"הילד שלי לא ילבש חולצה צבעונית" - "הבן שלי הוא חלק מפירמה משפחתית" אלו הם משפטים מוכרים שגם אם הם לא נאמרים בפה הם נאמרים בלב.
הקושי הגדול לאפשר לילד לקבל את החינוך הבאמת תואם עבורו ולא חינוך תואם "פירמה משפחתית "זה היכולת לראות את הילד כאישיות בפני עצמו, משום מה בתחושתנו לילדנו יש מחויבות גנטית להיות החלום של ההורים שלו ולא החלום של עצמו, וגם אם נשאל את ההורים מה הדרך החינוכית הם ודאי יודו שהם מתחשבים ברצון הילד אבל בשורה התחתונה יש מסגרת מחייבת... גנטיקה משפחתית.
כמה קורבנות נזבחו והוקרבו על מזבח כבוד המשפחה הזה, כמה הורים ניתקו קשר עם ילדיהם כשבחרו בדרך שונה, אבל בעיקר כמה אנחנו פוסלים הורים אחרים, וילדים ממשפחות אחרות, שבחרו דרך שונה, קיים בנו כעס פנימי על הורים שמאפשרים לחילול כבוד הגנטיקה המשפחתית אימפריית קדושת הפירמה הנשחתת באפשר לילדים לפרוח שלא בדרך הוריהם, כמובן שהדברים לא יאמרו בפה מלא, אך נעדיף את ריחוק ילדנו מאותם משפחות.
ואולי אכן הם צודקים?
הבה נעיין במקורותינו!
בכל התהליך של ההכרות שלנו עם אברהם אבינו בפרשת לך לך העצב המעיק על מציאותו של אברהם היא העדר זרע ממנו ומשרה, כאשר מתחילים להגיע הבטחות שכאלו אנו מתחילים להתרגש ולקחת אוויר לנשימה, בפתיחת פרשתנו אנו כבר נפגשים עם בשורה הבטחה ותאריך, פה כבר ההתרגשות בשיא, מי מילל לאברהם הניקה בנים שרה.
הבית מתמלא אורה קיים יורש עתידי שהגיע בעת זקנה, אברהם ושרה מתחילים לממש את חלומם בבנם רק כשהם כבר בגיל זקנה, אבל יצחק הוא הנסיך של המשפחה, וכששרה חושדת שמשהו מפריע לנסיך היא ממהרת לדווח לאברהם וישמעאל נזרק מהבית והפעם לצמיתות, חינוכו של יצחק קודם לכל דבר אחר.
ואז כשיצחק בן 38 (לפי הדעות העיקריות) כששרה כבר בטח רוצה לראותו מתחתן ולראות את דור ההמשך מתרחשת דרמה של ממש הקב"ה מצווה על אברהם עקידת יצחק... לאורך כל הסיפור המקראי אין תיאור של רגשות של אברהם או של יצחק. התורה בונה את הדרמה העומדת להתחולל דווקא דרך מיעוט ביטויים של רגש וריבוי של פעלים, מעידים על אינטנסיביות של עשייה. אחד הביטויים שלכאורה מבטאים את הלך הנפש של אברהם, הוא הכינוי שלו ליצחק – "בני".
בעקדת יצחק מוצגת לראשונה בתורה אהבה, בדבריו של הקב"ה לאברהם: "קַח נָא אֶת בִּנְךָ, אֶת יְחִידְךָ אֲשֶׁר אָהַבְתָּ, אֶת יִצְחָק". המדרש, ועל פיו רש"י, מפרש פסוק זה בצורת דיאלוג בין הקב"ה לאברהם: הקב"ה אומר "קח נא את בנך" ואברהם עונה "שני בנים יש לי"; הקב"ה מוסיף "את יחידך" ואברהם עונה "זה יחיד לאמו וזה יחיד לאמו"; הקב"ה מוסיף "אשר אהבת" ואברהם עונה "את שניהם אני אוהב"; ורק אז מצווה הקב"ה מפורשות: "את יצחק", הנחתה כזו לאברהם חייבת לבוא בהדרגה ובתהליך ברור וחסר שאלות.
מהראוי לדעת את הידוע על פי חז"ל, הפסוק ששולל את קורבן המולך, "וּבָנוּ בָּמוֹת הַתֹּפֶת אֲשֶׁר בְּגֵיא בֶן הִנֹּם, לִשְׂרֹף אֶת בְּנֵיהֶם וְאֶת בְּנֹתֵיהֶם בָּאֵשׁ, אֲשֶׁר לֹא צִוִּיתִי, וְלֹא עָלְתָה עַל לִבִּי" (ירמיהו ז', לא), מתייחס אל עקדת יצחק, וטוען שהציווי לאברהם היה מהפה ולחוץ ולא היה פה שום רצון באמת לשחוט את יצחק, רש"י ממשיך קו זה ואומר שבציווי של העקדה לא נאמר לשחוט את יצחק אלא להעלות אותו לעולה, ולאחר שאברהם מעלה אותו על המזבח הוא מקבל הוראה להוריד אותו משם.
אז מה אם כן כל הסצנה הזו, ובמיוחד אם נאמר ששרה בעקבות כך נפטרה, האם הסצנה הזו הייתה רווחית בסופו של דבר אם יצחק לא נשחט, ונניח שאברהם אבינו קיבל 100 במבחן הניסיון האם בשביל ציון זה שווה כל ההקרבה שהייתה בדרך, האם לדורות עולם מי שירצה להוכיח את מסירותו להקב"ה הנכון הוא שיקריב את בנו על המזבח?? ברור לנו כשמש שהתורה אוסרת לשחוט את ילדנו לשום מטרה בעולם גם לא לפיקוח נפש, לעומת דתות אחרות שתופעה זו קדושה ואצילית, אז מה א"כ פשר פרשת עקידת יצק במובן הלימוד לדורות?
אין פה כי אם מסר חד לדורי דורות, דווקא בהורים הראשונים של אבות האומה, דווקא שם אצל אברהם איש החסד, אצל שרה הצדיקה, שם אומר הקב"ה אמירה לדורות קח נא את בנך יחידה דווקא בגלל שאהבת אותו דווקא בגלל זה שאתה מרגיש קשר אישי ועמוק ושהוא דומה לך חיצונית ופנימית ושהוא ן יקיר שהגיע אחרי הרבה שנים, ושהוא נסיך של ממש ומקבל הכל בכל מכל כל, לך תעקוד אותו! אבל בורא עולם למה לעקוד אותו? שתזכור שהוא לא שלך!!! הכל נכון אבל הוא לא שלך!!
בילד הראשון המתחנך ומוצג לראווה לדורי דורות על צורת חינוך וגידול נכון, מלמד אותנו הקב"ה דרך העקידה מסר ברור, הילד לא שלך! אין מושג כזה פירמה משפחתית או דנ"א משפחתי, הילד לא שלך, הילד הוא פקדון אצלך, אין לך שום מניה או בעלות על נשמתו ונפשו, יש לך שותפות עם בורא עולם בגופו ותו לא מידי, אין לך שום שליטה עליו, הוא לא הרכב שלך ולא עוד רהיט בבית שלך, הוא נשמה שיש לך את הזכות לגדל אותו ולתת לו לבחור את שלו ע"פ שורש נשמתו.
לגדל ילד עוד ילד בזרם אחיד וברוח אחידה כי זה הפירמה המשפחתית חוטא אל המסר והמטרה הענקית שלשמה היה עקידת יצחק, הורה שכזה יכול לדלג על פרשת עקידת יצחק שבתורה.
אין ספק זה קושי עצום מאוד, זה דורש תעצומות נפש ובמיוחד כשזה פחות מקובל מגזרי עדרי, זה ממש עקידה של ממש, אבל זוהי הדרישה מאיתנו כהורים תעקוד את התחושה שהילד הוא שלך תעלהו לעולה לא בגלל שיש עניין להקריב את הבן שלך אלא כי יש עניין להקריב את הרצון שלך.
פרשת עקידת יצחק הינה מסר של חינוך לדורי דורות, התייחסו לילדכם מגיל 13 בבנים ומגיל 12 לבנות כיצורים בעלי חופש בחירה, עזרו להם, תמכו בהם, הדריכו אותם, אבל כבדו את בחירתם.
גם כאשר הבן שבבית הוא ישמעאל אברהם לא ממהר לזרוק אותו מהבית עד שאין לו ציווי אלוקי על זה, כל עוד הבן שלך הוא לא הבן של הגר ואין לך ציווי אלוקי לשלוח אותו מביתך אם עשית את זה חטאת לה' ולבנך, חטאת כי לא כבדת את בחירתו של בנך, התייחסת אליו כאל רכושך, ובוודאי כאשר רכוש שלי הוא לא טוב אני ניגש לחנות להחזיר את הרכוש, אבא יקר גש גם אתה לחנות שרכשת את בנך ותבקש להזדכות עליו, אבל לזרוק רכוש טוב ועובד זה בל תשחית של ממש..... ואם הוא לא רכושך אז אל תזרוק אותו זה גזל.
הכותב הינו ראש ישיבת ברקאי חיספין