אאא

עוד לפני הגזירות החצופות שצפויות מממשלת ה'סלב' (סער-לפיד/ליברמן-בנט), ושאין ספק שייפגעו, בראש ובראשונה, בחיי החרדים ובמשפחותיהם, עומד לשטוף את המדינה גל של התייקרויות, שאין מי שיכול להתייצב מולו. ההתעסקות האובססיבית בפוליטיקה והרכבת הממשלה, הסיטה את מוקד תשומת הלב מהנושא הכלכלי - הפרטני ומהדאגה החברתית לאחר תקופת הקורונה, והוא יורגש, כנראה, רק אחרי המכה החזקה שעומדת להתרגש על כל  כיס, בתוך שבועות או אפילו ימים.

מי שישלם את המחיר היקר ביותר בקושי האמיתי להתקיים, ועומד להיסחף אל תוך המערבולת, הן המשפחות ברוכות הילדים, הצריכות להאכיל פיות רבים, ולספק את צרכיהן הבסיסיים של מספר גדול של נפשות.

בעוד השותפים לממשלה שבדרך מחלקים ביניהם  עשרות מיליארדי שקלים ואלפי ג'ובים סוחטי תקציבי ענק, במסגרת ההסכמים הקואליציוניים, איש לא נותן את ליבו לעוולה הנוראה המאיימת לפגוע בקיומן השוטף של מאות אלפי משפחות, שההתייקרויות תפגע בצורה קשה בחוסן הבטיחותי של תזונת ילדיהם. החשש של חלק מהמפלגות, למצוא עצמן, במקרה של בחירות חמישיות, מתחת לאחוז החסימה, הדאיג אותן מאד, והריץ אותם להרכבת (הרקבת?) ממשלת העוועים, ולא הותיר אצלם שום מקום לדאגה מהיסחפותם של חלק גדול מבוחריהם ותושבי המדינה בכלל, אל מתחת לקו העוני.

בדיוק השבוע לפני עשור, הובילו נציגי אותם גופים פוליטיים, שנוטלים עתה את מושכות המדינה לידיהם, את המחאה החברתית. חלק מהפוליטיקאים של היום, סללו באמצעותה את דרכם לזירה הפוליטית בישראל, והבטיחו לעצמם משכורת שמנה של ח"כ או שר ופנסיה לכל החיים. למי יש כח לצאת מתוך מושב העור הנמתח והשקוע ל'מחאת קוטג' נוספת, כשהקוטג' כבר יצא מזמן מרשימת ה'דליקטסים' שלו?

אין תחום בחיי היום-יום, שאינו עומד להתייקר בחסות היציאה מהקורונה, היעדר התקציב והמשברים הפוליטיים. אבל המפלגות ה'חברתיות' טרודות בכסף הגדול, בג'ובים, ובעמדות שליטה במשרדים השונים, העולות כסף רב.

בלשון הבוטה והשחצנית השמורה להשמצת החרדים, קוראים לזה... 'סחיטה'.

קרב איתנים ניטש בשיחות להקמת הממשלה על משרד החקלאות. לא, חלילה, כדי לעצור את מחירי הבננות הנוסקים ללא סיבה, או לצמצם את פערי התיווך שאינם נתפסים של שאר הפירות והירקות ברשתות השיווק ובשווקים, אלא משום שהמשרד הזה חולש על קולותיה של 'ההתיישבות העובדת'. 

רשתות המזון משליכות את האחריות להתייקרות  על הספקים, ואלה נגררים האחד אחר השני ומתחלקים ביוזמות ההתייקרויות עם הקמעונאים. מדובר בטווח גדול של מוצרים, בהם בסיסיים, כמו חלב ומוצריו, ביצים העומדים להתייקר ב,7% ולא משום שהתרנגולות החלו מטילות ביצי זהב. גם השמן והחיתולים ועוד מנעד רחב ביותר של מוצרים שבפיקוח ושאינם, הנצרכים בכל בית יום יום, עומדים להתייקר.

היצרנים הקטנים טוענים כי הם אינם יכולים להתמודד עם ההכתבות של ה'גדולים', התולים את עליית המחירים בהתייקרות 'חומרי הגלם', טענה שלא ניתן להכחיש אותה. העילה הבלתי נסתרת הזו, מתפשטת כאש בשדה קוצים, ומדביקה את הסוחרים בזה אחר זה כאילו מדובר  בנגיף, גם את רשתות המזון שלא רק שלא נפגעו מהקורונה אלא המכירות שלהם עלו והכנסותיהם גדלו.

לא רק המזון, וההלבשה מתייקרים בימים אלה - גם תעריפי המים. אלה אמורים להתעדכן פעמיים בשנה,  ב-1 בינואר וב-1 ביולי. בתחילת 2019, לפני הקורונה, נרשמה עלייה של כ-11.5% בתעריף המים הנמוך הבסיסי, אותו משלמות משפחות ברוכות. הקורונה הקפיאה  את עליית תעריפי המים, וביולי לפני שנה ובינואר השנה הם לא הועלו. סביר.

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'חדשות' ותישארו מעודכנים

אבל, בעוד פחות מחודש ימים,  ביולי הקרוב, עומדים לפתוח את הסכר. מחיר המים לצרכן יעלה בשיעור של 4.44%, ל-7.71 שקל לקוב בתעריף הבסיסי. "התעריף הגבוה" יעלה בשיעור של 2.44%, ל-13.79 שקל לקוב. המשמעות היא מקלחת במחיר של עשרות שקלים למשפחה בחשבונות המים.

אם לא די בכך גם הארנונה צפויה להתייקר. על פי החוק למשרדי הפנים והאוצר, יש שליטה על המחירים הללו, במקרה של התייקרות חריגה. אבל נראה, כי כמו בנושאים רבים אחרים, שבהן הממשלה היוצאת מעדיפה להעביר את ההחלטה למשמרת הנכנסת ולהביך את  ליברמן באוצר ואת שקד בפנים, המחיר יושת על הנאנקים תחת עול הקיום היומיומי. הרשויות ימלאו את האוצרות שהתרוקנו מעט בימי הקורונה, על חשבון התושבים והסוחרים, על אף שאלה נפגעו הרבה יותר.

עלית המחירים, מובילה להערכה כי האינפלציה בישראל תגדל השנה ותגיע ל 2%. המחירים בישראל כבר גבוהים יותר ב 30% בממוצע מבאירופה. באוצר ובבנק ישראל לא מביעים דאגה מיוחדת.

אבל למי שלא חי מסטטיסטיקות ומניתוחים כלכליים אלא על משכורת מצומקת או דמי אבטלה ומתקשה לסיים את החודש, והם רבים, רבים מאד, יש בהחלט ממה לדאוג.