אאא

קֹרַח בן יצהר חלק על דרך הנהגתם של משה ואהרון, ולבסוף נבלע באדמה רש"י מספר לנו שעיניו של קורח הטעו אותו. הוא ראה שלשלת גדולה עומדת הימנו - שמואל ששקול כמשה ואהרן שנאמר (תהלים, צ"ט) 'משה ואהרן בכהניו, ושמואל בקוראי שמו...'! ראה כי בעתיד יהיו צאצאיו אנשים דגולים, ואז הוא אמר "אפשר כל הגדולה הזאת עתידה לעמוד ממני ואני אדום?!"

מדוע הגיב כך קורח? מדוע העובדה שהוא ראה את גדולת צאצאיו הביאה אותו למחות נגד משה רבינו ולא לשמוח בדבר?

קורח היה חלק מ"המשמר הישן". על הלוויים הוטל לשמר את הרוחניות של ישראל במצרים והייתה להם מסורה חזקה מדור דור. הם היו המנהיגים הרוחניים של ישראל במשך מאות שנות השעבוד במצרים. קורח השתייך לאותם משפחות הלויים!

משה רבינו נולד כבן למשפחת לויים, אבל קורח החשיב את משה רבינו כאאוטסיידר אדם שבא מבחוץ, שגדל בארמון המלוכה של פרעה, העריץ הערמומי של ישראל והוא אף נישא לאישה שאינה ישראלית, קורח התרעם שכעת הוא מנהיג את עם ישראל!

קורח הגיע מנקודת ראיה של יראת שמים, אך זו הייתה ממוקדת בו עצמו. מחאתו של קורח הייתה תמיכה במערכת הישנה והמוכרת של ההנהגה הרוחנית.

יראת השמים של משה רבינו כללה מילוי ציוו ה' אילו ומסירות נפש לכלל ישראל. ראיית גדלותם של צאצאיו, שכנעה את קורח שהוא ירא ה' האמיתי ומשום כך הצליחו צאצאיו וזכו לגדולה. האמונה הזו נתנה לו את הכח למחות נגד משה רבינו.

טענתו של קורח היא דבר שאנו צריכים להיזהר ממנו. כאשר אנחנו חושבים שיראת השמים שלנו היא המושלמת, אנו נוטים להרחיק את אלה שגם הם יתכן ובאים מתוך מקום של יראת שמים, אשר נקודת מבטם שונה מזו שלנו.

אסור לנו לעולם לחשוב שרק יראת השמים שלנו היא הנכונה, כי גם אחרים, בעלי ניסיון חיים אחר, יכולים להיות יראי ה' גם הם.