אני קיים יש בידך תירוץ להשמיד את עם ישראל. ובכן, "מחני נא". גם אם תסלח להם וגם אם לא, אותי תמחוק מהסיפור, אני לא קיים. עכשיו אתה מחוייב לשבועה שנשבעת לאברהם יצחק ויעקב.
זוהי שפלותו וענוותנותו של המנהיג הראשון.
הלוואי עלינו, במהרה בימינו.
שבת שלום.
לע"נ אבי מורי, ר' אליהו ב"ר אשר, הריני כפרת משכבו.
לתגובות והארות:
misraeli770@gmail.com