לרגל יום ירושלים המצוין היום בעיצומה של סערת מיני-אינתיפאדה, חשבנו שמן הראוי להתעמק קצת בסיפורה של העיר הנפלאה והמסובכת הזו.
בשעה זו שחלקים מירושלים המזרחית עולים בלהבות, אולי קצת קשה להיזכר כי בתוכנית החלוקה המקורית של האו"ם שעל בסיסה הוכרזה מדינת ישראל, יועדה ירושלים רבתי להפוך לעיר בשליטה בין לאומית, מתוך הבנה כי העיר המנקזת אליה רגשות דתיים של שלושת הדתות, ורגשות לאומיים של שני עמים לפחות, תהיה מוקד סכסוך מבעבע.
מה קורה היום?
כיום נוצר מצב אבסורדי, ערב מלחמת ששת הימים, מספר היהודים בירושלים המערבית עמד על קרוב ל-99 אחוזים, אך לאחר סיפוחה של ירושלים המזרחית והכפרים הערבים הסובבים אותה, עמד מספר היהודים על 74 אחוזים בלבד, ומאז ועד היום המשיך המספר לרדת לכדי 61 אחוז יהודים בלבד, כך על פי נתוני 'מכון ירושלים'.
כיום, רוב תושביה הערבים של ירושלים הינם בעלי אישור תושב, אך לא בעלי אזרחות ישראלית, אם כי בשנים האחרונות מתרבים יחסית מספר הבקשות להתאזרח.
משמעות הדבר היא כי התושבים הערבים אינם זכאים להצביע לכנסת אך זכאים להצביע בבחירות לעירייה. זכות אותה הם מסרבים לממש כיום. לו היו ממשים את זכותם, לא מן הנמנע כי סגן ראש עיריית ירושלים כיום לא היה אריה קינג, אלא ערבי בעל אזרחות פלסטינית. כמו גם יותר משליש מחברי מועצת העיר.
מה גורם למהומות הנוכחיות?
בצד הערבי סביב כל חג ובפרט בחודש הרמדאן יש התעוררות לאומית ונטייה לאלימות. השנה תוגברו הרגשות על ידי מספר גורמים שונים, אולי החשוב שבהם, הוא הנטייה של המפלגות הערביות ומצביעיהן להשתלבות בכל קואליציה עתידית.
על פי פרשנויות שונות, הערבים הירושלמים רואים בעיניים כלות, איך אחיהם הערבים הישראלים חותרים לשיתוף פעולה עם היהודים, בעוד הם נטולי זכויות אזרח. ומתקשים להשלים עם ה'נטישה' שהם חווים מצידם. ערביי ירושלים מעוניינים או בקבלת זכויות אזרח או למצער בהשתלבות במדינה פלסטינית שתקום, אך בשלב זה הם יוצאים קרחים מכאן ומכאן.
מרוויחים נוספים -באופן עקיף- מן המהומות הם מפלגות גוש הימין ובעיקר הציונות הדתית, ונתניהו, המוכיחים -כביכול- כי ללא הקמת ממשלת ימין צפויות המהומות להתפשט לכל רחבי הגדה, ואפילו לרצועת עזה.
ובשטח? גורמים מקומיים מתסיסים את האווירה, כאשר הם משרתים מערכת אינטרסים רחבה בהרבה, ביודעין, ושלא ביודעין. ונסיים בתפילה לימים רגועים.
הצגת כל התגובות