אאא

אנו מוצאים כל פעם בפרשיות התורה טעמים שנמצאים במקומות של מילות בתורה  ואין לנו הבנה למה נוקד טעם זה  דווקא על המילה הזאת. ואם כן ננסה לעמוד על אחד הטעמים שנמצאים בפרשיות התורה  והוא טעם השלשלת. (יש חשיבות לכל טעם בתורה ואין אות או נקודה בתורה שאין  מסתתר מאחוריה עניין עמוק.)

ונעמוד על  הטעם שלשלת שמנוגן באריכות רבה, יתכן להסביר כי בא להצביע על פעולה ממושכת, כגון התלבטות, קושי נפשי לבצע החלטה מסוימת, ואולי אפילו משבר זהותי ..

השלשלת הראשונה מופיעה בסיפור של לוט. לוט נפרד מאברהם והתיישב בסדום, והוא התחבר לקהילה המקומית. הבנות שלו התחתנו עם תושבי העיר והוא עצמו ישב בשער העיר,  רש"י כותב שהוא גם היה שופט. ובאותו פרק זמן הגיעו לסדום שני המלאכים הזרים ואמרו לו שהוא צריך לעזוב, כי העיר עומדת להיחרב. לוט החליט להקשיב להם ולעזוב את העיר, אבל כתוב שהוא התמהמה, והמילה "ויתמהמה" מסומנת בשלשלת (בראשית: יט, טז). נראה שהטעם מדגיש לנו שהפרידה לא היתה צעד פשוט בשבילו. הוא היה צריך לעזוב את הבית ואת כל הרכוש והקהילה שהיתה לו  (כי היה לו חסרון באמונה) כי ראינו אצל בן דודו אברהם שנתבקש "לך לך" עזב הכל ועשה ציוויו של הקב"ה..

במקרה השני אברהם ביקש מעבדו אליעזר ללכת ולמצוא כלה ליצחק. המפרשים פירשו שלאליעזר לא היה קל לעשות את השליחות, כי הוא בכלל ראה שיצחק  הוא  יתחתן עם הבת שלו, ואז הוא וצאצאיו הם אלה שיירשו את נחלתו של אברהם בעתיד. אברהם כבר אמר את זה לה' לפני שנפקד בבן. הוא אמר: "ה' אלוקים, מה תתן לי ואנכי הולך ערירי ובן משק ביתי הוא דמשק אליעזר?...  הן לי לא נתתה זרע, והנה בן ביתי יורש אותי!" (בראשית: טו, ב-ג). אם אליעזר יצליח בשליחות ויביא אישה ליצחק וייוולדו ליצחק ילדים, לא יהיה לו סיכוי לקבל את נחלת אברהם. הוא היה צריך להראות נאמנות מוחלטת לאברהם על חשבון הרווח האישי שהוא יכל לקבל, ובאמת הוא בוחר בנאמנות, אבל גם לו זה לא היה החלטה קלה.

וגם כאן השלשלת רומזת לזה בפסוק שמתאר את תפילתו של אליעזר להצלחת שליחותו, שהוא אומר: "ויאמר, ה' אלוקי אדוני אברהם, הקרה נא לפני היום ועשה חסד עם  אדוני אברהם" (בראשית: כד, יב). ומעל המילה "ויאמר" יש שלשלת  וכאן מתגלה  הקושי בעשיית השליחות..

השלשלת השלישית נמצאת בסיפור של יוסף שמופקד על בית פוטיפר שר פרעה. אשת פוטיפר ניסתה לפתות אותו והוא עמד בניסיון בגבורה גדולה. אבל המילה "וימאן" מוטעמת בשלשלת, וחלק מהמפרשים ראו בזה רמז למאמץ הגדול שנדרש מיוסף לסרב לה. הוא לא וויתר רק על הפיתוי אלא גם על כל המעמד שהוא התחיל לבסס לעצמו במצרים, וכל זה קרה כשהוא היה מנותק פיזית מהמשפחה שלו כך שעמד בהתלבטות וניסיון קשה ביותר ועמד בו על אף היותו מנותק ממשפחתו ובודד במערכה..

השלשלת הרביעית נמצאת בפרשת צו במילה "וישחט". כשתהליך בניית המשכן מסתיים משה מכהן בתפקיד זמני ככהן הגדול, וכל מה שנשאר לו לעשות זה לקדש לכהונה את אהרון ובניו. הוא הלביש את אהרון בבגדי הכהן הגדול, משח אותו בשמן המשחה, והקריב את הקרבנות שצריך. ואז פתאום, כשאהרון ובניו סומכים את ידיהם על ראש האיל ומשה מקריב את איל המילואים השני, מעל המילה "וישחט" (ויקרא ח, כג) מופיעה שלשלת. לפי מה שראינו עד עכשיו, אפשר להבין שגם כאן יש רמז לאיזשהו מאבק וקושי פנימי גם אצל משה רבינו. והשאלה היא מהו אותו קושי מה ההתלבטות כאן? משה רבנו היה מעביר את תפקידו לאהרן. משה היסס אם עשה מספיק כדי ללמד את אהרון.

משה רבנו היה המורה פר אקסלנס ועלינו לחקות את דוגמתו. כולנו מורים ןמשמשים דוגמה  לילדינו ותלמדינו האחריות של הורים ומורים להעביר את המורשת לדור הבא היא אחריות מדהימה ו כמו שעשה משה רבינו עלינו תמיד לבחון בפנים האם אנחנו עושים מספיק כדי להעביר את המורשת הזו.