שלשום, קראנו בבית הכנסת את ההפטרה של פרשת וירא. אתם בטח מכירים - הסיפור על האשה השונמית, שזכתה לבן בזכות תפילתו של אלישע הנביא, בסופו של דבר אותו בן מת, ואלישע הנביא החייה אותו (אגב, אתם יודעים מי אותו בן גדל להיות? חבקוק הנביא ).
ובכן, השנה שמתי לב לפרט שלא שמתי לב אליו עד היום. זה כ"כ הפתיע אותי שלא שמתי לב לפרט הזה עד היום, שהחלטתי לעשות ניסוי קטן: במשך השבת שאלתי 10 אנשים, מכל הזרמים, הכיפות והכובעים את השאלה הבאה - "כיצד החייה אלישע הנביא את הנער?" ובכן, היו שזכרו יותר וציטטו לי את הפסוקים, והיו כאלו שזכרו פחות, אבל התשובה היתה פחות או יותר אותו דבר - "אלישע רכן מעל הילד, שם את פיו על פיו, קם וחזר שבע פעמים, עד שהנער התעורר". תשובה מצויינת, זה באמת מה שכתוב. אבל...
ישנו דבר אחד שכתוב לפני הכל: "ויבא אלישע הביתה, והנה הנער מת, מושכב על מיטתו. ויבוא ויסגר הדלת בעד שניהם, ויתפלל אל ה' ". שימו לב, אף אחד מהנשאלים, כולל כותב השורות האלו (עד השנה...) לא שם לב לכך שקודם כל אלישע מתפלל! לפני כל הפעולות, לפני כל ההשתדלות, לפני האותות והמופתים, אלישע פונה לה' ומבקש ממנו שיעזור לו, שיצליח דרכו, הרי אם לא יהיה רצון מלפני ה' יתברך שהנער יחיה, הוא לא יחיה! אז מה תעזור כל ההשתדלות אם בורא העולם החליט ורוצה אחרת? אז קודם כל אלישע עושה את הדבר הכי חשוב, הוא מתפלל. ואנחנו?
בואו נדמיין רגע שאנחנו מנסים להתניע את הרכב, או להפעיל את מכונת הכביסה והם לא מגיבים. אנחנו מנסים פעם פעמיים, כפתור פה כפתור שם, וזה לא עוזר. מה האינסטינקט הראשון של רובנו? היד נשלחת אל הטלפון "איפה המספר של הטכנאי ההוא ששמרתי, הוא בטח ידע איך לפתור את זה". נכון שזה האינסטינקט? ובכן, הגיע הזמן שנתחיל לעבוד על ההרגלים שלנו, לפתח תודעה יהודית נכונה, ולזכור שכל דבר שקורה מסביבנו קורה בהשגחה פרטית, כי הוא החליט שכך יהיה. אז אם אנחנו רוצים לשנות את זה - לפני הטלפון לטכנאי, תפילה קצרה של כמה מילים. אח"כ נעבור להשתדלות. בהצלחה.
איך בונים בית כשיש כל-כך הרבה כאב?
לתגובות yehiratson@gmail.com
0 תגובות