הגמרא במסכת תענית (ג ע"א) אומרת כי אין חובה בברכת אתה גיבור להזכיר את שבחי הקב"ה שהוא משיב את הרוח ומוריד את הטל וזאת אף בימי הגשמים שבהם קיימת חובה להזכיר את שבח הקב"ה על הורדת הגשם. הסיבה לכך היא משום שטל ורוח אינם נעצרים ומפסיקים לעומת הגשמים אשר נעצרים.
הקשה הריטב"א (תענית ג ע"א) אם כדברי הגמרא כי קיימת חובת הזכרה לגבורות ה' אשר נעצרות ואינן קבועות אזי מדוע חכמים לא קבעו חובת הזכרה לטל של ברכה שפעמים הוא נעצר וכן לרוחות שאינן מצויות אשר כשמן כן הן, אינן מצויות ונעצרות ובאות מעת לעת.
ותירץ הריטב"א: "לא שאלו בגמ' אלא על טל ורוח מצויה שהם צריכים לעולם צורך גדול ואין קיום לעולם זולתם והיה בראוי להזכירו, ועל זה השיב שאע"פ כן כיון שאינם נעצרים לא חייבו בו הזכרה שאינם באים בגבורה, אבל על הרוחות שאינן מצויות שאפשר זולתם, לא עלה על לב דעת לשאול עליו למה לא יהא חייב להזכירו, ולענין טל של ברכה שהוא נעצר כיון שאין שינוי בגופו, דטל של ברכה ושאינו טל של ברכה מין אחד הוא אלא שברכת ה' תבלין להשביחו, ואין הגבורה ניכרת כדאיתא בגמ', וגופו של טל אינו נעצר, לא חייבו להזכירו, זו היא שורת הדין."
להלכה נפסק בשולחן ערוך (או"ח סימן קיד סעיף ג) כי אם לא הזכיר רוח או טל בברכת אתה גיבור אין מחזירים אותו, וכתב המשנה ברורה (סע"ק יא) כי למרות שאין חובה להזכיר רוח וטל בכל זאת נהגו לומר בימות הגשמים משיב הרוח בצמוד להזכרה של מוריד הגשם וזאת משום שהרוח הבאה לאחר הגשמים מועילה היא לעולם ומסייעת בייבוש הלחות המצטברת מהגשמים.
מנהג הזכרת מוריד הטל
למרות האמור לעיל כי אין חובה להזכיר את שבח הורדת הטל, יש הנוהגים לומר מוריד הטל בברכת אתה גיבור ונראה לבאר מנהג זה.
הרמ"א על דברי השולחן ערוך (או"ח סי' קיד סעי' ג) מעתיק את דברי הטור להלכה "ואנו בני אשכנז לא מזכירין טל, לא בימות החמה ולא בימות הגשמים, רק אומרים בימות החמה ורב להושיע מכלכל חיים וכו' (טור)."
וכתב המחצית השקל (סע"ק ג) כי אומנם השולחן ערוך אינו מתייחס באופן מפורש לשאלה האם יש להזכיר מוריד הטל, אך מדיוק דברי השולחן יש להסיק כי בימות החמה מזכירים מוריד הטל בלבד ללא ההזכרה של משיב הרוח. לאור דברי המחצית השקל עולה כי לכאורה קיימת מחלוקת בין השולחן ערוך והרמ"א האם מזכירים בימות החמה מוריד הטל.
כתב הפסקי תשובות (סי' קיד אות ו) בשם האבודרהם כי יש רמז לומר מוריד הטל בברכת מחיה המתים שכן על פי דברי המדרש בשעת עקידת יצחק הקב"ה הוריד טל שהחייה את יצחק ועל כך אמרו מלאכי השרת ברוך מחיה המתים.
עוד כתב הפסקי תשובות [בשם פירוש עמק ברכה הנדפס בסידור צלותא דאברהם] כי הנסמך על רמז טל התחייה של עקידת יצחק יש לו לומר את המילה "טל" כשהיא מנוקדת בקמץ מפני שהקמץ מהווה מעין אתנחתא וסיום העניין של מחיה מתים אשר פירשו מחיה מתים על ידי הטל שיורד גם לברכה וגם שיש ממינו המחיה מתים כדאיתא במדרש בעניין עקידת יצחק.
נוכח האמור כתב עוד הפסקי תשובות כי יש הסוברים שלעניין המילה "גשם" שבהזכרת "מוריד הגשם" אין לאומרה כשהיא מנוקדת בקמץ שכן היא איננה סוף העניין של מחיה המתים, אלא יש לנקדה בסגול ואדרבה המילה גשם מתייחסת להמשך ברכת מחיה המתים למילים "מכלכל חיים בחסד וכו'" שכן הגשם מביא חיים לעולם.
ולעניין המנהג למעשה, יש לכל אדם לנהוג על פי המקובל בידו שכן לכל מנהג יש שורש גם בנגלה וגם בנסתר וכפי שהרחיב בעניין זה הפסקי תשובות [סי' קיד אות ו ובמראי מקומות שם].
הדברים נכתבו לעיון ולימוד ואין בהם הוראת הלכה למעשה