אין לי שמץ של ספק כי לו היו המארגנים בוחרים לתת לנשים לגשר ולפשר בין הצדדים השונים ל"אחדות", היה שיח הרבה יותר רגוע ושליו. בוודאי לא היינו עדים לוויכוחים קולניים סביב צדקת הדרך של המאוחדים.
בתום אותה שבת, בשיחת סיכום של שמונה עיניים, כאשר שאלתי את אחד מאנשי התקשורת שהתלהמו על הבמה מה הייתה מטרת הדיון, ענה לי האיש שעבורו הייתה מטרת הדיון להגיד את האמת על הצד שכנגד. הדיון אגב עסק בחרדים מול דתיים לאומיים. אתן מבינות?
לא וויתרתי ושאלתי אותו לשם מה נערכה השבת הזו. והוא, בחוסר רצון בולט: "כדי ליצור קירוב"... ולשם מה יש צורך בקירוב, המשכתי להקשות כמו נודניקית. "כי זה רצון ה'", ענה לי התקשורתן. ומדוע רוצה ה' שנתקרב זה לזה? כאן כבר לא קיבלתי תשובה. "תעני את", אמר לי האיש בייאוש ניכר.
אחדות לא הייתה שם. אין ספק שהכוונות היו טובות. אבל התוצאות... הרבה פחות. ומדוע אני חושבת שנוכחות של נשים הייתה מסוגלת להביא אחדות. משום שנשים מדייקות. נשים יודעות לזהות את הפרטים. את לב העניין. לב העניין היה אחדות וכך היה עליו להישאר. נכון, תיתכן מחלוקת לשם שמיים. אבל גם מחלוקת כזו מטרתה היא לברר את העולם ולהכינו לגאולה.
מחלוקת לשם שמיים אינה כוללת שנאה. משום שלא ייתכן לשנוא יהודי אחר לשם שמיים. לצערי, איש התקשורת הזה, כמו עוד אנשים, חי בגלות קשה ואפילו לא מודע לכך. חיים של ניכור ליהודים אחרים, אינם חיים של מי שמייחל לביאת המשיח. אינם מתאימים למי שאומר מידי יום "אני מאמין באמונה שלימה בביאת המשיח". כך לא מביאים משיח!
למזלנו ישנם גם אנשים אחרים ונשים אחרות. הם אמנם לא עושים רעש כמו האחרים. אבל הם פועלים ביחד, באחדות, כדי לעשות את העולם מקום טוב יותר וראוי יותר להשראת השכינה, לבוא הגאולה. אנשים שיודעים שכל מעשה טוב שלהם או של זולתם, הוא נדבך נוסף בדרך לאחדות האמיתית של כנסת ישראל עם הקב"ה בבניין בית המקדש השלישי והנצחי.
מירי שניאורסון היא בעלת "הבחירה שלי", מנחת אירועים, מרצה ושדרנית רדיו. לתגובות: Mirisch1@gmail.com
]]>
