איך אתה רואה את העולם? / הרב אבי אברהם

(צילום: שאטרסטוק)

מסופר על מיליונר אחד שסבל מאוד מכאבי עיניים קשים.

הוא התייעץ עם מיטב הרופאים, נטל את התרופות היקרות ביותר, עבר ניתוחים מסובכים, תרופות סבתא למינהן... אך דבר לא עזר לו להקל על כאביו. להיפך- הכאב רק הלך וגבר.

החליט המיליונר לפנות לחכם שיושב בהר. החכם אמר מיד שיש פתרון פשוט לבעיה: המיליונר צריך לראות רק צבע ירוק, ולא לראות צבעים אחרים כלל.

המיליונר המיואש החליט לצבוע את העולם כולו בירוק.

הוא הורה שכל דבר ודבר יצבע סביבו בירוק: הבתים, האנשים, המכוניות, הרהיטים, הבגדים, האוכל, הכל נצבע בירוק ולהפתעת כולם- הכאב הנורא בעיניים הלך ופחת...

כעבור שבוע בא החכם לדרוש בשלומו של המיליונר. בכניסה לבית רצו לקראתו המשרתים ושפכו דליים של צבע ירוק על בגדיו. "למה עשיתם זאת?" שאל החכם בהפתעה.

"כדי שהאדון לא יראה צבע אחר חס וחלילה..." ענו המשרתים.

למשמע הדברים צחק החכם צחוק גדול ואמר להם:

"במקום לצבוע את כל העולם בירוק ולבזבז כל כך הרבה זמן, כסף ואנרגיות, יכול היה האדון פשוט לרכוש לעצמו זוג משקפיים עם עדשות ירוקות!..."

***

בפרשת השבוע יעקב בוחר לקראת הפגישה הנפיצה עם עשיו לשלוח לו מסר מיוחד להודיע לו, הוא גם חוזר עליו שוב בפגישתם האישית. הוא מבקש להבהיר לעשיו בצורה ברורה כי 'יש לו "כל". לא חסר לו דבר.

ידוע מה שהאריכו רבותינו לבאר את הפער הבולט שבין עשיו, שלמרות כל רכושו וצבאו עדיין היה תמיד חסר לו, ומה שהוא אמר זה רק "יש לי רב" ולעומתו דווקא ליעקב שהיה הרבה פחות מעשיו היתה הרגשה שיש לו "הכל", כי ידע שמה שיש זה מהקב"ה ומה שאין- סימן שלא צריך.

יעקב חוזר בפרשה גם בשביל "פכים קטנים" ואנו תמהים מדוע. התשובה האמיתית היא כי עבורו הם לא "פכים קטנים". בשבילו הם פכים גדולים, אם הם קיימים, אם הוא קיבל אותם כמתנה מבורא עולם. מתנה מהמלך שמים בויטרינה גם אם היא 'קטנה', כי היא חשובה ומעידה על הקשר ותשומת הלב האישית, לא משאירים אותה זרוקה בצידי הרחוב בלי יחס וחשיבות. צריך ללמוד לייקר אותה גם כשהיא נראית קטנה.

"חצי הכוס המלאה" היא לא רק חצי כוס, היא יכולה להיות כוס מלאה אם נמזוג אותה לכלי קיבלו קטן יותר ומתאים. כשאנו מתלוננים שאין לנו מספיק זה בגלל שאנו חיים באשליה שאנו כלי גדול יותר שצריך להכיל יותר, אבל אם הקב"ה נתן לנו חצי כוס שמלאה כנראה שזה מה שאנו צריכים, וזו כוס מלאה רק בכלי הלא נכון. שינוי בראש מכניס לפרופורציה, את אותו התוכן, רק בכלי אחר ומותאם.

למעשה אם נעמיק ונתבונן ניווכח שאת מידת ה"יש לי כל" הנפלאה הזו של יעקב- מידת ההסתפקות במועט הוא קיבל כ"ירושה" מאביו, שקיבל אותה אף הוא מאביו, והוא פסוק מפורש: "וה' ברך את אברהם בכל".

אם אברהם נתן את כל המתנות שהיו לו לבני הפילגשים כמבואר בתחילת הפסוק א"כ איזה "כל" היה לו לתת עוד ליצחק בנו?

מבואר, שהוא חינך אותו למידה זו של ההסתפקות במועט- זהו בחינת ה"כל" שבברכה.

ההסתכלות שגם כאשר אין כלום זה בעצם הכל, כי זהו רצון הקב"ה וממילא סימן שלא צריך יותר דבר. את המידה הזו המשיך יצחק והנחיל ליעקב בנו שאף לו היה "כל". היכולת להתמקד ב"חצי הכוס המלאה" ולהסתפק בה. לא מתוך הטמנת הראש בחול והתעלמות מחצי הכוס ה'ריקה', אלא מתוך הכרה והתבוננות אמיתית שמה שיש- זה מה שצריך בלבד. זה ה'כל'.

היו שהגדירו כבר את הפער הבין-דורי בתפיסה שבין הדורות בעבר לדור היום ואמרו: "פעם אמרו- "צריך, אבל אין" היום אומרים- "אין, אבל צריך!,אך למעשה ההתבוננות הנכונה העולה בפרשה היא: "אין ולא צריך!" או מדויק יותר "מה שצריך- יש!"

זהו ההבדל הבולט בין גישת עשיו, שמסתכל על העולם תמיד במבט של מה אין לו, ומה עליו להשיג.

לשם כך הוא 'צובע' את כל העולם בירוק- את כל מה שהשיג וניכס לעצמו, אבל המלאכה ארוכה ומייגעת, כי תמיד יש עוד, תמיד חסר עוד, ותמיד צריך לצבוע בעולם שטחים נוספים ב'ירוק'.

לעומת זו גישת יעקב היא לקנות משקפיים ירוקות- לרכוש את הכלי שמאפשר להביט נכון על מה שקיים וישנו 'במבט ירוק' שצובע אותם לטובה, להבין שזה מה יש וזה מה שצריך.

משקפיים מיוחדות שכאלו צובעות אוטומטית את כל מה שקיים ומביאות את האדם לתחושה השלמה אמיתית שאכן, יש לו כל. הוא מאושר כי כל מה שהוא צריך בעולם הוא קיבל מיודע 'כל'.

"אמר רבי חנינא: אמר הקדוש ברוך הוא: העיניים שיש בך, יש בתוכם לבן ושחור, ואין אתה רואה מתוך הלבן, אלא מתוך השחור." (תנחומא בהעלותך)

המדרש מפתיע בכך שמגלה כי בשונה ממה שהיינו חושבים, הראיה אינה פועל יוצא של החלק הלבן שבעין, אלא דווקא מזה השחור.

לראות תמיד בצורה הבהירה, הנוחה והקלה- זה מתכון לחיים מפונקים של שאיפה לעוד- 'יש לו מנה רוצה מאתיים'.

דווקא חיים של התבוננות מתוך השחור, מתוך הקושי וההתמודדות, הם אלו שמפתחים יכולת ראיה אמיתית ומפוכחת על החיים, ומסוגלות לראות את המציאות, כמו שהיא ישנה, על מעלותיה וחסרונותיה והמורכבות שבה, ולהגיד בסופו של יום: "יש לי כל".

הרב אבי אברהם, מנהל מרכז קומ"ה לקידום והעצמה, מטפל רגשי וממנהלי איגוד ענ"ף לנוער נושר

ליצירת קשר והצטרפות לתפוצת המאמרים בואטספ: Merkazkuma@gmail.com