אמרו שקל יותר בשנה השניה, אז אומרים,
אמרו שהזמן עושה את שלו--אז אומרים,
אמרו שהמת משתכח מהלב--אז אומרים...
זה לא נעשה קל יותר. עובדה.
הגעגוע לא מרפה.
חסרונך גיל-עד מורגש בכל יום, בכל דבר וענין.
אתה אינך אתנו, ויחד עם זאת אתה אתנו יותר מתמיד.
יש רגעים, בהם אני עוצמת את עיניים,
עוצמת ומדמיינת אותך גיל-עד שם למעלה בשמיים, מסתכל עלינו ומחייך
מחייך את החיוך המתוק שלך וגאה במדינה שלנו.
גאה בחברה הישראלית שחיה כאן על מורכבותה ושונותה
אין עוד מקום כזה בעולם שבו אנשים מתאחדים, מחבקים, דואגים אחד לשני כמו במדינת ישראל.
נכון, בעיקר בעת צרה אנחנו מגלים למה אנחנו מסוגלים...
ועדין זה דבר מופלא...
לפני שנתיים, בקיץ הנורא בו נגדעו חיי בנינו- גיל-עד, איל ונפתלי,
ראינו את המסוגלות שלנו כחברה.
ראינו את הטוב שבעצמנו, ראינו את הטוב שבאחר.
אנחנו צריכים לשאוף להיות שם גם בשגרה, ביום יום.
אנחנו לא יכולים להסתפק רק ב"שובו אחים",
היום אנחנו צריכים לומר "כולנו אחים"!!
אהבת חינם חייבת להפוך למציאות יומיומית.
עוד חיבור ועוד חיבור, ומכפלות של אהבה מתגלות בחברה שלנו.
וכשנכפיל את האהבה, באכפתיות שאפשר לראות כאן (בחברה הישראלית ובקרב יהודי התפוצות), נמצא את החוזקות שלנו יחד.
כי אין לנו את האפשרות לחילוק, המחלוקות מחלישות אותנו, וצריך לתת מקום לכולם,
מבלי לשנות את עצמנו, ומבלי להחסיר אף אחד.
כי החיסור מקטין את השלם, והחיבור מגדיל אותו.
ואולי בכלל אחד ועוד אחד הם לא שניים כי אם אחד גדול ומשמעותי,
ושווה לנו להשקיע באחדות הזו, כי אין לנו אפשרות לחיות עם נעלמים,
והמשוואה שתנצח היא "כולנו אחים"!!
אורי צבי גרינברג כתב בשירו 'שיר כל העם יחד':
"קטנה כברת הארץ שמתחת
אבל לאין שיעור הוא הפיזור.
בשבעים דרכים ילכו הולכיה
אבל אל מטרה סופית אחת.
בשבעים מני לשון וברק דעות
כשוני פנים ,צבעים ,שיעור קומה
אך הם כולם יחדו – העם העם.
כהמון עצים שונים היער יחד.
...
למדו לראות את פני כל יחיד
כחלק מן היער הגדול
ודנתם אותו לפי טבעו."
...
הלוואי ונזכה...
]]>
