בפרשת השבוע "יִתְרוֹ" מסופר על האירוע החשוב ביותר בהיסטוריה - מעמד קבלת התורה ועשרת הדיברות. כשעם ישראל עמד מול הר סיני התחולל דבר מיוחד במינו, כפי שכתוב: " וַיִּחַן-שָׁם יִשְׂרָאֵל, נֶגֶד הָהָר". אומרים המפרשים: "ויחן - כאיש אחד בלב אחד". כולם התאחדו באחדות אמיתית לקראת 'מתן תורה'. זאת כמובן למרות הניגודים והמחלוקות שהיו בצאתם ממצרים.
מכאן אנו רואים שהתורה מביאה לאחדות בין כל חלקי עם ישראל, כמו שכתוב: "דְּרָכֶיהָ דַרְכֵי נֹעַם וְכָל נְתִיבוֹתֶיהָ שָׁלוֹם". המילים "כאיש אחד" – מתארות את מצבו של עם ישראל במעמד הר סיני. לכאורה, לא ברור כיצד ניתן להגיע בכלל לדרגה שכזו. שעם שלם נמשל לאיש אחד, אלא שבפירוש הזה בעצמו טמון הפיתרון – כאיש אחד, בלב אחד. כשהם היו בלב אחד.
איש אחד זו התוצאה, הסיבה לכך היתה כשהם היו בלב אחד. בעם ישראל קיימים עדות וזרמים שונים. יחד מרכיבים את הפסיפס האמיתי של עם ישראל. למרות ההבדלים בין יהודי ליהודי, לבין אדם ואדם, הרי שאם נהיה בלב אחד - נסתכל על הנקודה היהודית שבנשמתו של כל אחד – נראה שכולנו שווים.
הרבי מקוז'ניץ זצ"ל אמר: "אילו כל בני ישראל היו באגודה אחת, ומשלבים איש את ידו ביד רעהו, היו כל הידיים נעשות יד אחת, והיא הייתה מגעת עד כיסא הכבוד שבשמיים". לאחרונה אנו עדים לקיטוב בעם שגורם למחלוקות ושנאת חינם. עלינו לדעת שכל הנשמות שלנו באות ממקור אחד, מאבינו שבשמים.
עם ישראל חייב להתאחד, ממש כמו אז ערב מתן תורה. מסופר על הבעש"ט זצ"ל כאשר היה ילד קטן, אמר לו אביו: "אהוב כל יהודי באשר הוא, בלי תנאים". כי לכולנו יש את הנקודה היהודית, ובכך נכבד יותר האחד את השני.