אאא

פרשת השבוע 'בחוקותי' פותחת בפסוק "אם בחוקותי תלכו ואת מצוותי תשמרו ועשיתם אותם". כידוע, ישנם שלושה סוגים של מצוות: משפטים, עדות, וחוקים.

'משפטים': מצוות שהשכל האנושי מחייב לקיימן, שכך צריך להתנהג.

'עדות': מצוות שהשכל אמנם לא היה מחייב לקיימן, כלומר: לולי ניתנה התורה, לא היינו מבינים בעצמנו את החיובים האלו, ורק לאחר קבלת התורה, אנו מבינים את הטעם.

'חוקים': מצוות שאינן מתקבלות על השכל, ואינו מובנות כלל, ואיננו יודעים מדוע עלינו לקיימן כלל. למשל מצוות 'פרה אדומה', איסור לבישת 'שטענז' ועוד. לכאורה לא מובן: הרי התורה מורכבת מדברי חכמה ושכל, ואילו 'חוקים' – הן מצוות על שכליות שמעל ההיגיון.

איך ייתכן שהתורה תיקרא חוק? אלא שהמילה 'בחוקותי' היא מלשון חקיקה. עלינו לעמול בתורה, באופן של חקיקה דווקא, באופן שהתורה תיחקק בלבנו לעד ולא רק מן השפה ולחוץ. הדבקות שבין אדם לתורה צריכה להיות באותה דבקות ואחדות, שיש בין האותיות החקוקות לאבן שעליה הן נחקקו. וזוהי הוראה עבורנו, כיצד עלינו לקיים את מצוות התורה - מתוך קבלת עול. גם את המשפטים וגם את העדות, שיש להם מקום על פי השכל, וכמובן גם את אלה שאינם מובנים לנו, והם בגדר חוקים.

כתוב: 'יגעת ומצאתי תאמין' – זאת אומרת: דבר שבא לך ביגיעה – תאמין שמצאת ושיתקיים אצלך. אבל דבר הבא בלי יגיעה – אל תאמין שיתקיים אצלך. כי כשם שבא, כך הוא גם יילך. כאשר נלך בדרך התורה והמצוות, אז מובטח לנו מהקדוש ברוך הוא 'ונתנה הארץ יבולה ועץ השדה יתן פריו'', ותהיה לנו בריאות ופרנסה בשפע.

חד וחלק: אל תהי בז לכל אדם.