ההיסטוריה האנושית היא, בבסיסה, סיפור של מאבק נגד הזמן. האדם, ביודעו כי ימיו קצרים וחייו חולפים כצל עובר, חיפש מאז ומתמיד דרך להותיר חותם שיתעלה מעל מגבלות הביולוגיה. בעוד שהדיבור נמוג באוויר והעץ נרקב באדמה, האבן מציעה הבטחה לאלמוות. המעבר ממגורים ארעיים - אוהלים, סוכות ומחסות ענפים – אל מבני האבן המונומנטליים, מסמן את אחת נקודות המפנה הקריטיות ביותר של המין האנושי. זהו הרגע שבו האנושות הפסיקה רק "לשרוד" והחלה "להיות" ולמעשה הותירה חותם לדורות הבאים.
>> למגזין המלא - לחצו כאן
מי שציין את הנקודה הזו והטיב להבהיר דרכה את חולשתו של האדם הוא הרמב"ם. בהקדמתו לפירוש המשנה (אות י"ז) כתב:
ומה טוב אמר האומר לולי המשתגעים נשאר העולם חרב. ושאין בעולם שגעון דומה לשגעון האדם. שהוא חלוש הנפש ודל ההרכבה והוא נוסע מתחלת הגליל השני משבעה גלילות הישוב עד סוף הששי. והוא עובר ימים בזמן החורף. והולך בארץ תלאובות בזמן החורב והקיץ ומסתכן בנפשו לחיות השדה ולרמשים כדי שירויח דינרים.
כשיקבץ כלום מן הזהובים שמכר בהם כח נפשו השלם ויהיה לו מהם חלק יתחיל לחלק אותם על אומנים לבנות לו יסוד על טבור הארץ בסיד ואבנים כדי להקים עליו קיר שיעמוד שנים רבות. והוא יודע שלא נשאר משנות חייו מה שיוכל בהם לבלות בנין עשוי מן הגמא. היש שטות ושגעון כזה.
בסקירה זו ננסה לפרוס יריעה רחבה ומעמיקה על המבנים העתיקים ביותר ששרדו על פני כדור הארץ. זהו אינו רק קטלוג של אתרים ארכיאולוגיים, אלא ניתוח מעמיק של הטכנולוגיות, האמונות והמערכות החברתיות שאפשרו את הקמתם. נצלול אל הפרדוקסים של ההנדסה הקדומה: כיצד איכרים וחקלאים בעת העתיקה ללא כלי מתכת מתאימים הרימו אבנים במשקל עשרות טונות? כיצד הצליחו הרומאים לייצר בטון עמיד יותר מזה של המאה ה-21? ומה מגלים המכשירים המדעיים המתקדמים ביותר - מסורקי מיואונים ועד תיארוך פחמן-14 ברזולוציה גבוהה - על הסודות שטמנו הבונים הקדמונים בתוך הקירות?
המסע שלנו חוצה יבשות ותקופות: המערכות האסטרונומיות המדויקות של אירופה הניאוליתית דרך הפירמידות המושלמות של מצרים, ועד לקירות התמך האדירים של ירושלים והכיפות המופלאות של רומא. במוקד הדיון יעמוד גם הכותל המערבי, לא רק כמקום תפילה, אלא כפלא הנדסי שחושף עד היום תגליות חדשות במעמקי האדמה.
פרק 1: המהפכה התודעתית - גובקלי טפה וראשית האדריכלות
במשך עשרות שנים, הדוֹגמה הארכיאולוגית השלטת, שכונתה בפי החוקרים "המהפכה הניאוליתית" (זה המקום להדגיש שעל אף שהם מתארכים אותה לתקופות שאינן עולות בקנה אחד עם התאריך העברי לבריאת העולם, לא בתאריך נעסוק אלא בעיקרון העומד מאחוריו - כך לאורך הכתבה כולה), דוגמה זו הציגה נרטיב ליניארי ברור: החקלאות המתפתחת איפשרה התיישבות קבע; התיישבות הקבע יצרה עודפי מזון; עודפי המזון אפשרו גידול באוכלוסייה והתמחות מקצועית; ורק אז, מתוך החברה הבוססת, צמחה האדריכלות המונומנטלית. כלומר: קודם הכפר, אחר כך הארמון.
אולם, חשיפתו של אתר גובקלי טפה (Göbekli Tepe) בדרום-מזרח טורקיה בשנות ה-90 של המאה ה-20 ניפצה את התיאוריה הזו לרסיסים וחייבה את המדענים לכתוב מחדש את ספרי ההיסטוריה. האתר מתוארך לתקופה מוקדמת ביותר ולבנאים שככל הנראה לא הכירו את כלי העבודה המאוחרים הידועים לנו (יתכן ואפילו הגלגל לא היה משהו שהכירו). המשמעות היא שהצורך במבנה בר קיימא - מקום התכנסות ראוי שבו ניתן יהיה לקיים קשרים חברתיים שונים - קדם אפילו לחקלאות הקדומה. כפי שניסח זאת הארכיאולוג הגרמני המנוח ד"ר קלאוס שמידט: "קודם בא ההיכל, אחר כך העיר". הצורך להזין את המוני האנשים שהתקבצו לבניית האתר ולטקסים בו, הוא שככל הנראה דחף את התושבים לפתח את החקלאות ולהקים סביב למבנים את הכפרים והערים.
הנדסה בלתי אפשרית בעידן האבן
גובקלי טפה אינו מבנה בודד אלא קומפלקס עצום של מתחמים עגולים ואליפטיים. סקרים גיאופיזיים באמצעות רדאר חודר קרקע (GPR) חשפו כי הגבעה המלאכותית מכילה לפחות 20 מתחמים כאלה, ובהם יותר מ-200 עמודים, שרק חלק קטן מהם (כ-10%) נחפר עד כה.
האלמנט האדריכלי המרכזי באתר הוא עמודי האבן בצורת האות T. עמודים אלו נחצבו מאבן גיר מקומית באמצעות כלי צור ואבן בלבד. גובהם של העמודים הגדולים ביותר מגיע ל-5.5 מטרים, ומשקלם מוערך בין 10 ל-20 טון, כאשר חלק מהאבנים במחצבה הסמוכה שוקלות אף 50 טון. הצבתם של מונוליתים אדירים אלו במעגלים קונצנטריים (בעלי מרכז זהה), וייצובם בתוך רצפות טראצו (Terrazzo) קדומות העשויות מסיד שרוף, מעידים על ידע הנדסי מתקדם ועל יכולת לוגיסטית מרשימה של שינוע בתקופות מוקדמות מאוד בהן לא היו בנמצא עגלות משא מתקדמות.
מעניין לציין שהעמודים אינם רק תומכות; על גבי רבים מהעמודים חרוטות זרועות היורדות בצידי העמוד וידיים המשלבות אצבעות מעל ה"בטן", ולעיתים אף חגורות ואזורי חלציים, כביכול הם יוצרים דמות אדם. עם זאת, לדמויות אלו אין פנים. היעדר הפנים מעצים את המסתורין: למה בחרו אותם פסלים קדמונים שלא להעניק לעמודים דמות פנים? לחוקרים אין לכך תשובה ברורה.
עולם החי והאימה: איקונוגרפיה של טורפים
בניגוד לאמנות המערות האירופית שבה צוירו דמויות שונות על גבי קירות המערות, אמנות שהתמקדה בחיות ציד (כמו ביזונים וסוסים), האיקונוגרפיה של גובקלי טפה נשלטת על ידי יצורים מאיימים וטורפים. התבליטים על העמודים, המבוצעים ברמה אמנותית גבוהה של תבליט גבוה (High Relief) ותבליט שטוח, מציגים גלריה שלמה של פאונה (אוכלוסית בעלי חיים) קדומה: שועלים, אריות, נמרים, חזירי בר, עקרבים, נחשים, עכבישים ונשרים.
בולט במיוחד עמוד מס' 43 (המכונה "אבן הנשר"), המציג נשר עם כדור או דיסקית מעל כנפו, לצד עקרב ודמויות אחרות. ישנם חוקרים, כמו הארכיאולוג ד"ר מרטין סווטמן, הטוענים כי עמוד זה מתעד אירוע אסטרונומי קדום (פגיעת שביט), אך טענה זו שנויה במחלוקת עזה בקהילה הארכיאולוגית. הפרשנות המקובלת יותר היא שהחיות מייצגות דימויים של שבטים שונים שפעלו שם. ריבוי הנחשים, למשל, עשוי להצביע על קשר לעולם התחתון ולייצג פושעים או ללמד על התחדשות (בשל השלת העור) ולסמל בכך שבט שהתעלה למעמד חדש וגבוה ממה שהיה.
התגלית המצמררת: פולחן הגולגולות והקשר ללבן הארמי
בשנת 2017, המחקר בגובקלי טפה קיבל תפנית מפחידה עם פרסום ממצאים המעידים על קיומו של "פולחן גולגולות" פעיל באתר. בתוך המילוי של המבנים נמצאו שברי גולגולות אדם הנושאים סימנים ברורים של מניפולציה לאחר המוות (Post-mortem modifications).
החוקרים, ובראשם ג'וליה גרסקי מהמכון הארכיאולוגי הגרמני, זיהו חריצים עמוקים וישרים שנחרטו בכלי צור לאורך הגולגולת, וכן חורים שנקדחו בחלק העליון. מיקום החתכים והחורים מצביע על כך שהגולגולות עובדו כדי שניתן יהיה לתלות אותן ולהציגן לראווה. המיתרים שהושחלו בחורים החזיקו את הגולגולת, והחריצים מנעו מהמיתרים להחליק על העצם החלקה.
יש חוקרים שטענו שגילוי זה מעיד על קיומם של מעוננים ומכשפים למיניהם שעשו שימוש בגולגלות אדם לצורך כשפיהם, כפי שמוכר לנו מסיפורי המדרש על לבן הארמי שהיה עושה שימוש בגולגולת בכור לצורך כישופיו והם אלו ה'תרפים' שגנבה רחל מאביה וגרמו לו לחרדה רבה. אולם, החריטה בגובקלי טפה היא ייחודית והפרשנויות למנהג זה נעות בין האפשרות שמדובר בגולגולות שבחרו לשמר במעין בית קברות מקומי לבין שימושים אחרים כפי שהזכרנו.
חידת הקבורה: מדוע כוסה המקדש?
אחת התעלומות הגדולות ביותר של גובקלי טפה היא סופו. החוקרים טוענים שלפי הממצאים שבידהם לאחר כ-1,500 שנות פעילות, האתר לא ננטש בהדרגה. נראה כי המבנים כוסו במכוון באלפי טונות של עפר, אבנים ופסולת, פעולה שיצרה את הגבעה המלאכותית.
התיאוריה הקלאסית גורסת שמדובר ב"הרג" טקסי של המבנה: כאשר המבנה סיים את תפקידו היה צורך לקבור אותו. תיאוריה זו נתמכת בעובדה שהעמודים לא ניזוקו לפני הכיסוי. עם זאת, מחקרים חדשים יותר מציעים שחלק מהכיסוי עשוי להיות תוצאה של סחף טבעי ומפולות בוץ לאורך אלפי שנים, ולאו דווקא פעולה אחת מרוכזת של כיסוי. כך או כך, הכיסוי הוא זה ששימר את האתר במצב פנומנלי ומנע שימוש משני באבנים על ידי דורות מאוחרים וכך שימר לנו מבנים עתיקים בני אלפי שנים בצורה שמאפשרת הצצה לתקופות מוקדמות ביותר.
פרק 2: הביצור העתיק ביותר – מגדל יריחו
בעוד שגובקלי טפה מייצג את המקדש, העיר יריחו (תל א-סולטאן) בבקעת הירדן מייצגת את הקהילה המבוצרת הראשונה. שם נחשף מבנה אבן מונומנטלי המכונה מגדל יריחו.
המגדל, המתנשא לגובה של כ-8.5 מטרים וקוטרו בבסיס כ-9 מטרים, בנוי מאבנים לא מסותתות בצורת חרוט. בתוכו נבנה גרם מדרגות פנימי שלם, המורכב מ-22 מדרגות אבן המגיעות לראשו. זהו 'מגדל האבן החופשי' (Free-standing) העתיק ביותר בעולם והמדרגות הקדומות ביותר הידועות למדע. המגדל היה מחובר לחומה אדירה שהקיפה את היישוב, ולחפיר שנחצב בסלע.
במשך שנים הניחו החוקרים שמדובר בביצור צבאי נגד פושטים. אולם, מיקומו של המגדל בתוך החומה ולא בולט החוצה ממנה, העלה תהיות. תיאוריות אלטרנטיביות מציעות שהמגדל והחומה נועדו להגן על העיר מפני שיטפונות פתאומיים של ואדי קלט. חוקרים מאוניברסיטת תל אביב הציעו שהמגדל שימש להטלת צל על היישוב בזמן ההיפוך הקיצי, כסמל לכוח ומנהיגות, או כבמה לטקסים ציבוריים. עצם היכולת של קהילה בת כ-2,000 איש להתגייס לפרויקט בנייה כזה מעידה על היררכיה חברתית ומנהל ציבורי מפותח כבר בשחר ההיסטוריה.
כיצד הגיע אם כך החומה העצומה למעמקי האדמה? פה מגיעה התשובה שמשמשת עדות חיה למעשה הנס הנודע. מגדל זה הוא למעשה חלק מחומת יריחו (ואכן כאמור, סביבו ישנם חלקי חומה אדירה נוספים), אותה חומה ידועה שלאחר שבני ישראל בראשות יהושע בן נון סבבו אותה שבע פעמים כשהם תוקעים בשופרות (יהושע פרק ו) החומה שקעה באדמה וכך נמצאת היא בעומק רב, שמורה במשך אלפי שנים ומשמשת עדות לנס שעשה הקב"ה לבני ישראל בהגיעם ארצה.
פרק 3: ללכוד את השמש - ניוגריינג' והקברים האירופאים
בעוד שביריחו בנו לגובה, באירלנד בנו אל תוך האדמה, תוך הפגנת ידע אסטרונומי והנדסי שיכול להתחרות בזה של המצרים הקדמונים. ניוגריינג' (Newgrange) הוא הדוגמה המובהקת ביותר ל'קבר מעבר' (Passage Tomb) - מקום שבו במבנה יש חדרים המשמשים כמעבר לחדר הקבורה הפנימי - ולמצפה כוכבים משולב.
ההיפוך החורפי: ניצחון האור
ניוגריינג' הוא תל עפר ואבן בקוטר של כ-80 מטרים, המוקף ב-97 אבני שפה (Kerbstones) מעוטרות באמנות מגליתית, שהמפורסמת שבהן היא אבן הכניסה המכוסה ספירלות. בלב התל נמצא חדר קבורה אליו מוביל מסדרון באורך 19 מטרים.
הגאונות של ניוגריינג' מתגלה פעם בשנה. מעל פתח הכניסה בנו המהנדסים הקדמונים פתח מיוחד המכונה "קופסת הגג" (Roof-box). זהו חרך צר ומחושב בקפידה. בבקרים סביב ה-21 בדצמבר, יום ההיפוך החורפי (היום הקצר בשנה), כאשר השמש זורחת, קרניה חודרות בדיוק דרך קופסת הגג, עוברות מעל אבני הכניסה, ונעות כקרן לייזר לאורך המסדרון החשוך עד שהן פוגעות בקיר האחורי של חדר הקבורה ומאירות אותו באור זהוב למשך כ-17 דקות.
המשמעות הסמלית היא אדירה: ביום החשוך ביותר, השמש חודרת אל בטן האדמה ומביאה אור גם למתים - מה שמראה ש'אין יאוש'. מתוך 136 קברי מעבר באירלנד, רק מעטים מציגים דיוק כזה, מה שמעיד על היותו של ניוגריינג' מבנה מרכזי ולא רק קבר סתמי.
הנדסת אטימה בת 5,200 שנה
מעבר לאסטרונומיה, ניוגריינג' הוא מופת של בנייה יבשה. הגג של חדר הקבורה בנוי בשיטת הקמרון המדומה (Corbelled vault). שכבות של אבנים כבדות מונחות זו על גבי זו, כאשר כל שכבה בולטת מעט פנימה ביחס לזו שמתחתיה, עד לסגירה באבן ראשה בגובה 6 מטרים. האבנים הונחו בשיפועים מדויקים וחריצי ניקוז (Water grooves) נחצבו בהן כדי להטות את מי הגשמים החוצה אל שולי התל. התוצאה: החדר נותר יבש לחלוטין במשך אלפי שנים, ללא שימוש במלט, הישג שגגות מודרניים רבים אינם עומדים בו.
המחלוקת על השחזור
האתר התגלה מחדש ב-1699 על ידי בעל הקרקע צ'ארלס קמפבל שחיפש אבנים לבנייה. הארכיאולוג מייקל או'קלי (Michael J. O'Kelly) חפר ושחזר את האתר בשנות ה-60 וה-70. השחזור שלו, הכולל קיר חזית אנכי ובוהק עשוי אבני קוורץ לבנות וחלוקי גרניט שחורים, עורר ביקורת עזה בקהילה המדעית. מבקרים טענו כי הקיר המקורי היה ככל הנראה משופע או שוכב על הקרקע, וכי השחזור הוא "מודרניסטי" מדי. עם זאת, או'קלי טען כי מצא את אבני הקוורץ שנפלו כקיר תמך, והשחזור הפך לאייקון המזוהה ביותר עם האתר.
פרק 4: הפירמידה הגדולה של גיזה - לוגיסטיקה, פיזיקה ומסתורין
הפירמידה הגדולה של גיזה, שנבנתה עבור פרעה ח'ופו, היא המבנה היחיד משבעת פלאי תבל של העולם העתיק ששרד. הממדים שלה בלתי נתפסים: כ-2.3 מיליון אבני גיר וגרניט, במשקל ממוצע של 2.5 טון (וחלקן עד 80 טון), נערמו לגובה מקורי של 146.6 מטרים.
מעבר למיתוס העבדים: כפר הפועלים
הטענה הפופולרית היא שהפרמידות נבנו על ידי בני ישראל והיה זה בהליך בנייה המתאר המוני עבדים נרצעים תחת שוט הנוגש. מלבד זה שבתנ"ך לא מוזכרים כלל פרמידות אלא "וַיִּבֶן עָרֵי מִסְכְּנוֹת לְפַרְעֹה, אֶת פִּתֹם וְאֶת-רַעַמְסֵס" (שמות א יא) כשמסכנות לפי אחד הפירושים הוא אוצרות תבואה (עיין רש"י בדברי הימים ב לב כח) והפרמידות בגיזה וודאי לא נעשו לצורך שימור תבואה אלא כאתר קבורה לפרעונים.
גם הארכיאולוגיה המודרנית, ובעיקר חפירותיו של ד"ר מארק לרנר ב"עיר האבודה" (Heit el-Ghurab) ופפירוסים מאותה התקופה שתיארו את הליך בניית הפרמידות (כולל שמות פועלים שהיו שמות מצריים מובהקים ואף את השכר שהוענק להם), הפריכו תמונה זו לחלוטין.
האתר שנחשף מדרום לפירמידות הוא עיר פועלים מתוכננת היטב ששיכנה אלפי עובדים שקיבלו שכר על עבודתם וחייו בתנאי פועלים של אותם הימים. הממצאים הארכיאולוגיים מספרים סיפור של לוגיסטיקה מדינתית אדירה:
- תזונה: הפועלים ניזונו מדיאטה עשירה בחלבונים שכללה בשר בקר, כבשים, עזים ודגים בכמויות מסחריות - תזונה טובה בהרבה מזו של המצרי הממוצע באותה תקופה.
- לחם ובירה: נחשפו מאפיות תעשייתיות ומבשלות בירה שסיפקו אלפי כיכרות לחם וכדים של בירה מדי יום, ששימשו הן כמזון והן כמשקה בטוח לשתייה וכמקור קלורי מזין.
- רפואה: שלדי פועלים שנמצאו בבית הקברות הסמוך הראו סימנים של עבודה פיזית קשה, אך גם של טיפול רפואי מתקדם - שברים שאוחו בצורה מקצועית ואף ניתוחים, מה שמעיד שהמדינה השקיעה בבריאות עובדיה.
הבנייה לא הייתה עבודת כפייה של עבדים, אלא ככל הנראה מס עבודה (Corvée) שבו אזרחים גויסו לתקופות קצובות כדי לשרת את המלך, תמורת כלכלה ומגורים.
הפיזיקה של הפירמידה: מה מסתתר בפנים?
למרות מאות שנות מחקר, הפירמידה עדיין שומרת על סודותיה. בשנים האחרונות, פרויקט ScanPyramids משתמש בטכנולוגיות לא פולשניות מתחום הפיזיקה של החלקיקים כדי "לראות" דרך האבן. השימוש בטומוגרפיית מיואונים (Muons) - חלקיקים קוסמיים החודרים חומר דחוס - חשף בשנת 2017 את קיומו של "החלל הגדול" (The Big Void): חלל עצום באורך של לפחות 30 מטרים הממוקם מעל הגלריה הגדולה, שאינו מקושר לאף מעבר ידוע.
בשנים 2024-2025 התפרסמו ממצאים נוספים:
- המסדרון הנסתר: מעל הכניסה הראשית (בצד הצפוני) התגלה מסדרון אופקי באורך 9 מטרים שלא היה ידוע קודם לכן.
- אנומליות תת-קרקעיות: סריקות רדאר חודר קרקע (GPR) וטומוגרפיה חשמלית (ERT) חשפו מבנה בצורת L מתחת לבית הקברות המערבי של גיזה, שעשוי להיות כניסה למתחם קבורה תת-קרקעי עמוק שטרם נחקר.
- פירמידת מנכאורע: חללים חדשים התגלו גם בפירמידה הקטנה, המרמזים על פתחים נסתרים שלא הגיעו אליהם בני אדם עד כה.
אבני הציפוי: הלבן שנעלם
כיום הפירמידה נראית מדורגת ומחוספסת, בצבע חול. במקור, היא הייתה מצופה בשכבה של אבני גיר מסוג "טורה" (Tura Limestone) - אבן לבנה, דחוסה ומלוטשת עד ברק. הפירמידה זהרה למרחקים כמו גביש לבן ענק תחת השמש המצרית, ובראשה עמד הפירמידיון (Benben) שהיה מצופה ככל הנראה בזהב או באלקטרום.
מרבית אבני הציפוי הוסרו או נפלו בעקבות רעידת האדמה הגדולה המתוארכת לשנת 1303 לספירה, ונלקחו לשימוש משני בבניית המסגדים והמצודות של קהיר המוסלמית. במוזיאון הלאומי של סקוטלנד שמורה אחת מאבני הציפוי המקוריות הבודדות, המדגימה את הדיוק המדהים של החיתוך והליטוש.
פרק 5: הכותל המערבי - הלב הפועם והנס ההנדסי של ירושלים
מסענו מגיע לירושלים, אל 'כותל הדמעות', הקיר המפורסם בעולם. הכותל המערבי, שנבנה על ידי המלך הורדוס כחלק מפרויקט הרחבת הר הבית, הוא הרבה יותר ממקום תפילה; הוא יצירת מופת הנדסית ששרדה אימפריות, מלחמות ורעידות אדמה.
'הנדבך רבא': להזיז הרים
החלק הגלוי ברחבת הכותל הוא רק שמינית מאורך הכותל המלא (488 מטרים). כדי להבין את העוצמה יש לרדת אל מנהרות הכותל. שם נחשף "הנדבך רבא" (Master Course) - שורה של אבני ענק שנועדו לייצב את הכותל כנגד הלחץ האדיר של מילוי העפר שיצר את רחבת ההר.
הגדולה שבאבנים אלו, "האבן המערבית", היא מפלצת הנדסית בלתי נתפסת:
- אורך: 13.6 מטרים.
- רוחב: משוער בין 3.5 ל-4.5 מטרים.
- גובה: כ-3.3 מטרים.
- משקל: הערכות נעות בין 250 ל-570 טון.
לשם השוואה, משקל זה שקול לזה של שני מטוסי בואינג 747 עמוסים, או כ-100 פילים אפריקאים. מנופים מודרניים מתקשים להניף משקלים כאלו. כיצד עשו זאת בני אותה תקופה?
התיאוריה המקובלת היא שימוש במחצבה צפונית שהייתה גבוהה טופוגרפית ממפלס הבנייה, כך שהאבן גולגלה בירידה על גבי גלילי עץ, ונשלטה באמצעות מערכות מורכבות של חבלים, גלגלות ומנופי-עץ.
הבנייה היא בנייה יבשה (ללא מלט). היציבות נובעת ממשקל האבנים ומהדיוק המוחלט של הסיתות ("סיתות שוליים" הרודיאני), שלא מאפשר אפילו ללהב סכין לחדור בין האבנים. בנוסף, כל נדבך נסוג פנימה בכ-2 ס"מ ביחס לזה שמתחתיו, מה שיוצר שיפוע קל התורם ליציבות ומבטל את התחושה שהקיר "נופל" על הצופה.
סודות המעמקים: תגליות במנהרות הכותל
החפירות במנהרות הכותל ממשיכות לחשוף את ההיסטוריה שכוסתה:
- שער וורן (Warren's Gate): זהו אחד מארבעת השערים הקדומים שהובילו להר הבית. בתוך המנהרה, שער זה הוא הנקודה הקרובה ביותר לקודש הקודשים שיהודי יכול להגיע אליה כיום (ללא עליה להר), ולכן הפך למוקד תפילה בפני עצמו ("בית הכנסת המערה").
- קשת וילסון והתיאטרון הרומי: מתחת לקשת וילסון (הגשר הגדול) נחשף בשנים האחרונות (2017-2020) מבנה דמוי תיאטרון רומי קטן. תיארוך פחמן-14 של החומר האורגני שנמצא בין הנדבכים אישר את זמני הבנייה וחשף כי התיאטרון לא הושלם מעולם - אולי בשל פרוץ מרד בר כוכבא שהיה באותה התקופה.
- רעידת האדמה של 363 לספירה: בגן הארכיאולוגי (מרכז דוידסון), למרגלות קשת רובינסון, מוטלת ערימה דרמטית של אבני ענק מנופצות. במשך שנים סברו שהן הופלו על ידי הרומאים בשנת 70 לספירה. אולם, הארכיאולוג שמעון גיבסון הציג עדויות משכנעות (כולל מטבעות שנמצאו מתחת לאבנים) שהמפולת הזו נגרמה כתוצאה מרעידת האדמה הגדולה של שנת 363 לספירה, שגדעה את ניסיונו של הקיסר יוליאנוס ("הכופר") לבנות מחדש את בית המקדש היהודי. יוליאנוס, יש לציין, לא רצה לבנות את בית המקדש 'מאהבת מרדכי' אלא מ'שנאת המן' כוונתו היתה להילחם בנצרות ולהחלישה וכך להחזיר את הכוח לדת הפאגנית בה האמין. הוא מימן את המאמץ, גייס יהודים ופעל לקידום הבנייה, אך הניסיון נכשל בגלל שריפות מסתוריות שפרצו במהלכה של הבנייה ואף עקב פציעתו ומותו הפתאומי של יוליאנוס בקרב, מה שסיים את הפרויקט.
פתקים לאלוקים: גלגולו של מנהג
המעבר של הכותל מקיר תמך הנדסי למקום תפילה רוחני התרחש לאורך מאות שנים, לאחר שהיהודים הורחקו מהר הבית עצמו. המנהג המפורסם של הטמנת פתקים ("קוויטלעך") בין האבנים מתועד החל מהמאה ה-18, ומיוחס לראשונה לרבי חיים בן עטר (האור החיים הקדוש) ששלח עני להטמין קמע בכותל (כך נכתב בספר "מסעות ירושלים", נדפס בשנת תרצ"א).
הרעיון המיסטי הוא שהכותל משמש כ"תיבת דואר" שמיימית, צינור ישיר לשכינה שמעולם לא עזבה את המקום. כיום, מיליוני פתקים מוטמנים בשנה על ידי אנשים מכל הדתות והלאומים (כולל נשיאי ארה"ב כמו טראמפ וביידן) ולמי שאין אפשרות להניח פתק בעצמו, ניתן שירות מיוחד שבו הוא יכול לשלוח פתק במייל או בפקס ושליח מיוחד יטמון אותו בכותל עבורו (נכון לחודש ניסן תשפ"ד למעלה מ-83 אלף פתקים נשלוח בדרך זו לכותל המערבי) .
פתק מעניין אחד שנטמן בכותל הוא של האפיפיור יוחנן פאלוס השני אותו טמן בעצמו בזמן ששהה בארץ בשנת 2000 ושם נכתבו הדברים הבאים (שאולי צריך להזכיר אותם שוב לאלו המאמינים בנצרות ומנסים בשמה לפגוע בעם ישראל):
"אלוהי אבותינו, אתה בחרת באברהם ובצאצאיו להביא את שמך אל העמים. אנו נעצבים עמוקות על התנהגותם של אלה שלאורך ההיסטוריה גרמו סבל לילדיך אלה ומבקשים את מחילתך. ברצוננו להתחייב לאחווה אמיתית עם אנשי הברית. ירושלים, 26 במרץ 2000".
פעמיים בשנה, לפני פסח וראש השנה, רב הכותל מפנה את הפתקים בחרדת קודש, והם נקברים בגניזה בהר הזיתים, שכן חל איסור הלכתי להשמידם מכיוון שבחלקם הם נושאים פסוקים ודברי תורה הטעונים גניזה.
פרק 6: העין של רומא והבטון החי - הפנתיאון
אם הכותל מייצג מסה ויציבות, הפנתיאון ברומא להבדיל (הושלם סביב 125 לספירה על ידי אדריאנוס) מייצג את הניצחון של הכימיה והחלל. זהו המבנה השמור ביותר מרומא העתיקה שבמקורו נבנה כמקדש לאלילים ולאחר שנים הפך למבנה המשמש כעדות מפוארת לאדריכלות הרומית ולכוחה של האימפריה. הכיפה שלו היא עד היום כיפת הבטון הלא-מזויין (Unreinforced concrete) הגדולה ביותר בעולם.
סוד הבטון הרומאי: מנגנון הריפוי העצמי
אחת החידות הגדולות של ההנדסה הייתה: כיצד בטון רומאי שורד 2,000 שנה בסביבה ימית ועירונית, בעוד בטון מודרני מתחיל להתפורר אחרי 50-100 שנה?
בשנת 2023, מחקר פורץ דרך של MIT ושותפים נוספים פיצח את הקוד. החוקרים גילו כי הגושים הלבנים הקטנים בבטון (Lime Clasts), שנחשבו בעבר לתוצאה של ערבוב רשלני, הם למעשה הטכנולוגיה הסודית.
הרומאים השתמשו בטכניקת "ערבוב חם" (Hot Mixing) עם סיד חי (Quicklime). כאשר נוצרים סדקים בבטון לאורך השנים ומי גשמים חודרים אליהם, המים מגיבים עם גושי הסיד הללו. התגובה יוצרת תמיסה רוויה בסידן, שמתגבשת מחדש כקלציט (Calcite) וסותמת את הסדק באופן עצמאי. זהו, פשוטו כמשמעו, בטון המרפא את עצמו.
האוקולוס ומערכת הניקוז
במרכז הכיפה, בגובה 43 מטרים, נפער "האוקולוס" (Oculus) - עין פתוחה לשמיים בקוטר של כ-9 מטרים. האוקולוס משמש כמקור האור היחיד וכשעון שמש טבעי, אך יש לו גם תפקיד הנדסי קריטי: הוא מפחית את העומס בנקודה החלשה ביותר של הכיפה (הקודקוד) ומשמש כ"אבן ראשה" הפוכה (בטבעת לחץ).
רבים תוהים: האם יורד גשם בפנתיאון? התשובה היא כן, ובגדול. המראה של עמוד גשם היורד במרכז המקדש ומתנפץ על הרצפה הוא חוויה אסתטית ואקוסטית מרהיבה. המהנדסים הרומאים פתרו את הבעיה בצורה אלגנטית: הרצפה קעורה מעט במרכזה (Convex), ומכילה 22 חורי ניקוז זעירים וכמעט בלתי נראים, המובילים את המים למערכת ביוב תת-קרקעית שפועלת עד עצם היום הזה.
האגדה לפיה האוויר החם העולה מונע מהגשם להיכנס הופרכה; הגשם נכנס, והרומאים פשוט ידעו לטפל בו.
פרק 7 ואחרון: הנדסה כנגד רעידות אדמה - השוואה בין תרבויות
אחד האתגרים הכבירים של הבנייה בעתיקה היה ההתמודדות עם איתני הטבע, ובראשם רעידות אדמה. המבנים ששרדו לאורך אלפי שנים הם אלו שתוכננו "לרקוד" עם האדמה ולא להתנגד לה, תוך שימוש בטכניקות הנדסיות מתוחכמות.
דוגמה בולטת לכך היא שיטת הבנייה היבשה (Dry Stone) אותה הזכרנו קודם, המאפיינת את הכותל המערבי בירושלים. היעדר המלט בין אבני הענק מאפשר להן לבצע "מיקרו-תזוזות" בזמן רעידה, מה שמשחרר את האנרגיה הקינטית ומאפשר לאבנים לשקוע חזרה למקומן מבלי שהקיר ייסדק.
בדרום אמריקה, תרבות האינקה במאצ'ו פיצ'ו שכללה את שיטת הקירות המשתלבים (Interlocking); שם, האבנים סותתו בצורות פוליגונליות לא רגולריות - פירוש הדבר הוא שבמקום לבנים מלבניות, השתמשו באבנים בעלות זוויות וצלעות רבות שמתאימות זו לזו בדיוק מושלם (כמו פאזל) וכך נוצר מנגנון הנועל את הקיר ומונע קריסה לכיוון מסוים. לצד זאת, בבניית הפירמידות של בני האינקה, נעשה שימוש בשיפוע (Incline/Batter): קירות הנוטים פנימה בזווית של 3-5 מעלות ופתחים טרפזיים הורידו את מרכז הכובד של המבנה והגבירו את יציבותו.
הטכניקה המרשימה ביותר היא השיטה המצויה בקבר כורש שבאיראן; לפי מחקרו של ד"ר מוחמד תקי קאשני (Mohammad Taghi Kashani) מאוניברסיטת שיראז שחקר את הפסארגאדה (אתר המורשת בו נמצא הקבר) נמצא כי המבנה בנוי כך שהוא מגן על עצמו בעת רעידות אדמה - עקרון הנדסי מתקדם זה הנקרא בידוד הבסיס (Base Isolation) אף מיושם כיום בגורדי שחקים מודרניים ביפן.
איך זה עובד? מנגנון "בידוד הבסיס" בקבר כורש פועל באמצעות מערכת דו-שכבתית חכמה המנתקת את המבנה מהקרקע: היסודות מורכבים משכבת אבן תחתונה וגסה, שעליה מונחת שכבה שנייה של אבנים מלוטשות וחלקות. בזמן רעידת אדמה, השכבה המלוטשת מסוגלת להחליק בחופשיות יחסית על פני שכבת הבסיס, ובכך היא מפרידה את המבנה מהתנודות האלימות של הקרקע. תנועת ההחלקה הזו סופגת ומפחיתה משמעותית את האנרגיה ההרסנית המועברת למבנה העליון, מה שמאפשר לו להישאר יציב ושלם בזמן שהאדמה תחתיו נעה.
המסע בין המבנים העתיקים בעולם חושף אמת עמוקה על הטבע האנושי ונפלאות הבורא. מגובקלי טפה ועד הפנתיאון, אנו רואים כיצד הרוח הניעה את החומר. הצורך במשמעות הוא זה שדחף את האנושות לפרוץ את גבולות היכולת הטכנולוגית.
>> למגזין המלא - לחצו כאן
לא היו אלו "חייזרים" שבנו את הפירמידות, היו אלו בני אדם, מצוידים בכלי אבן ונחושת, אך בעלי יכולת התבוננות עמוקה בטבע, הבנה אינטואיטיבית של פיזיקה וכימיה, ויכולת ארגון חברתי מופלאה. המבנים הללו הם עדות לכך שכאשר בני האדם מתאחדים סביב מטרה משותפת - תהיה זו אשר תהיה - הם מסוגלים להזיז הרים, תרתי משמע, ולבנות נצח. וכמו בסיפור מגדל בבל, כשכולם מאוחדים ניתן אף לנסות לבנות מגדל שיגיע השמיימה.
0 תגובות