מחר נערכת חתונה שקשה למצוא לה דומה. החתן, ישראל מאיר דניאל, ייכנס מחר בערב לחופה. את האולם הזה בחרה וסגרה אמו, מרת נעמי דניאל ע"ה, בעצמה. היא עשתה זאת בכוחותיה האחרונים, כשהמחלה כבר כמעט לא אפשרה לה לצאת מהבית, מתוך תקווה בוערת שתזכה לרקוד בשמחת בנה. חודשיים לאחר מכן היא נפטרה.
מחר היא לא תהיה שם. במקום שבו היתה אמורה לעמוד האמא, יעמוד חלל ריק.
מרת נעמי דניאל ע"ה נקטפה בדמי ימיה, בת 61 בלבד. במשך כארבע שנים היא התמודדה בגבורה עם מחלת שחמת הכבד, עברה טיפולים מורכבים ומייסרים ונשאה את ייסוריה באמונה. בכל אותן שנים, כל עוד כוחה עמד לה, היא הקדישה את חייה לעזרה ולסיוע לקשישים, בלב רחב ובמאור פנים.
בתקופה האחרונה חלה החמרה דרסטית במצבה. היא סבלה מקשיי נשימה חמורים, מבעיות בתפקוד הכליות ומעורקים חסומים, ועברה ניתוח מעקפים מורכב בתקווה להציל את חייה. המשפחה התפללה וקיוותה וסירבה להאמין שזה הסוף, אך המצב החמיר במהירות, ותוך שבועיים מהניתוח היא השיבה את נשמתה הטהורה לבוראה.
הגר"א מן שמע והזדעק: הכלה עומדת להיכנס לחופה בלי השקל הראשון
החתן ישראל מאיר הוא החמישי מבין שבעת הילדים, והראשון שאמו לא תלווה אותו אל החופה.
אלא שהאבל אינו הקושי היחיד שאיתו מגיע החתן היתום אל היום הזה. ארבע שנות מחלה, טיפולים ממושכים והוצאות רפואיות כבדות רוקנו את משאבי הבית עד תום. הרב מרדכי דניאל, שנותר אלמן ואב לשבעה, ניצב היום מול חתונה שאין לו במה לשלם עליה. "אין לי כלום ביד", כתב. "אין באפשרותי לשלם את ההוצאות הבסיסיות ביותר של החתונה ושל הצרכים המינימליים להקמת ביתו של בני".
קשה לתאר את עוגמת הנפש. בחור צעיר שקבר את אמו לפני חודשיים, שאמור להתחיל את חייו החדשים מתוך שמחה ומתוך שקט, עלול לפתוח את ימיו הראשונים כבעל בית בישראל מתוך חובות שאין להם כיסוי. במקום ליבנה בית, הוא יתחיל את דרכו במרדף אחר תשלומים. וגם דירה, ריהוט וצרכים בסיסיים להקמת הבית, כל אלה עדיין רחוקים מהישג ידו.
העיתוי אינו מאפשר דחייה. החופה תיערך מחר, החשבונות יגיעו עוד מעט, וכל שעה קובעת. מצוות הכנסת כלה בשעה כזו, לחתן יתום מאם ולמשפחה שבורה, היא מן המצוות הגדולות שאדם זוכה בהן. כל תרומה, קטנה כגדולה, נכנסת ישירות לתוך החופה הזו, ממש היום.
0 תגובות