"החינוך בראי הפרשה"

מטות מסעי: מחויבות כללית איננה פריבלגיה

אנ"ש, מהמגזר, מהקהילה,- מילות מפתח המרכיבות ציבור אך בד בבד מבדלות ומרחיקות אותם, על המחויבות להביט בראייה כוללת ולא פרטית בטורו השבועי של הרב בורודיאנסקי (יהדות)

(צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)

אחד מהרגעים המביכים של אדם זהו רגע שהוא נחשף לביקורת אמת, אין ספק שביקורת היא דבר שבונה את האדם אבל יחד עם זאת רגע הביקורת הוא רגע לא נעים, כגון סיפור התוודות יוסף הצדיק לאחיו- השבטים הקדושים.

בפרשת מטות אנו פוגשים סיפור שכזה שיש בו כדי לימוד היסטורי על יישוב סכסוכים, כאשר שבטי ראובן וגד באים למשה לבקש להתיישב מעבר לירדן המזרחי, משה מבין בחושיו שהשבטים הללו מבקשים בסאבטקסט שחרור מהאחריות להילחם על הכניסה לארץ, במילים אחרות הם רואים את טובת עצמם מעל לטובת הכלל, זה מחזיר למשה מידית אירוע מוכר וחמור, והוא ישר מטיח בהם את האמירות הקשות:

במדבר פרק לב : (ו) וַיֹּ֣אמֶר מֹשֶׁ֔ה לִבְנֵי־גָ֖ד וְלִבְנֵ֣י רְאוּבֵ֑ן הַאַֽחֵיכֶ֗ם יָבֹ֙אוּ֙ לַמִּלְחָמָ֔ה וְאַתֶּ֖ם תֵּ֥שְׁבוּ פֹֽה:(ז) וְלָ֣מָּה תנואון תְנִיא֔וּן אֶת־לֵ֖ב בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל מֵֽעֲבֹר֙ אֶל־הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁר־נָתַ֥ן לָהֶ֖ם יְקֹוָֽק:(ח) כֹּ֥ה עָשׂ֖וּ אֲבֹתֵיכֶ֑ם בְּשָׁלְחִ֥י אֹתָ֛ם מִקָּדֵ֥שׁ בַּרְנֵ֖עַ לִרְא֥וֹת אֶת־הָאָֽרֶץ:(ט) וַֽיַּעֲל֞וּ עַד־נַ֣חַל אֶשְׁכּ֗וֹל וַיִּרְאוּ֙ אֶת־הָאָ֔רֶץ וַיָּנִ֕יאוּ אֶת־לֵ֖ב בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל לְבִלְתִּי־בֹא֙ אֶל־הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁר־נָתַ֥ן לָהֶ֖ם יְקֹוָֽק(יד) וְהִנֵּ֣ה קַמְתֶּ֗ם תַּ֚חַת אֲבֹ֣תֵיכֶ֔ם תַּרְבּ֖וּת אֲנָשִׁ֣ים חַטָּאִ֑ים לִסְפּ֣וֹת ע֗וֹד עַ֛ל חֲר֥וֹן אַף־יְקֹוָ֖ק אֶל־יִשְׂרָאֵֽל:(טו) כִּ֤י תְשׁוּבֻן֙ מֵֽאַחֲרָ֔יו וְיָסַ֣ף ע֔וֹד לְהַנִּיח֖וֹ בַּמִּדְבָּ֑ר וְשִֽׁחַתֶּ֖ם לְכָל־הָעָ֥ם הַזֶּֽה:

משה רבינו לא מסכים לקבל בשום דרך חשיבה על טובת הפרט מול הצורך של הכלל, משה לא מבין איך קבוצה שכזו מעיזה אחרי שראו את מעשה אבותיהם המרגלים שהביאו בכיה לדורות, להגיע עם כזו הצעה, והשבטים משיבים שאכן הם הולכים להיות חלק מהעם ואינם פורשים עבור טובתם ללא דאגה לאחיהם, בהמשך הדרך בנשיא יהושע נפגוש את הקשר המורכב בין השבטים לקבוצה זו, ואכן משה צדק בראייתו כמנהיג מה ההשלכות של הבדלות, אך דווקא הפתרון הראשון שמשה מוצא זה להטיח את האמת בפנים, ומתוך האשמות חמורות נמצא הפתרון הטוב.

בפרשת מסעי אנו פוגשים את אחת הסיטואציות הפחות מובנות, כולנו זוכרים את בנות צלפחד שדורשות לקבל חלק ונחלה, וכולנו גם זוכרים שבורא עולם מסכים על דבריהם ונכתבה על שמם פרשה בתורה, ואילו בסיומו של ספר במדבר אנו מוצאים כמעט את אותו סיפור רק עם שחקנים אחרים ואולי אפילו הפוכים, אנשי שבטי יוסף מגיעים בתלונה שהנחלה שתיפול לידי בנות צלפחד תעביר קרקעות לשבטים אחרים ברגע שהן תינשאנה לבני שבט אחר.

וגם שם הקב"ה מסכים לדבריהם, במדבר פרק לו (ה) וַיְצַ֤ו מֹשֶׁה֙ אֶת־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל עַל־פִּ֥י יְקֹוָ֖ק לֵאמֹ֑ר כֵּ֛ן מַטֵּ֥ה בְנֵֽי־יוֹסֵ֖ף דֹּבְרִֽים:(ו) זֶ֣ה הַדָּבָ֞ר אֲשֶׁר־צִוָּ֣ה יְקֹוָ֗ק לִבְנ֤וֹת צְלָפְחָד֙ לֵאמֹ֔ר לַטּ֥וֹב בְּעֵינֵיהֶ֖ם תִּהְיֶ֣ינָה לְנָשִׁ֑ים אַ֗ךְ לְמִשְׁפַּ֛חַת מַטֵּ֥ה אֲבִיהֶ֖ם תִּהְיֶ֥ינָה לְנָשִֽׁים:(ז) וְלֹֽא־תִסֹּ֤ב נַחֲלָה֙ לִבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל מִמַּטֶּ֖ה אֶל־מַטֶּ֑ה כִּ֣י אִ֗ישׁ בְּנַחֲלַת֙ מַטֵּ֣ה אֲבֹתָ֔יו יִדְבְּק֖וּ בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל:(י) כַּאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה יְקֹוָ֖ק אֶת־מֹשֶׁ֑ה כֵּ֥ן עָשׂ֖וּ בְּנ֥וֹת צְלָפְחָֽד:(יא) וַתִּהְיֶ֜ינָה מַחְלָ֣ה תִרְצָ֗ה וְחָגְלָ֧ה וּמִלְכָּ֛ה וְנֹעָ֖ה בְּנ֥וֹת צְלָפְחָ֑ד לִבְנֵ֥י דֹדֵיהֶ֖ן לְנָשִֽׁים:(יב) מִֽמִּשְׁפְּחֹ֛ת בְּנֵֽי־מְנַשֶּׁ֥ה בֶן־יוֹסֵ֖ף הָי֣וּ לְנָשִׁ֑ים וַתְּהִי֙ נַחֲלָתָ֔ן עַל־מַטֵּ֖ה מִשְׁפַּ֥חַת אֲבִיהֶֽן:

צריך להבין שבהוראה זו יש משום שלילןה של הזכות הבסיסית ביותר של בנות צלפחד להתחתן עם מי שהן רוצות על פי בחירתם, ואילו בפסוקים אלו נשללת מהם הזכות הלגיטימית לבחור את האיש איתו הן ירצו להתחתן, והן מחויבות להתחתן רק עם השבט שלהם בכפוף לנחלה, הפרדוקס לכאורה מפרשת פנחס בוא הן מקבלות כזו גושפנקא עוצמתית לבין ההגבלה בפרשה זו היא במובן מסויים קיצונית.

והדברים צריכים להיאמר זה לא היה קל עבורן, וכפי שהספורנו אומר על הפסוק פרק לו פסוק י "כן עשו בנות צלפחד. כיונו לעשות רצון קונן כאשר צוה את משה לא מפני שהתאוו לאלה אשר נשאו להם"!!! הם משלמות מחיר אישי לכל ימי חייהן בשביל לעשות רצון קונן, בהמשך השנים אנו מוצאים שדבר זה מתבטל ואותו היום שגזירה זו מתבטלת הופך ליום טוב וכדברי הרש"ר הירש פרק לו פסוק י "אחרי שמת הדור הראשון של באי הארץ נתבטלה אותה הגבלת נישואין בין השבטים והסמכות הלאומית של התורה הכריזה על כך ביום חמשה עשר באב. יום זה "שהותרו שבטים לבוא זה בזה" נקבע ליום טוב לדורות והיו עורכים בו חגיגות עממיות (בבא בתרא קכא ע"א)."

פרשיות אלו ראויות ללימוד- אותו יסוד שמשה מוכיח את השבטים המבקשים להישאר מעבר לירדן המזרחי חוזר פה, אכן מצד זכות הפרט של בנות צלפחד מגיע להן קרקע, והקב"ה אומר את זה ונותן להן "תעודת כנות"- "כן בנות צלפחד דברת" אך מאידך יש חובת הכלל וגם השבטים צודקים בטענת "וְלֹֽא־תִסֹּ֤ב נַחֲלָה֙" חובת הכלל גובר על זכות הפרט.

לא לחינם הפסוק הצמוד לפרשה זו, מכיל סיכום כולל על כל ספר שמות ועל כל המצוות והמשפטים שנאמרו בערבת מואב, היסוד הזה של חובת הכלל הגובר על זכויות הפרט הוא יסודי להבנת המחויבות היהודית (יג) אֵ֣לֶּה הַמִּצְוֹ֞ת וְהַמִּשְׁפָּטִ֗ים אֲשֶׁ֨ר צִוָּ֧ה יְקֹוָ֛ק בְּיַד־מֹשֶׁ֖ה אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל בְּעַֽרְבֹ֣ת מוֹאָ֔ב עַ֖ל יַרְדֵּ֥ן יְרֵחֽוֹ:- חזק חזק ונתחזק!

לאורך ההיסטוריה קמו צוררים ורודפים לעם ישראל שביקשו לפגוע בזכויות הכלל, להעניק זכויות רק לאדם הפרטי ולא כעם ישראל, אנשים אלו ידעו היטב מה הם עושים, הם ידעו שע"י ההפרדה לא יהיה עוד איש את רעהו, או ערבות הדדית, או אל תעמוד על דם רעך, תפילה במנין, ברוב עם הדרת מלך, ועוד סיסמאות יהודיות טהורות המלמדות על עוצמתו של עם ישראל כקבוצה, כמקשה, ולא כבודדים.

מי שמצמצם את טווח הראיה שלו לדאגה עצמית, לקבוצה שלו, לאנ"ש שלו, למגזר שלו, לעדה שלו, הוא משתייך לקבוצת "תַּרְבּ֖וּת אֲנָשִׁ֣ים חַטָּאִ֑ים לִסְפּ֣וֹת ע֗וֹד עַ֛ל חֲר֥וֹן אַף־יְקֹוָ֖ק אֶל־יִשְׂרָאֵֽל" הלימוד שלנו מספר במדבר, מימי בין המצרים, שאלו שדורשים את זכות הפרט החריבו את עם ישראל, יותר מששונאיהם של ישראל לחמו בהם וגרמו לחורבן הבית גרמו מריבות פנימיות וחוסר הבנה וראיית צורכי הכלל בראיה רחבה.

שמעתי בשם הגר"ש וולבה זצ"ל: בפרשת המאפיינים של החיות האסורות, הדגים והעופות האסורים. הרמב"ן בפירושו על התורה מציין כי העופות האסורים הם העופות הטורפים, בין העופות האסורים המוזכרים אנו מוצאים את החסידה. השם חסידה מגיע מן השורש "חסד". רש"י, מציין ששם זה מתאים לעוף זה, משום שהחסידה מסייעת לחבריה ומתחלקת עימם במזון- שעושה חסד עם חברותיה.

אם כך היות והחסידה הוא נחמד וסימפטי וחברותי, אז לדעת הרמב"ן היה עליו להיות בקבוצת העופות הכשרים ולא האסורים. אלא תירץ הרב וולבה משום שהיא עושה חסד עם חברותיה- חברותיה בלבד! מי שמהאנ"ש! מהקהילה! מי שרואה רק את טובת עצמו וקהילתו הוא לא נכלל בקבוצה הכשרה! אנו מחויבים כעם ולא כתתי קבוצות מתבדלות.

אין ספק שאותם שבטים שרצו להתיישב בעבר הירדן ראו בכך שליחות קודש להצלת הדור הצעיר וכו' של השבטים שלהם, ואין ספק שבנות צלפחד יכלו לדרוש בלמדנות כנה דרשות שלמות למה הן עושות רצון ה' והם לא אמורות להתחתן עם כאלו שהן אינן רוצות אותם, דווקא בתוך תוך החשבונות הכי עמוקים, הכי רגישים, של רצון להציל את פח השמן הטהור מסיימת התורה במסר העוצמתי אם אתה לא מסתכל על צורך הכלל אלא רק במבט אישי אתה נקשר בקשר ישיר עם מחוללי תשעה באב, ורודפי ישראל.

הדברים מבוססים בחלקם ע"פ דבריו של הרב יונתן זקס זצ"ל

הכותב הינו ראש ישיבת ברקאי חיספין

הכתבה הייתה מעניינת?

תוכן שאסור לפספס

0 תגובות

אין לשלוח תגובות הכוללות דברי הסתה, לשון הרע ותוכן החורג מגבול הטעם הטוב.

טוען תגובות...
תוכן שאסור לפספס

עכשיו בכותרות
הנקראים ביותר
המדוברים ביותר