תחומי הייעוץ והטיפול במדינת ישראל סובלים מחוסר רגולציה והתחום פרוץ ופתוח. כל אחד בעל כושר דיבור וחוש עסקי יכול לפתוח קורס קצר ולהעניק דיפלומה מודפסת, כשבסוף הקורס מטפלים אלו אמורים להתמודד עם אנשים בעלי נטיות אובדניות, הפרעות אכילה, מצבי אובדן וטראומות שונות כאשר אין גוף או גורם מקצועי המבקר את הפעילות הפרוצה ואין לקיחת אחריות מצד אף גורם במקרה של נזק ורשלנות. ובמילים אחרות, חוסר הרגולציה בתחום אומר שאלו הזקוקים לעזרה מקצועית משחקים ברולטה רוסית.
אדם הפונה לייעוץ או לטיפול שם את נפשו ודמו לתוך מערכת לקויה שבה מוצא לעיתים את עצמו במצבים אבסורדים ומסוכנים ביותר כאשר אין שום חוק מפקח ודמו מופקר. למשל ישנם מכללות המכשירות ללא סינון בכלל וניתן למצוא ילדים שעד גיל 21 מוסמכיםכיועצי הורים ומשפחה, ללא כל נגיעה או ניסיון חיים או תואר אקדמי בסיסי בתחום חוץ ממספר קורסים שעברו, מזכירות שמעוניינות בשינוי תעסוקתי מהיר וזול מוצאות את עצמן לאחר תקופה קצרה מטפלות מדופלמות. רבנים עם הסמכה רוחנית המתיימרים להתעסק בעייני משפחה סבוכים ובעיות אישות כאשר הם סומכים על מעמדם בלבד, יכולים להוביל למקרים של פירוק משפחות כאשר בעיות אלו יוכלו להיפתר בעזרת איש מקצוע מתאים.
מקרה לדוגמא שהגיע אל אגודת היועצים והמטפלים במשפחה בישראל. קרה עם זוג נשוי 9 חודשים שלא הצליח לממש את נישואיו, מדריך החתנים ששימש במקרה הזה גם כיועץ נישואין לאחר החתונה "טיפל" בזוג במשך 9 חודשים. ה"טיפול" כלל שיחות זוגיות, המלצה לשימוש בתכשירים, בתרופות ועוד.
לאחר שהכל לא עזר, הם פנו למוקד הטלפוני של האגודה. בשיחה טלפונית ראשונית, הזוג הופנה לאבחון רפואי, הבעיה הייתה רפואית(!) והטיפול היה בהתאם והבעיה נפתרה. במקרה אחר שהגיע אף הוא לאגודה, היה ביטוי לחוסר שמירה על כללי האתיקה: "מטפל", "טיפל" בזוג ולאחר מספר מפגשים החליט כי האישה זקוקה ל"טיפול אישי". ה"טיפול" בא לידי ביטוי בשיחות ופגישות פרטיות ארוכות עם האישה שכללו מפגשים של למעלה משלוש שעות.... כאשר ה"טיפול" היה מלווה במסרונים, שיחות טלפוניות בשעות מאוחרות ועוד. הבעל, שלא ידע בוודאות אם כך אמור להתנהל "טיפול" לא ידע מה לעשות ולמי לפנות. ברור שעשה לבסוף אצל אנשי מקצוע הבהיר לו שלא כך אמור להתנהל טיפול והם הפסיקו את ההתקשרות עם אותו "יועץ" שהזיק יותר מאשר סייע.
אם רוצים להביא לשינוי ולשים סוף למטפלים לא מוסמכים, יש לתת את הדעת לתהליך ההכשרה. חשוב לציין שההכשרה בתחומים אלו חייבת להיעשות על ידי גופים המוסמכים לכך, כאשר על הלומדים להיות בעלי תואר שני – בתחומי ההכשרה הטיפוליים ולפחות בעלי תואר ראשון בתחומי ההנחיה והייעוץ. היקף ההכשרה הוא בין שנתיים לשלוש שנות לימוד. כך לפי תקנון ההכשרה של אגף שפ"י במשרד החינוך המגדיר את אופי והיקף הכשרתם של מנחי הורים ומנחי משפחה מוסמכים, וכך לפי מוסדות אקדמיים מוכרים וידועים. גם בגרות נפשית ופיזית הינם פקטורים חשובים ויש גיל מינימום לתחומים מסוימים. אבל בשל חוסר חקיקה, כל מיני שרלטנים מנצלים את המצב ופותחים מיני תכניות עוקפות את המסלול המקצועי ההולם והציבור לא מספיק מודע לכך. רבים הם האנשים שנפגעים.
האם יעלה על דעת מישהו לקבל טיפול רפואי לבעיה פיזית סבוכה מצעיר לאחר שסיים 12 ימי הכשרה בקורס? ודאי שלא. והאם יעלה על הדעת שאדם יפקיד את חיי משפחתו ועתיד ילדיו בידי אדם צעיר חסר ילדים בעצמו? אז למה אנשים הסובלים מחרדות, בעיות אכילה, מחשבות אובדניות, התמכרויות, בעיות חינוכיות, זוגיות ומשפחתיות יסתפקו בסטנדרטים כה נמוכים?
אחת הטעויות הגדולות של אותם מרכזי הכשרה חובבנים היא שהם שמים דגש עיקרי על הידע בלבד, בזמן שתמצית ועיקר מהותו של הטיפול נשמט. ייעוץ וטיפול הינם מקצוע של שימוש בעיקרון של יצירת קשר נפשי להפעיל מקורות ידע עצמאיים אצל המטופל, ליצור קבלה עצמית וצמיחה והתפתחות אופטימליים של המקורות האישיים.
לאחרונה יו"ר ועדת החינוך ח"כ יעקב מרגי קרא לפעול להכרה בתעודת קלינאיות תקשורת ותרפיה באומנות הנלמדות במסלולי בית יעקב המוענקות בתוכניות על טהרת הקודש ובאישור הרבנים. שוב מדובר במגמה מסוכנת של הורדת סטנדרטים, במקום להתאימם לרמה של משרד החינוך. העוולה פה היא גם כלפי אותן בנות המקדישות שעות ושנים וכספים רבים כשלבסוף מוענקות תעודות סרק, הורדת הסטנדרטיםגם מוזילה ומורידה בערך המקצוע ועיקר הפגיעה היא כלפי אותם מטופלים של אותן בנות. האנשים הפונים אליהן בטוחים שמדובר בנשות מקצוע בתחום ואינם מודעים לסוגי ההכרה. זה אחד הגורמים המובילים לכך שאנשים טוענים: "הלכתי מספר שנים לטיפול ולא ראיתי שום שינוי במצב". הם אינם מבינים שאולי אותן מטפלות כלל לא הוכשרו ברמה נאותה ועושות עוול למטפלים הלגיטימיים באמת.
המגמה שלנו כחברה לטובת בריאותינו הנפשית כשעל כף המאזניים מונחים עתיד ושלמות משפחתנו, ילדינו, שכנינו ובריאותינו כמגזר. צריכה להיות בהעלאת הסטנדרטים, ולכל מי שרואה את עתידו ושליחותו בטיפול בנזקקים לכך, אנא גלו אחריות ולכו ללמוד במוסדות רשמיים מקצועיים ומוכרים.
ולכם הזקוקים לעזרה, אנא אל תפנו לכל מי שמעיד על עצמו, וגם לא על מי שהעידו עליו אחרים. זהו נתון חשוב אך אינו מספק. חשוב לברר ולוודא את סוג ההכשרה, מקום ההכשרה וחברות באגודות מקצועיות.
הכותבת היא אריאלה פישר פעילה חברתית
]]>
