אאא

לאן פנינו מועדות?

בזמן האחרון, מתחדדת בי התחושה כי קיימת במחננו עמימות מבלבלת ורגשות מעורבים, ביחסנו אל המדינה ואל מוסדותיה. השלטון ואנשיו נתפסים לעתים כרודפי דת ושונאי תורה, ועם זאת קיימת תחושה של נחת רוח על מצבנו הכללי, של עם היושב לבטח בארצו, מוגן באופן סביר מאויבים מבחוץ ומאנדרלמוסיה מבית, כלכלה ותשתיות נוחות וכו'. ויש רגש בלב – גם אם אינו מבוטא בפה מלא – של הכרת הטוב. אני מניח שרוב הציבור מעוניין לחיות בסדר הנוכחי ולא תחת שלטון אחד מגויי הארצות, ועם כל זאת איננו מן 'המהללים' ביום העצמאות. הכיצד?

ראשית יש לומר שהאמביוולנטיות המתוארת כאן היא מוצדקת. היא משקפת נכונה את המציאות. אכן מציאות חיינו היהודיים בארץ מורכבת, היא איננה שחור או לבן. יש בה מזה ומזה. עם זאת, כדאי לנו לחדד את הדברים. מה אנו – הציבור החרד לדבר ד' – מצפים מהמדינה לעת הזאת? האם כל רצוננו הוא שיתנו לנו לנהל את חיינו במנוחה, ולא יפריעונו ב'גזרות'? לאן בעצם פנינו מועדות?

תחילה עלינו להפנים ולשנן לנו ולבנינו ולתלמידנו, את ההבחנה המהותית בין היחס למדינה כממסד ובין המדינה כעם היהודי היושב בציון; עם הממסד הציוני יש לנו ויכוח מר ונוקב. הממסד הזה מושתת על יסודות גויים, ללא מחויבות וזיקה אמיתית לקדשי ישראל. הערכים המפרנסים את מקבלי ההחלטות בממשלה, את רוב המחוקקים, את מערכת המשפט ואת אנשי התקשורת הכללית – זרים ומנוכרים לתורת ישראל. ומכאן כל הזהירות והסלידה של הציבור החרדי מסמלי המדינה וחגיה.

לעומת זאת, היחס לעם ישראל ככלל וכפרטים (בכלל זה גם האישים התופסים בשלטון בתור הדיוטות, לא כמנהיגים), צריך להיות יחס של אחים. גם אח תועה – אח הוא. עם כל תחלואי החברה ובעיותיה – גוי קדוש הוא, וכולם בנים למקום. העם הזה באשר הוא שם, עמו ונחלתו של הקב"ה הוא. ִעמו הוא כרת ברית ולא ימירנו בעם אחר, ומשרה שכינתו על העם הזה אף בטומאותיו – 'השוכן אתם בתוך טומאותם' (אחרי-מות, וברש"י).

וכבר ביארו הפוסקים כי מצות שנאת הרשעים אינה אלא קודם תוכחה, וידועה הוראת מרן החזו"א זצ"ל שעתה מצוה לאהבם כי אנו כקודם תוכחה (וכ"כ הגרנ"צ פינקל מסלבודקא במכתב – אור הצפון ח"ב עמ' רכט, וכיו"ב הרה"ק רבי מנחם מנדל מויטבסק – בסוף ספר פרי הארץ. יעויין בדבריהם הקדושים חוצבי להבות אש). ואין הכתוב מדבר באהבה התלויה בדבר – בדבר השבתם לקיום תורה ומצוות – אלא אהבה לשמה, כנה ופנימית. אהבת חנם של אחים.

דווקא בתקופה זו, אשר עולם התורה חש נרדף ומאוים, ובצדק – נוכח סכנות רוחניות האורבות לפתחו – דווקא בשעה לא קלה זו, האתגר הוא להתעלות מעל רגשות שנאה וחשבונאות הטבעיים כל כך. אין לראות כאן נושא פרטי של קבוצה מסוימת וזכויותיה. יש כאן נושא של כלל ישראל. אין מקום לעוינות בין מחנות ומגזרים, ובוודאי לא להשמצות ולשפיכת בוז.

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

בעת הזו אנו מצווים לעשות את המוטל עלינו, לפשפש במעשים ולטהר את הלב מכל שנאה וקטנות, להתפלל ולהתחזק - וה' הטוב את שלו יעשה. הוא הבטיחנו כי לא תשתכח התורה מעמנו, והוא יקים דברו. אין אנו יודעים חשבונות של מעלה. ואף אם נראה לכאורה שעולם התורה נתון בצרה, ועל פי מראה עיניים אנו פועלים, בכל זאת מי יודע אם לא מתגלגלת עלינו טובה מרובה במהלכים המתרגשים עלינו; אולי בסופו של דבר יתברר כי המהלך של כניסת יהודים חרדים לצבא או למעגל העבודה, האקדמיה וכו', לרצונם או על כרחם – עם כל הסכנות הכרוכות בכך אשר צריך להיערך מולם נכונה –  אולי בכך 'דוחפים' אותנו מלמעלה ליטול חלק פעיל בעיצוב פני החברה ובתיקון תחלואיה, ואולי אף בנטילת המושכות של המדינה העתידית, מדינה המושתת על תורת ישראל? אולי עד עתה לא עשינו מספיק בכיוון זה? שמא אומרים לנו משמים 'בואו והאירו לפני' כדרך שנאמר לאברהם אבינו בתחילת דרכו – 'לך לך'? אולי גלוי וידוע לפני היודע-תעלומות כי הננו גדולים וחזקים דיינו וכבר הגיע הזמן שייאותו אחרים לאורנו?

איננו יודעים

אכן, בין אם כך בין אם אחרת, נראה שהגיע הזמן לנושאי דגל התורה, לקובעי השיח ולנותני הטון בציבורנו, לצאת מהמבט המגזרי הצר, להביט סביב ולשאול את עצמנו במה אנו יכולים להטיב עם העם כולו. מה אנו יכולים לתת. הכוהנים, כידוע, הנם שלוחי העם העושים עבורו את עבודת הקודש. הכהן 'איש החסד' מכפר על העם וחפץ בהיצדקו. הלוי נטפל אל הכהן, נושא את הקודש ושומר את העם מלגשת אל הקודש באופן שאינו ראוי, פן ייפול ממנו רב.

בדין הוא שגם עתה, מעיינם ודעתם של 'שבט לוי' יהא נתון אל העם, לכפר עליו להצילו ולזכותו. אין לו לשבט הזה חלק ונחלה בארץ, לבל יהא ממוקד בענייניו הפרטיים. אל הכלל הוא מסור  כאשר נתפוס אנו את תפקידנו נכוחה, בנאמנות וברצינות, הדעת נותנת שגם שאר ה'שבטים' יחפצו במידה זו או אחרת בקיומו של השבט הזה, יקדשוהו ויכבדוהו ויתנו לו חלק בראש.

  • הרב יוסף בן-ארזה, הוא מח"ס יוסף דעת על הש"ס 

    לקבלת גיליון חלקי בעמלי המלא, שלחו בקשה לכתובת הדוא"ל: [email protected]