בפרשתנו, מקופל כל ספר ה"תניא" בתוך בטן אחת.
מי לא שמע על הספר הקדוש, ספר התניא. ספר שהודפס באלפי מהדורות ובאלפי מקומות בעולם (כפשוטו). קשה מאוד למצוא עיר או מושב בארץ ישראל שלא הודפס בו ספר התניא. כך ברוב מדינות העולם, הרבי הורה להדפיס את הספר הקדוש "בכל אתר ואתר" ולחלק ליהודי המקום. עד כדי כך הגיעו הדברים, כאשר צה"ל נכנס ללבנון (במלחמת לבנון הראשונה - מבצע "שלום הגליל") הורה הרבי באמצע המלחמה לחסידים שגרו בצפת ליסוע לביירות (עיר הבירה - לבנון) לחפש יהודים ולהדפיס תניא.
מהו ה"טראסק" (הרעש) הגדול סביב ספר התניא? מה כ"כ מיוחד בו? ולמה ציוה הרבי להדפיסו בכל מקום?
בחודש כסלו, שאנו עומדים בראשיתו, חל "חג הגאולה" של "בעל התניא" הלא הוא רבי שניאור זלמן מליאדי, הראשון בתולדות חסידות חב"ד. "רבינו הזקן", כך הוא מכונה בקרב חסידי חב"ד.
הרבה ספרים כתב "רבינו הזקן", בהלכה (שו"ע הרב) ובחסידות (תורה אור וליקוטי תורה ועוד ועוד). אך הַספר (בה"א הידיעה) הכי יסודי ומרכזי במשנתו הלא הוא ספר "התניא קדישא".
וזה תמציתו של ספר קדוש זה:
כל יהודי מורכב משתי נפשות (אם תרצו: לכל יהודי יש פיצול אישיות), כל אחת מהן מושכת לכיוון שונה בתכלית.
הנפש הראשונה - היא נפש הבהמית, נפש זו מגיעה לו לאדם בעת לידתו ומאז היא מתאוה לחיי הגוף. לאכול (להפריס) לישון (לחרוףּ) ולהתבהם (ליהנות מה שיותר).
הנפש השנית - היא הנפש האלוקית, נפש זו מתאחרת להגיע רק בעת הבר-מצוה. אמנם היא נמצאת גם לפני, אבל בצורה מאוד נסתרת ודקיקה. רק כאשר האדם נעשה לאיש (עומד על שכלו בבר-מצוה) לומד להכיר נפש זו המתאוה לחיי קדושה וטהרה, להתענג על ה' ב"אור החיים", "ואתם הדבקים בה' אלוקיכם - חיים".
בספר התניא יש חמישים ושלושה (ג"ן) פרקים, כמנין פרשיות התורה. חסידים הוסיפו לציין שכנגדם ישב רבינו במאסר חמישים ולושה ימים (החל מאיסרו חג הסוכות ועד יט' בכסלו).
ומהו ה"לב" של התניא?
בפרק "לב" בתניא מלמד רבינו מהי הדרך הישרה והקלה לאהוב כל יהודי, "מגדול ועד קטן". ואמנם קשה: הרי כתוב בגמרא שמי שראה בחבירו שחטא מצוה לשנאותו וגם לומר לרבו שישנאהו"? מבאר על כך רבינו שזה לא סתירה:
כיון שכל יהודי מורכב משני חלקים נפש אלוקית ונפש בהמית, הרי שחייבים לאהוב כל יהודי מצד נקודת הטוב שבו, והשנאה צריכה להיות רק כלפי הרע שבנפשו הבהמית.
על הציר הזה סובב כל ספר התניא קדישא, מצד אחד על היהודי לשמוח בשמחת נפשו האלוקית, ובו בזמן, מצד השני צריך צריך להתמרמר על הסתאבותו בעניני גשמיות מצד נפשו הבהמית. וכלשון הזוהר: "חדוא תקיעא בליבאי מסיטרא דא, ובכיא תקיעא בליבאי מסיטרא דא".
ובחזרה לפרשתנו, פרשת תולדות:
בפרשתנו מספרת התורה על "רבקה אמנו", "ויתרוצצו הבנים בקרבה". אשה יהודיה, נשואה ליצחק היהודי (הראשון שנימול לשמונה), הולכת ברחוב ומרגישה משהו מוזר, מין פיצול אישיות בתוך בטנה. כאשר היא הולכת ליד בית כנסת, התינוק מתחיל לדחוף, הוא רוצה לצאת. אח"כ היא הולכת ליד בית עבודה זרה והנה שוב התינוק מתחיל להשתולל. מה קורה כאן? האם חלילה יהיה לילדה "פיצול אישיות"?
מיד שמה פעמיה אל בית מדרשו של שם, לשאול את הנביא מה זה ועל מה זה? "ויאמר ה' לה שני גויים בבטנך ושני לאומים ממעיך יפרדו ולאום מלאום יאמץ". זהו תמציתו של מאבק המתחולל בתוככי נשמת היהודי מיום עומדו על דעתו, ועד עת פקודתו. כפי שמרחיב רבינו הזקן "בעל התניא" בפרק ט'.
באחת משיחותיו הקדושות שואל הרבי מליובאוויטש:
איך יתכן שליצחק אבינו נולד בן כמו עשו? בספרי המוסר הקבלה והחסידות מבואר שנשמת הילד נמשכת ע"י התקדשות והתטהרות ההורים בזמן היחוד. ומי לנו קדוש כיצחק, ומי לנו טהורה כרבקה? הכיצד זה לקדושים שכאלו נולד בן עֵשַוִי שכזה?
מבאר הרבי:
עשו, זה לא באג במערכת. עשו, זה חלק מהתוכנית.
האבות הם מקור אומתנו, ו"מעשה אבות סימן לבנים". וכיון שאנחנו, עלינו להתמודד עם (נפש אלוקית ו)נפש בהמית, הקב"ה שתל בתוך זרע הקודש דמות כעשו (נפש בהמית - עשו - עשויה מראשית היוולדה באופן מיטבי) כדי שיהיה לנו מודל להתמודדות עם נפש בהמית.
ואכן, בתחילת דרכו גדל עשו בתורה, כפי שעולה מן הזוהר על הפסוק "ויגדלו הנערים", שניהם - יעקב ועשו - היו גדולים, הדבר נרמז גם ברש"י בפרשתנו. אחר כך בחר עשו בבחירתו החופשית ללכת בדרך אחרת, אשר על כן הוצרך יעקב להתלבש בבגדי עשו, ובתוך עור של בהמה ("גדיי עזים") כדי לגאול את הניצוצות של נפש הבהמית - עשו.
בדורינו יש מודעות גדולה להתמודדויות נפשיות, מקצוע הפסיכולוגיה התפתח לממדי ענק. התנאי הראשון והבסיסי לכל התמודדות הוא: "ידיעת המחלה".
ספר התניא הוא הוא הספר המרכזי הראשון שמציג בפני היהודי את המורכבות המובנית באישיותו ובנשמתו, ומכאן שהוא הבסיס לכל התמודדות נפשית בתוככי נבכי נשמת האדם היהודי.
אמנם, פעמים ש"דעתו של אדם קצרה", הוא לא מצליח להבין מתוך הספר. על כך אומר בעל התניא בהקדמה ש"מי שדעתו קצרה להבין דבר עצה . . יפרש שיחתו לפני הגדולים שבעירו והם יבוננוהו". כך בדיוק נהגה "אמנו רבקה", כאשר היא נבוכה "בקרבה". הלכה לבית מדרשו של שם, לשמוע ממנו דבר השם.
כיום מפוזרים "נשמות ישראל", בכל קצווי תבל. הרבי באהבתו הגדולה לכל יהודי, בנה בית לכל יהודי, בארץ ובגולה. בית בו יוכל היהודי להתחמם ולהתרומם. זה עתה התקבצו להם השלוחים מכל קצווי תבל, בבית מדרשו של רבי 770 איסטרן פארקווי ברוקלין נ.י. וכבר הספיקו להתעופף לכל עבר כברכת ה' ליעקב (שבוע הבא בפרת ויצא) "ופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה".
תפקיד הבתי חב"ד "די בכל אתר ואתר" הוא בשתיים: לספק גשמיות ולהזריק רוחניות. אי לכך ציוה הרבי לייסד "בית מדרש" בכל מקום, מדריך לנשמות התועות והנבוכות "די בכל אתר ואתר". ולכן ציוה הרבי להדפיס "בכל מדינה ומדינה ועיר ועיר" (היכן שיש יהודים. וכי איפה אין יהודים?) את הספר הקדוש, הלא הוא המורה הגדול הַ"תַּנְיָא קַדִישָא".
"ובכל מדינה ומדינה ובכל עיר ועיר, מקום אשר דבר המלך (בתי חב"ד) ודתו (ספר התניא) מגיע, שמחה וששון ליהודים (לנפש האלוקית) משתה ויום טוב (לנפש הבהמית), ורבים מעמי הארץ (הנשמות התועות והנבוכות) מתיהדים (מתחזקים ביהדותם)".
לע"נ אבי מורי, ר' אליהו ב"ר אשר.
לתגובות והארות:
misraeli770@gmail.com