משבר הקורונה העולמי יצר מצב חדש, שבו לראשונה בהיסטוריה הרפואית, צוותים רפואיים נדרשו לעטות, במשך שעות ארוכות, ציוד מיגון הכולל מסיכות כירורגיות, מסיכות פנים, נשמיות, משקפי מגן ומשקפים.
מחקר חדש של אוניברסיטת תל אביב, שפורסם לאחרונה בירחון Journal of Wound Care, קובע כי בעקבות כך, המערכת הרפואית העולמית, הכוללת רופאים ואחיות, נאלצה להתמודד בפעם הראשונה עם תופעות של נזקי עור משמעותיים, בעיקר לעור הפנים.
לפי המחקר, סביר שפצעי העור הללו תרמו לשיעורי ההדבקה הגבוהים בנגיף בקרב הצוותים הרפואיים, לתחלואה ולתמותה של אנשי צוותים רפואיים ואף לקריסת מחלקות קורונה בבתי חולים ברחבי העולם.
את המחקר ערך פרופ' עמית גפן, ראש המעבדה לביו-מכניקה של מערכת השלד והשרירים באוניברסיטת תל אביב בשיתוף חוקרים מובילים במוסדות מחו"ל.
פרופ' גפן עמד בראש ועדה בינלאומית שפרסמה בתחילת השנה עבודה מקיפה בנושא גישות למניעה ולטיפול בפצעי לחץ שנגרמים למטופלים כתוצאה מציוד רפואי. הידע שהצטבר במחקר הוועדה פורסם בחודש פברואר האחרון, ובשל הדמיון הרב בין המנגנונים ניתן היה להסב אותו במהירות לטובת המחקר החדש בנושא ציוד מיגון אישי לצוותים רפואיים.
במסגרת כך, החוקרים ראיינו קלינאים המטפלים בחולי קורונה ואספו נתונים מבתי חולים מובילים בעולם. על פי הדיווחים שהתקבלו, הפצעים שאפיינו את הצוותים הרפואיים במשבר הקורונה דומים מאוד במהותם לאלו שסובלים מהם מטופלים במחלקות טיפול נמרץ, המחוברים במשך שעות ואף ימים ארוכים לציוד ומכשור רפואי מבלי היכולת להסירו.
"חשוב להבין שמדובר בנזקים בעלי השלכות משמעותיות ביותר", מדגיש פרופ' גפן. "היות וגם הגירוי הקל ביותר, גורם למגע תכוף בעור הפנים המעלה משמעותית את סיכויי ההדבקה בנגיף, ובפרט כשהגירוי מחריף והופך לפצע פתוח, מצב שבו סכנת ההדבקה וזיהום ישיר של מחזור הדם גבוהה פי עשרות מונים לעומת סכנת ההדבקה ממגע רגיל בעור סגור שאיננו חדיר לנגיף או דרך הנשימה".
לדבריו, "בתחילת המשבר דיברו הרבה על חשש מקריסת מחלקות עקב ריבוי המונשמים (מה שלא קרה בסופו של דבר בישראל), אבל מהנתונים שאספנו מהעולם עולה כי האפשרות לקריסת מחלקות עקב פצעי עור של הצוותים הרפואיים וזיהומים בנגיף הקורונה הנובעים מכך, היא לא פחות ממשית, ובגל הבא עשויה לגרום לפגיעה קשה בתפקוד מערכות הבריאות בעולם, כפי שכבר כנראה פגעה בגל הנוכחי".
פרופ' גפן מסכם כי ציוד המיגון המקובל בשימוש בבתי חולים מעולם לא תוכנן בכדי לעמוד בתרחישי הקיצון שהתחייבו מההתמודדות עם מגפת הקורונה, לרבות: חבישה רציפה לאורך משמרות של 12 שעות, הזעה מרובה, הידוק מכני מוגזם של הציוד לפנים בשל חרדה, ואי החלפה של המסכות הכירורגיות במעבר מחולה לחולה (כמתחייב בהנחיות) בשל מחסור בזמן ומצוקת ציוד.
לפיכך, המחקר מתמקד בהפקת לקחים ושיפור תכנון ציוד המיגון ואופן השימוש בו, במטרה להבטיח את בטיחות הצוות הרפואי ותפקוד המחלקות בעתיד, במיוחד אל נוכח הציפיות לגלי תחלואה נוספים של הנגיף ואפשרות למגיפות עתידיות נוספות.