אנג׳לה ר. סוטין, פרופסור למדע ולרפואה, טוענת כי ״תפיסת ההורים עלולה להפוך לנבואה שמגשימה את עצמה״. חוקרים נוספים השותפים במחקר מיפו את מסת הגוף של אלפי ילדים אוסטרלים, החל מגיל 4 עד גיל 13. 150 ילדים מתוך 720 ילדים בעלי משקל עודף, אובחנו ככאלה רק על ידי הוריהם.
תוצאות המחקר הוכיחו כי הילדים שנטו להשמין הכי הרבה במהלך השנים הם אלה שההורים שלהם סימנו אותם כבעלי משקל עודף, כאשר במציאות הילד נמצא בטווח הנורמלי, ואפילו מתחת למשקל המומלץ. דפוס ההתנהגות הוכיח את עצמו בלי שום קשר למשקל האמיתי של הילד.
סוטין מאמינה שהמגמה המדאיגה תוכל להיעצר כאשר ההורים יגמלו את עצמם מההרגל הרע לכנות את הילד ׳שמן׳. ״כאשר ההורים יפסיקו לראות את הילד שלהם כבעל משקל עודף, יגבר הסיכוי שהם יפקחו פחות ופחות על מה שהילד אוכל ועל הפעילות הגופנית שלו״. כאשר אנשים מגיעים מגיעים לגילאים בוגרים ומרגישים שנצמדה להם סטיגמה בגלל משקלם, הם נוטים להימנע ככל האפשר מפעילות גופנית ולאכול יותר. מנגנונים דומים פועלים גם בילדות.
לחלופין, ניתן גם להסיק שככל שההורים לא יתייחסו לשומן של הילד, לא יתעורר בו הצורך למרוד ובהמשך לאכול יותר אוכל. גם בארץ הבינו, באיחור אמנם, את מה שקובע המחקר. בשנת 2014, בעקבות לחץ ציבורי, הוסר קמפיין נגד השמנת יתר של ילדים, ששם במרכז את הילד, כאילו הוא אחראי בלעדי למשקלו.
הקמפיין עורר תגובות נזעמות של ילדים והוריהם, וכמו כן דיאטניות שזיהו את הנזק העצום שקמפיין כזה עלול לגרום לילד. החברה שפרסמה את הקמפיין, טענה שכל עניין הפרסום היה לעורר את המודעות לעניין, והם אכן השיגו את מטרתם. תהא הסיבה אשר תהיה, מה שחשוב לדעת הוא שקידום דימוי גוף חיובי תמיד עדיף מאשר לבייש את הילד בשל משקלו.
]]>
