אאא

הכתבה אודות המשכיל משה מנדלסון שצוטט בקובץ התורני 'ישורון' כמי שנקט עמדה שונה מאדונינו הגר"א מווילנה בסוגית מטהו של משה רבנו, קבלה תגובות רבות.

רובם של הקוראים שפשפו את עיניהם בהלם ותדהמה כשקראו את הציטוט שהביא כותב השורות מתוך קובץ 'ישורון' המפורסם בו כותבים חידושי תורה רבים מגדולי ישראל, בו הביא 'חכם אחד' מקורות חז"ל כראיה לטענתו של משה מנדלסון שסבר הפוך מהגר"א בנוגע לצורת הנפת מטהו של משה רבנו בקריעת ים סוף.

קובץ ישורון בסוגיה דידן (באדיבות אוצר החכמה)
קובץ ישורון בסוגיה דידן (באדיבות אוצר החכמה)

אחד מהקוראים כתב לי בהאי לישנא: "עורכי ישורון עצמם לא הציגו את זה כמחלוקת, אלא בסך הכל הם העלו נדון, ולא חיללו את כבוד התורה בהציבם את הגאון להבדיל מול אותו שר"י. כותב הכתבה שגה ועליו לתקן את הסגנון".

(נמליץ לאותו מגיב, שיקרא שוב את הכתבה האמורה בה לא נאמרה המילה "מחלוקת" בין הגר"א למנדלסון, אלא נכתב שקובץ ישורון "סיקר את הנושא", ועי"ש).

תגובה נוספת קבלתי מהרב אלחנן זומר תושב בני ברק, בוגר ישיבת 'חברון גבעת מרדכי'.

הרב אלחנן זומר מעיר התורה והחסידות בני ברק, בוגר ישיבת 'חברון גבעת מרדכי' (באדיבות המצולם)
הרב אלחנן זומר מעיר התורה והחסידות בני ברק, בוגר ישיבת 'חברון גבעת מרדכי' (באדיבות המצולם)

לטענתו, כותב השורות שגה כשהכתיר את משה מנדלסון כ"שר"י", שכן מנדלסון היה יהודי ירא שמים, שכל חייו הקפיד על קלה כבחמורה.

לדברי הרב זומר, היעב"ץ התכתב עמו במשא ומתן הלכתי, ואף תרגומו המפורסם השנוי במחלוקת 'הביאור' - צוטט ברבים מספרי גדולי ישראל זצוק"ל.

מצורף מכתבו המלא באדיבותו:

כולהון יהון שר"י?

לכבוד מדור "היסטוריה ואקטואליה" באתר 'כיכר השבת'

כקורא של המדור אינני יכול שלא לשים לב שלעיתים קרובות המדור נוקט בכינויי גנאי כלפי אישים שונים בהיסטוריה היהודית כגון הכופר, האפיקורוס, הרפורמי   שר"י וכדומה. מכיוון שדרכם של כינויים אלו שהם מתעלמים מן ההיסטוריה המורכבת ומפשטים אותה לכדי "תיוג", מן הראוי שיעשה השימוש בהם רק באותם "מקרי קצה" בהם העובדות ההיסטוריות אכן תומכות בהפשטה שכזאת.

כך לדוגמא רווח הנוהג בקרב כותבי המדור לצרף את הכינוי שר"י למשה מנדלסון הפילוסוף היהודי, אבי תנועת ההשכלה. אולם צריך עיון רב אם הוא אכן ראוי לו.

מצד אחד, אין חולק על כך שמשה מנדלסון עצמו היה יהודי יר"ש, מקפיד על קלה כבחמורה כל חייו. בצעירותו זכה לקבל מכתב מר' יהונתן אייבשיץ שמלבד שבחים מופלגים אף מעיד עליו ש"תוכו אכל קליפתו זרק", בתקופה מאוחרת יותר עמד עם ר' יעקב עמדין במו"מ הלכתי שאף נדפס בשו"ת היעב"ץ, וציטוטים מן ה"ביאור" (תרגום התורה לגרמנית וביאור שלה) שכתב ניתן למצוא בספרי גדולי ישראל. אף בדור שלאחריו – תקופת המאבק ברפורמה - הייתה ההתייחסות אליו בקרב רבני גרמניה חיובית ומכבדת.

מוסף שב''ק יתד נאמן פרשת תצוה תשס''ה (אוצר החכמה)
מוסף שב"ק יתד נאמן פרשת תצוה תשס"ה (אוצר החכמה)

לצד זאת אין להכחיש את ההתנגדות החריפה שעוררה הוצאת ה"ביאור"  בקרב רבים מגדולי ישראל, את ההתנצרות של ארבעה מששת ילדיו ואת העובדה שהרפורמים הראשונים ראו עצמם כממשיכי דרכו.

ככלל ניתן לומר שהיחס למשה מנדלסון שיקף את היחס הכללי להשכלה, כאשר בגרמניה (וחלקית גם בליטא) היה היחס אליה אוהד באופן כללי בעוד שבפולין - הונגריה הייתה להשכלה התנגדות רחבה וחזקה יותר.

אמנם, בימינו אנו כבר נתקבעה בקרב רבים ההתנגדות להשכלה כתנועה הלוחמת בקודשי ישראל, ומאחר שנתקבעה, שוב אין מבדילים בין משכילים מסוגו של משה מנדלסון לרפורמים מסוגו של אברהם גייגר. אולם מה שנסלח למורה בבית יעקב/ משגיח בישיבה שלדידם ההיסטוריה אין בה  חשיבות לכשעצמה ואין היא אלא בגדר אמצעי פדגוגי להטמעת מסרים חינוכיים, הופך להיות בלתי נסלח לחלוטין כאשר מדובר במי שעיסוקו הוא בכתיבה היסטורית, שם מן הראוי לכותב שינסה לשאת בכתיבתו מעט מן המורכבות שנאלצת לשאת ההיסטוריה עצמה לעיתים קרובות כל כך.

  • לתגובות, הערות, הארות, וכן לשליחת חומרים, מסמכים, ורעיונות למאמרים העוסקים בתחום היסטוריה יהודית, נא לפנות לכתובת אימייל: [email protected]