אאא

אלפים ליוו למנוחות את הבחור ידידיה חיות זכרונו לברכה, אחד מ-45 הקורבנות שנספו ב'אסון מירון' הנוראי, שהתרחש בליל ל"ג בעומר, בסמוך לציון רבי שמעון בר יוחאי.

ידידיה ז"ל, תלמיד תלמוד תורה 'אמרי דוד' שע"י מוסדות 'שערי ציון', שהה במירון עם אביו הרב אביגדור חיות, המלמד בת"ת, ואחיו שמואל מאיר, שניהם ניצלו מהתופת, אך הוא לא שרד את הדוחק העצום, ומצא את מותו - במקום.

 ההספד של האב הרב אביגדור חיות (צילום: לפי סעיף 27 א')

תחילה, ביקשה המשפחה לערוך את ההלוויה ביום שישי, לפני שבת - אך בבואם לבית העלמין, גילו כי נשלחה בטעות גופה אחרת, ולא זו של בנם, וכך התפזרה הלוויה בטרם החלה, ברגשות נוראיים, ונדחתה למוצאי השבת.

בעקבות דחיית הלוויה, הצליח האב, הרב אביגדור שיחי', להגיע ולהשתתף בהלוויית בנו ז"ל - היישר מבית החולים' זיו' בצפת, בו אושפז לאחר האסון.

לסיוע למשפחות הנפגעים באסון מירון - לחצו כאן

האבא, הצליח לעורר קידוש השם גדול בדבריו לכלי התקשורת לאחר האסון - בעוד בנו הוגדר כנעדר, וגם לאחר המצאו. אמש, הוא נשא דברי הספד מטלטלים, כואבים, ה נפרד מבנו מחמדו, כשברקע, בכיות וזעקות שבר של המשתתפים הרבים, שלא יכלו לעצור את הדמעות.

'כיכר השבת' מגיש את ההספד המלא:

"ידידיה, אני לא אמור להיות בהלוויה שלך, אבא לא נמצא בהלוויה של הבן שלו.

"ידידיה, אתה היית הרב'ה שלי. 'אבא, אתה רוצה להיות דיין - למה לא פתחת את השולחן ערוך השבוע'. 'אבא, את השיעור לא הקלטת מספיק בשמחה'. 'אבא זה לא מתאים לך'. אתה היית הרב'ה שלי, ידידיה. אתה היית המחייב שלי, מאז שנולדת עד היום.

"ידידיה ביום חמישי בבוקר, ניגשת לחדר שינה ודפקת, אמרת לי: 'אבא, אני הולך למקווה'. אמרתי לך: 'מה פתאום מקווה? על מה? מה קרה? היום זה לא יום שישי, אני לא מרשה ללכת לא ביום שישי... הנשמה שלך הרגישה טוב מאוד מה הולך להיות...

 הקדיש של האב ובניו, על הקבר של ידידיה ז"ל (צילום: רחלי משי)

"ידידיה, בשבת, השבת הכי קשה בחיים שלי, אני הפכתי עולמות ביום שישי שהלוויה שלך תהיה כבר ביום שישי אבל אתה לא הסכמת. אתה לא הסכמת, דאגת שישלחו מישהו אחר במקום. היתה הלוויה כבר ביום שישי, אתה רצית, אתה התעקשת שאני יהיה, הנה באתי, אני כאן ידידיה. אני כאן, אני איתך.

"היינו שם על הרצפה, חסר 20 שניות שהייתי איתך נמצא עכשיו באותו מקום.

"ידידיה, בכל התקופה האחרונה היה לך שיגעון של שיעורים, של ללמוד, של להספיק, הייתי מכבה לך את הנגן בשלוש בלילה, היית נרדם מתוך שיעורים, היית מחביא את הסיכומים בכרית.

"ידידיה, התקבלת לישיבה מצוינת, אבל הקב"ה דאג לך לישיבה יותר טובה. אני גם הייתי במבחן הזה, אותי לא קיבלו. 20 שניות היו חסרים שיקבלו אותי לישיבה, לא הייתה לי מספיק פרוטקציה.

"רשב"י, זה אותיות שברי. בהלוויה של רבי שמעון, זה אתה כבר יודע יותר טוב ממני, גם כן נהרגו 45 אנשים, ולא סתם. אז נאמר לאחד התנאים, ש-45 האלה כיפרו על כל העולם כולו.

נפרדים (צילום: רחלי משי)
נפרדים (צילום: רחלי משי)

"ידידיה, אתה קדוש, לא ידעתי להעריך מה היה לי ביד. אחרי מות קדושים אמור, אחרי שבנאדם הולך אז קולטים מי הוא היה.

"ידידיה, אנחנו נהיה חזקים, אנחנו נמשיך - אתה לא נפרד מאיתנו לעולם. עוד הלילה, גם אני וגם אמא, רכשנו חלקות לידך. אנחנו לא נפרדים, אחד מהשתיים, או שניפגש אחרי ה-120 או שניפגש בתחיית המתים שתהיה בקרוב. בנתיים, שלחנו אותך שגריר למעלה, תכיר שמה את האחות שלך, אחות שלך שנפטרה מיד בלידה, תכיר אותה שמה.

"אתה נמצא בישיבה של רבי שמעון, תכיר את כל הרבנים, הצדיקים והקדושים שדיברת עליהם, הלוואי, הלוואי ונזכה להגיע לעשירית מהדרגה שלך, ידידיה, דרגה של שמירת העיניים, דרגה של דיבורים, של לימוד, של קדושה, היית ילד קדוש ידידיה. ילד קדוש.

"אתה נהרגת דקה אחר כך, בדיוק, בדיוק אחרי קבלת עול מלכות שמים מהאדמו"ר של תולדות אהרן, אתה נהרגת מתוך שיר שאני שר אותו לתלמידים כבר שבוע - וה' יודע למה, 'בזכות התנא האלוקי', שמה, שמה, בשיר הזה, אתה נהרגת.

בני המשפחה ליד הקבר (צילום: רחלי משי)
בני המשפחה ליד הקבר (צילום: רחלי משי)

"ידידיה, אנחנו נמשיך ונתחזק בכל הכוח, תתפלל עלינו, עלי, על אמא, על אחים שלך, לא קיבלו אותי להיות איתך ביחד, אני לא ראוי, אני לא זכאי, תתפלל לקדוש ברוך הוא, תגיד לו: 'מספיק, די, תשלח את הגאולה כבר, מספיק'.

"רבותיי, הזמן שלנו עכשיו להתחזק, להתאחד, עברנו תקופה ארוכה ואיומה של קורונה, ועכשיו אסון כזה, הקב"ה מדבר איתנו, רבותיי תתאחדו, תפסיקו לחפור בציציות של השני, אנחנו יהודים, בראש ובראשונה, יהודים, מספיק עם כל הפילוגים, לא נגיע עם זה לאף מקום, אנחנו יהודים, נתאחד, זה מה שהקב"ה רוצה מאיתנו, לא נלמד בטובות נלמד באסונות, אז הנה, פה כולם נמצאים, אם נשכיל לעשות את זה צעד אחד לפני זה נחסוך מאיתנו הרבה צער.

"ידידיה, תתפלל עלינו!".

בני המשפחה ליד הקבר (צילום: רחלי משי)
בני המשפחה ליד הקבר (צילום: רחלי משי)

לאחר מכן, שוחח האב עם כלי התקשורת, ושב על המסר שלו, בקריאה לאחדות. "אנחנו נמצאים כאן, בהלוויה של הבן שלי, כמו שידוע, הוא היה נעדר מחמישי בלילה. עד שהתברר שהוא פשוט נהרג, נהרג די במקום. לא פונה אפילו לבית חולים. זה הבן ששכב לידי על הרצפה, כשהיינו ברמפה למטה, כשכל המאסה שלה אנשים עלינו. זה הילד שצעק שמע ישראל ווידוי, 'אבא אני מת', אז הנה ברוך השם הוא כאן, עם נקע ברגל אבל הכל בסדר.

"ידידיה, לצערי הרב, לא שרד. ידידיה היה ילד צדיק, הוא היה ילד קדוש, ואם הוא היה רוצה שאני יגיד משהו זה דבר אחד.

"אנחנו, כולנו יש לנו מכנה אחד משותף, אנחנו יהודים, כרגע אנחנו לא מחפשים שום אשמים, אנחנו אנשים מאמינים ויודעים שמה שהקב"ה עושה - הוא יודע מה הוא עושה. זה כואב, מאוד, אבל דבר אחד אנחנו יודעים הוא מנהיג את העולם.

"אם ידידיה היה פה עכשיו במקומי הוא היה אומר דבר אחד: רבותיי, בואו נתאחד, זה הזמן, זה המקום. אנחנו גדולים מאוד באסונות, אז כולם, אף אחד לא בודק איזה כיפה יש לשני ואם יש לו כיפה או אין לו כיפה ואיזה ציציות יש לו אם יש לו או אין לו, כולם עוזרים אחד לשני.

"הייתי בשבת בבית החולים 'זיו', תאמינו לי משם צריך ללמוד מה זה אחדות. יהודים וערבים, דתיים, חילונים, חרדים וחסידים, כולם ביחד. שמה לא בודקים מי אתה ומה אתה. אנחנו לא צריכים להגיע לכאלה מצבים, החובה שלנו עכשיו כאן זה הרגע לקום ולהתאחד, מספיק, מספיק, אנחנו מדינה קטנה, קצת מאוד יהודים מול כל העולם, מה שיש לי לומר בואו נתאחד, הקורונה לא הספיקה לנו כנראה, אנחנו בזמן הזה יש לנו לדבר על עוד בחירות ועוד בחירות ועוד עניינים, ואין לדבר סוף.

 האב והבן שניצל משוחחים עם כלי התקשורת (צילום: לפי סעיף 27 א')

"בואו נתאחד, אף יהודי לא שונא את השני, אף אחד לא יכול לדבר נגד השני, אנחנו צריכים להיות ביחד, זה המסר שיש לי. ואם ידידיה היה מדבר זה מה שהוא היה אומר.

"אני מאחל לכולם שאף אחד לא ידע עוד צער ובעזרת השם כולנו נהיה חזקים ונעבור את המשבר הזה. תודה רבה לכולכם.

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

"אני מודה באופן מיוחד לאנשי כוחות ההצלה, לאנשי המשטרה, לאנשי בית החולים 'זיו', מלאכים הם, לא בני אדם. למנהל בית החולים ד"ר זרקא, שהוא מלאך הוא לא בנאדם בכלל, הוא בא וממש ניהל יחד איתי מלחמה כדי שישחררו את הגופה ביום שישי, מה שהתברר בסופו של דבר כטעות, וגם שמה אני לא מתלונן, ידידיה רצה שאני יהיה בהלוויה שלו".

הבן, שמואל מאיר, סיפר לכלי התקשורת: "אני זוכר שהיינו במדרגות שם, ונפלתי, וידעתי שאני יכול להיות שאני לא יהיה כאן, זעקתי שמע ישראל מהלב, ואחרי זה שהבנתי שהשם הציל אותי, דבר ראשון אין מה לחשוב ישר הזעקתי את כוחות ההצלה שיצילו את אבא ואחרי זה אמרתי למשטרה שיחפשו את אח שלי".

- מה הרגשת באותם רגעים?

"ביטחון ואמונה, שרק השם יכול להציל אותי, אין מי להאמין רק בקדוש ברוך הוא. חשבתי שזה הרגעים האחרונים בסוף הבנתי שהקב"ה הציל אותי".

  • הסרטונים בכתבה מופצים ברשתות החברתיות וניסיונותינו לאתר את בעלי זכויות היוצרים לא צלחו. אם זהות הצלם ידועה לכם הודיעו לנו בדוא''ל [email protected]. השימוש בסרטונים נעשה בהתאם להוראות סעיף 27א לחוק זכות יוצרים, התשס''ח-2007