זורקים צלחות על בן הזוג? שיהיו מפלסטיק

אם כן, חשוב שנתבונן לרגע איך פועלת נפש האדם בכדי שכאשר באים אנו לעשות "חשבון נפש", נבין בכלל מה הם מרכיבי אותה "נפש" וכיצד היא פועלת.,אם כן, אחד הגורמים שמובילים שני אנשים שהחליטו לבנות את חייהם יחדיו תוך הולדת צאצאים ובניית קן משפחתי, להגיע למצבים בהם הם עסוקים במריבות וחיכוכים רוב זמנם במקום ליהנות האחד מהשני ולהיעזר האחד בשני, היא העובדה שאין הם יודעים לכבד זה את זו כראוי וכיאה לשני אנשים החולקים את חייהם יחדיו.,כל אדם זקוק לתחושה שמכבדים אותו, כחמצן לנשימה, גם במצבים בהם לא מסכימים איתו. עוד הוא צריך לדעת שאין מנסים להמעיט בערכו רק בכדי להגדיל את כבוד העומד מולו. את דבריי אני מכוונת אל העובדה שבתת המודע של כל אדם מצוי מנגנון הגנה אשר מביא למצב בו כאשר הוא חש שמזלזלים בו או תוקפים אותו, ולו במבט או בהערה עוקצנית יחידה, מיד יורד בתוכו מסך ברזל ומופעלת מערכת הגנתית אשר אוטמת אותו לכל הדברים שיבואו לאחר מכן.,לכן גם ברורה העובדה כי כאשר שני אנשים רבים בקולניות או בעוקצנות, אף לא אחד מהם באמת שומע או מקבל את דברי השני, מה שיוצר "שיח של חרשים" אשר אינו מוביל לשום דבר טוב כי אם רק מלבה את האש שהולכת ומתעצמת מעצם התחושה שהאחר "לא סופר אותי", מה שעובדתית נכון מפאת הנתון שהבהרנו רגע קודם, כי הקשב נאטם אוטומטית.,על כן חשוב שנבין שלא ניתן לשוחח על דברים מהותיים שמפריעים לנו ושחשוב לנו שיקלטו אצל בן זוגנו, אלא אם כן יושבים, ממש יושבים, אפשר על כוס קפה או ארוחה, לשיחה מתוך קשב וכבוד הדדי ולא ברגעים של סערת נפש. ובל נשכח שכל הערה עוקצנית או משפילה משיגה לנו בדיוק את התוצאה ההפוכה ממה שרצינו להשיג – ככה אף אחד לא מקשיב או יכול להקשיב לדברינו (שכן מנגנון ההגנה העצמית פועל כעת ביתר שאת).,,הגורם השני הינו צורת הדיבור שלנו אל בן זוגנו. רבות הן הפעמים בהן אני נתקלת בהשפלה הדדית וכינויי גנאי הדדיים, מה שמוריד את ערכנו בעיני האחר ואת ערכו בעיננו. אם נסכים לחשוב על הדברים בכובד ראש חשוב שנשאל את עצמנו מספר שאלות קריטיות – אם אני הופך את האדם איתו אני חי לסמרטוט ריצפה, אז למה זה הופך אותי?! אם אני דואג להשפיל את האדם עימו בחרתי להביא ילדים לעולם, מה הוא המסר שקולטים צאצאיי ואיך יפעלו הם לכשיהיו הורים לנכדיי?! ועוד, אם אני קורא לאדם עימו בחרתי להזדקן בשמות גנאי ומנסה להקטין אותו, אז מה זה בכלל אומר עליי, והיכן זה מעמיד אותי?!,בזמן שאתן מערערים בתשובות לשאלות אלו שלפניכם אתן לכם טיפ – כל המשפיל הוא בעצם המושפל! שכן, אדם בעל שליטה עצמית, יישוב הדעת וערך עצמי, לא חש צורך להקטין אחרים בכדי להגדיל את עצמו....,הגורם השלישי הינו בגרות נפשית והשתחררות מכל החשבונות הצרים והילדותיים של "אבל אני רוצה", "מגיע לי", או "דברים צריכים לקרות כרצוני". בכל אדם באשר הוא אדם, לא משנה גילו או גודלו, יש ילד קטן אשר חווה אינספור חוויות ואירועים במהלך חייו. רוב בני האדם שאינם מטפלים בטראומות חייהם או לחילופין עובדים באינטנסיביות על מידותיהם, בכדי להשתחרר מכל אותם רשמים שנותרו בנפשם, מתנהלים על פי החליל של אותו "ילד קטן" שבתוכם, מה שמביא אותם פעמים אינספור לעשות דברים שכלל לא רצו לעשות, ולומר דברים שכלל לא רצו להגיד ולהתנהל בדרך שכלל לא נעים להם להתנהל בה. כמובן שייסורי המצפון אינם מאחרים לבוא...,בשלב זה חשוב שכל מי שמעוניין לקחת שליטה על חייו ועל תחושותיו יעשה עבודה של הכרת התת מודע והילד הפנימי על ידי תרגול בשיטת "דימיון מודרך" (יש עשרות סרטונים ביוטיוב), על ידי הבנה שכל מה שאני אומר לאחר אני בעצם אומר לעצמי, כאדם העומד מול מראה ומגדף את הנשקף מולו (תורת המראות של הבעש"ט הקדוש)