לפעמים נראה שתינוקות רגישים באים לעולם כדי להפריך את כל ההמלצות להורים הטריים. למשל, תינוקות רבים בוכים בלילות. ההמלצה הרווחת היא לגשת לתינוק, לחבק אותו ולהרגיע. אך הורים לתינוקות רגישים מגלים במהרה כי החיבוק האימהי מהווה לעיתים מקור לבכי עוד יותר חזק. כמו גם אור חלש של מנורת לילה, צרצר בחצר, רשרוש בחדר הסמוך ותפר קטן בגרביים. תינוק רגיש לא רק שם לב לכל גירוי, הוא גם מגיב בצורה מוגזמת לכל הגירויים.
להורים לוקח די הרבה זמן להבין מה מפריע בכל רגע נתון לתינוק. וזה לא בגלל שהם לא ערים לצרכים של התינוק, אלא כי הדברים שמרגיזים את התינוק הרגיש הם רבים ומגוונים. תינוקות קטנים גם לא ממש יכולים להסביר ולהצביע על מה שמפריע להם, כך יוצא שעד גיל שנתיים הורים עסוקים רוב הזמן באיתור מקור הבעיה וניסיון להרגיע את התינוק הבוכה. הורים רבים מקווים שכשהילד יתחיל לדבר וללכת המצב ישתפר.
אך כשהשלב המיוחל מגיע הם פתאום מגלים שלא יכולים להשאיר את הילד לבד ולו לרגע אחד. כל מה שקורה סביבו משפיע עליו בצורה חזקה ביותר. הילד דורש מהורים, חברים וגננות לפעול לפי הכללים שנראים לו נכונים ו"לא מרגיזים", אבל בגיל הזה הוא עדיין לא מסוגל להסביר את דרישותיו.
הוא פשוט מצפה מהעולם להיות כפי שהוא מצטייר בראשו הקטן. ואם משהו בעולם האמיתי לא פועל כמצופה, הילד יכול להתחיל לבכות ולהתעצבן ולהישאר מתוסכל עד סוף היום. מלבד התנהגות של הסביבה, הילד הרגיש מושפע מאוד מריחות, אורות, טעמים ומרקמים, לכן גם האכלת הילד הזה יכולה להיות לפעמים משימה לא פשוטה.
להורים לוקח די הרבה זמן להבין מה מפריע בכל רגע נתון לתינוק. וזה לא בגלל שהם לא ערים לצרכים של התינוק, אלא כי הדברים שמרגיזים את התינוק הרגיש הם רבים ומגוונים. תינוקות קטנים גם לא ממש יכולים להסביר ולהצביע על מה שמפריע להם, כך יוצא שעד גיל שנתיים הורים עסוקים רוב הזמן באיתור מקור הבעיה וניסיון להרגיע את התינוק הבוכה. הורים רבים מקווים שכשהילד יתחיל לדבר וללכת המצב ישתפר.,אך כשהשלב המיוחל מגיע הם פתאום מגלים שלא יכולים להשאיר את הילד לבד ולו לרגע אחד. כל מה שקורה סביבו משפיע עליו בצורה חזקה ביותר. הילד דורש מהורים, חברים וגננות לפעול לפי הכללים שנראים לו נכונים ו"לא מרגיזים", אבל בגיל הזה הוא עדיין לא מסוגל להסביר את דרישותיו.,הוא פשוט מצפה מהעולם להיות כפי שהוא מצטייר בראשו הקטן. ואם משהו בעולם האמיתי לא פועל כמצופה, הילד יכול להתחיל לבכות ולהתעצבן ולהישאר מתוסכל עד סוף היום. מלבד התנהגות של הסביבה, הילד הרגיש מושפע מאוד מריחות, אורות, טעמים ומרקמים, לכן גם האכלת הילד הזה יכולה להיות לפעמים משימה לא פשוטה. ,,לילדים האלה עולם פנימי עשיר ודמיון מפותח ביותר. לכן הם הראשונים לפתח פחדים למיניהם. מלבד הפחדים "המוסברים" שמופיעים כתוצאה מסרטים או אירועים כלשהם, הם גם נוטים לפתח פחדים שמבוססים על דמיונם בלבד והקשרים משונים בין הדברים. הם גם קולטים בקלות פחדים של אחרים. כך למשל ילד שמעולם לא ראה עכבישים יכול להתחיל לפחד מהם רק כי מישהו בגן סיפר איך הוא נבהל כשמצא עכביש בפינה.,אך עולמם של ילדים רגישים הוא כמובן לא קודר כל כך. ילדים כאלה מתאפיינים בשפה מפותחת מאוד, יכולות קריאה והבנת הנקרא מרשימים ובאופן כללי הישגים לא רעים בלימודים. יש להם חשיבה חדה ויכולות אנליטיות, הם מגלים רגישות ואמפתיה כלפי אחרים.,הם יכולים להיות עצובים לא רק בגלל משהו שמפריע להם, אלא גם בגלל אי צדק כלפי החבר. הילדים האלה נהנים מיחס אוהד מצד חברים ומורים, ולרוב גם מגלים כישרונות רבים, בעיקר בתחום האומנות.,בהתמודדות עם הילדים האלה ההורים נוטים לעשות שתי טעויות עיקריות. האמהות הדואגות לעיתים מנסות למנוע התפרצות נוספת של בכי ותסכול, לכן מגוננות על הילד יתר על המידה, ומנסות למנוע ממנו כל דבר שעשוי לפגוע בו. הבעיה בגישה הזאת היא שילד עם הזמן מפנים שמשהו לא בסדר אתו, הוא חייב לחיות בהשגחה מתמדת מצד מישהו חכם ואחראי.,אך רגישות יתר זו תכונה של מערכת העצבים, זו לא נכות ולא הפרעה נפשית. עם הזמן וניסיון החיים רוב הילדים מפתחים דרכים להתמודד עם רגישות היתר שלהם. ובזכות הכישרוניות האופיינית לאנשים האלה הם בדרך כלל גדלים להיות אנשים די מצליחים בתחום המקצועי, האישי והחברתי. כך שיש צורך ללמד את הילד להתמודד עם רגישות יתר שלו, אך אין שום הצדקה להעניק לילד "טיפול מיוחד" ולמנוע ממנו את החיים האמיתיים על כל ההנאות וגם האכזבות שבהם.,,הטעות השנייה אופיינית יותר לאבות לבנים רגישים. אבות לפעמים דואגים שהבן שלהם "לא מספיק גברי", "מנהג כמו בת" וכו'. בניסיון כביכול לחזק את הילד, האב פשוט מפעיל עליו לחץ ומכריח אותו להתמודד עם הפחדים גם כשילד לגמרי לא בשל לכך. שוב, מכיוון שלא מדובר בגחמה, אלא בתכונה מסוימת של מערכת העצבים, הלחץ הזה לא יכול לפתור את הבעיה, אל עלול להוביל לבעיות נוירולוגיות.,יתרה מזו, ילד רגיש יסבול יותר מכל ילד אחר כשהוא יראה פעם אחרי פעם שהוא מאכזב את אביו ולא מצליח להיות "ילד טוב". התחשבות ברגישותו של הילד ופיתוח הצדדים החזקים שלו יאפשרו לילד עם הזמן להתגבר בעצמו על רוב חולשותיו ולהפוך לגאוות אביו.
זמזום של זבוב או פלורוסנט. האויבים של הרגישות המוגברת (shutterstock)
לילדים האלה עולם פנימי עשיר ודמיון מפותח ביותר. לכן הם הראשונים לפתח פחדים למיניהם. מלבד הפחדים "המוסברים" שמופיעים כתוצאה מסרטים או אירועים כלשהם, הם גם נוטים לפתח פחדים שמבוססים על דמיונם בלבד והקשרים משונים בין הדברים. הם גם קולטים בקלות פחדים של אחרים. כך למשל ילד שמעולם לא ראה עכבישים יכול להתחיל לפחד מהם רק כי מישהו בגן סיפר איך הוא נבהל כשמצא עכביש בפינה.
אך עולמם של ילדים רגישים הוא כמובן לא קודר כל כך. ילדים כאלה מתאפיינים בשפה מפותחת מאוד, יכולות קריאה והבנת הנקרא מרשימים ובאופן כללי הישגים לא רעים בלימודים. יש להם חשיבה חדה ויכולות אנליטיות, הם מגלים רגישות ואמפתיה כלפי אחרים.
הם יכולים להיות עצובים לא רק בגלל משהו שמפריע להם, אלא גם בגלל אי צדק כלפי החבר. הילדים האלה נהנים מיחס אוהד מצד חברים ומורים, ולרוב גם מגלים כישרונות רבים, בעיקר בתחום האומנות.
בהתמודדות עם הילדים האלה ההורים נוטים לעשות שתי טעויות עיקריות. האמהות הדואגות לעיתים מנסות למנוע התפרצות נוספת של בכי ותסכול, לכן מגוננות על הילד יתר על המידה, ומנסות למנוע ממנו כל דבר שעשוי לפגוע בו. הבעיה בגישה הזאת היא שילד עם הזמן מפנים שמשהו לא בסדר אתו, הוא חייב לחיות בהשגחה מתמדת מצד מישהו חכם ואחראי.
אך רגישות יתר זו תכונה של מערכת העצבים, זו לא נכות ולא הפרעה נפשית. עם הזמן וניסיון החיים רוב הילדים מפתחים דרכים להתמודד עם רגישות היתר שלהם. ובזכות הכישרוניות האופיינית לאנשים האלה הם בדרך כלל גדלים להיות אנשים די מצליחים בתחום המקצועי, האישי והחברתי. כך שיש צורך ללמד את הילד להתמודד עם רגישות יתר שלו, אך אין שום הצדקה להעניק לילד "טיפול מיוחד" ולמנוע ממנו את החיים האמיתיים על כל ההנאות וגם האכזבות שבהם.
לא 'גברי' מספיק? ילד רגיש (אילוסטרציה: shutterstock)
הטעות השנייה אופיינית יותר לאבות לבנים רגישים. אבות לפעמים דואגים שהבן שלהם "לא מספיק גברי", "מנהג כמו בת" וכו'. בניסיון כביכול לחזק את הילד, האב פשוט מפעיל עליו לחץ ומכריח אותו להתמודד עם הפחדים גם כשילד לגמרי לא בשל לכך. שוב, מכיוון שלא מדובר בגחמה, אלא בתכונה מסוימת של מערכת העצבים, הלחץ הזה לא יכול לפתור את הבעיה, אל עלול להוביל לבעיות נוירולוגיות.
יתרה מזו, ילד רגיש יסבול יותר מכל ילד אחר כשהוא יראה פעם אחרי פעם שהוא מאכזב את אביו ולא מצליח להיות "ילד טוב". התחשבות ברגישותו של הילד ופיתוח הצדדים החזקים שלו יאפשרו לילד עם הזמן להתגבר בעצמו על רוב חולשותיו ולהפוך לגאוות אביו.
]]>
