"בשנים האחרונות אנו עדים לקושי רב ומחסור משמעותי בגיוס ושימור עובדים בתפקידים בלתי מקצועיים, בעיקר בתפקידים של טיפול פיזי וחברתי במסגרות רווחה לאנשים עם מוגבלות", כך נכתב במסמך של משרד הרווחה והביטחון החברתי. "אנו רואים חשיבות רבה בשילוב וחשיפת צעירים בתחילת דרכם המקצועית, בתקופה בה מתגבשת תפיסת עולמם והעדפותיהם המקצועיות. לחשיפה זאת תרומה משמעותית בהיבטים שונים".
שוחחנו עם מנהל מוסד כזה שסיפר על הקושי הגדול לגייס עובדים. הורה לילד במוסד חרדי, מספר גם הוא על הקושי. לדבריו, העובדים שמטפלים בבן שלו, "לא מקצועיים ומתחלפים כל הזמן". הוא מספר כי "יש מעט מאוד מטפלים רגילים, אנשים מאנ"ש. לא שאין בכלל אבל מי ירצה ללכת לעבודה קשה שכזו? זו עבודה פיזית, צריך לטפל, לרחוץ, להחליף, להאכיל. זה דורש תעצומות נפש ולא כל אחד מסוגל לזה".
ומה עושה משרד הרווחה בעקבות המצב? הנה הפתרון, מתוך הממסך: "בעקבות המצב החליט המשרד לתת תמריץ, 12 אלף שקל לכל שנה של עבודה".
לכאורה נפלא ונהדר. עד שקוראים את הסעיפים: "לעובד ניסיון תעסוקתי של שנתיים לפחות, מתוכן שנה ברציפות, או שהוא בעל תואר ראשון. כאשר שירות צבאי או לאומי ואזרחי יחשבו כניסיון לעניין זה".
וכאן, מנהל המוסד בא בטענה: "למה אם יש לך ילד תסמונת דאון שחוסה בהוסטל של חרדי, העובד צריך שנתיים לעבוד כדי לקבל בשנה השלישית והרביעית תמריץ של 24 אלף שקל, ואילו במגזר החילוני מי שיעשה צבא יקבל תמריץ באופן מיידי? אם המטרה היא שאני יצליח למצוא עובדים, אז תכלס עכשיו במוסד שלי אני בבעיה רצינית. כל התמריץ הזה לא עוזר לי. אין חרדים שבאים לעבוד במינימום".
גם האבא של הנער במוסד אומר לי בכאב: "אם מדובר בתוכנית לעזור לחיילים משוחררים, אז בהצלחה. אני בעד לחלוטין, אבל המטרה כאן היא למצוא מטפלים, ובמסגרות חרדיות שבאופן טבעי מעדיפים עובדים בעלי מנטליות, כאלו שיכלו להישאר אתם בשבתות. אין לנו ואני לא מבין למה אנחנו מופלים לרעה?".
פנינו למשרד הרווחה - אך משם לא נתקבלה תגובה. לכשזו תתקבל, נפרסמה מיד.