אחיינו של הגרז"נ גולדברג זצ"ל בטור מרגש

הגרז"נ בחתונת כותב השורות (צילום: באדיבות המשפחה)

היה זה לאחר תקופה בה ניהלתי התדיינות באחד מבתי הדינים בארץ, דיון מול אדם קשה בעל ממון רב , ואני הקטן שנפגעתי כלכלית קשות ממנו קראתי לו לדין תורה בבית דין, במהלך הדיון אותו אדם סיפר לדיינים על גודלו ורוב עושרו, ועל הבנתו בנושאים שכאלו והילל את עצמו לעומתי שהנני אברך צעיר שמחפש איפה לריב ושהצדק איתו בטוח, לאחר מספר דיונים שבעיקר נשמע קולו של הצד השני, וביקור סמוי בנוכחות הצד ההוא באתר עליו נסוב הדיון, נכתב פסק דין לטובתו של אותו אדם כאשר יש בפסק עיוותים רבים וחוסר אמת שזועקת לשמים,

באותם ימים פגשתי בשמחה משפחתית את דודי הגאון הגדול רבי זלמן נחמיה גולדברג (שכמה קשה להצמיד לו את המילה) זצוק"ל... והראיתי לו את פסק הדין בלי לדבר מילה בלא שידע מי צד התובע ומי הנתבע, הוא עיין בתוכו ואמר: מוכח מתוכו שהפסק בעייתי ! (והוא פירט מדוע), שאלתי אותו אם לערער על זה או לפנות לבית דין אחר, והוא ענה: אפשר אבל אין לדבר סוף תחשוב מה יותר חשוב לך מנוחת הנפש שלך או זה...

במשפטו זה פתח הדיין האדיר צוהר לעולמו הענק שלו אחד מגדולי הדיינים הבקיאים והחריפים שידעו בדורות האחרונים, מגיל קטנות חינכו אותי ש"הדוד ר' זלמן נחמיה הוא גאון גדול שיודע הכל ושקוע רק בתורה כל הזמן" וככל שהצלחתי קצת להכיר אותו הבנתי את ביאור המילים "כל רז לא אניס ליה"! כפשוטו!

אך לא רק זה שכל רז לא אניס ליה, אלא הסדר גודל של הרבצת תורה שלו לכל שדות המבקשים היה בניצול הזמן שלא ניתן לדמיין בכלל, עשרות שיעורים ביום בכל הארץ, כל דקה מנוצלת היטב, לצד קבלת קהל כמורה הוראה, ולצד ישיבת בבתי הדינים, עשרות שיעורים בנושאים שונים ובשליטה ללא יוצאת דופן בכל סעיף קטן בש"ך ובמחצית השקל, 24 שעות מלאות וגדושות שכל שניה בהם מנוצלת במיטבה.

ופעמים רבות כאשר הוזמן לשיעור כאשר נכנס שאל "מה לומדים פה" ובתוך שניות התחיל שיעור מחודד ומפולפל כביכול גם הוא שקוע עתה בסוגיה זו, וגם בעוד ועוד מקומות כאשר הוא חוצה את הארץ בכבישים ובאוויר להגיע מקצה הארץ ועד קצהו לכל שטחי התיישבות יהודית ובתי מדרש חסידיים להגיד את דבר ה'- זו הלכה!

ומה שאפיין אותו תמיד היה מנוחת הנפש, רוגע, פנים זוהרות וזורחות, בחיוך אצילי הטומן בתוכו קדושה וטהרה, בהתייחסות ראויה לכל אחד ואחד, במחשבה על הזולת, התעניינות באחר שילוב של תורת חסד בתפארתה.

ובדידי הווה עובדא כאשר עסקתי בתחום שידוכים לבעלי רקע רפואי, ובחור אחד עם מורכבות רפואית לא זכה לבוא בברית האירוסין, לימים התגלגלה הצעת שידוך שהיו צריכים אישיות הלכתית גדלה שתתיר את המהלך וכל מי שהמשפחות פנו אליהם נמנע ופחד להתחיל לעיין בנושא מורכב זה, או אז פניתי לדוד הגדול הגרז"נ זצוק"ל... והוא ישב על השאלה במשך דקות בודדות, הצליח למצוא את ההיתר הנכון ואף נתן עצה מחכימה למנוע מכשול.

כל יהודי היה חביב אצלו, מעולם לא שינתה לו צבע הכיפה, כל הרוצה ליטול יבוא ויטול... תורה מונחת בקרן זווית, נכון אולי יש ציבורים שלדעתם התורה שייכת לקבוצות מסוימות בלבד שהם לבדם עמדו על הר סיני, אבל לא כך חשב הגאון רבי זלמן נחמיה שמגיע לכל בית מדרש בארץ הקודש ועונה לכל יהודי ויהודי.

היה זה לפני כ-15 שנה באחד הפעמים שראיתיו בשמחה משפחתית והייתה לי שאלה הלכתית רגישה, וכאשר יצא הגרז"נ מהחתונה ניגשתי אליו ושאלתי את השאלה, השאלה היה מורכבת ובעיקר רגישה והפצרתי בו שאני זקוק לתשובה מידית, וכך ליווה אותו כברת דרך כשהוא חושב ושואל ובסוף עונה, הרשתי לעצמי להיות נודניק שכזה רק בגלל היותי אחיין... ואכן הרגשתי שזכיתי ליחס מיוחד בכל הדרך שהלכתי איתו הביתה וגם קיבלתי תשובה ברורה, כמה הופתעתי בסוף התשובה שהוא שאל אותי מה השם שלי וכששמע את שמי התנצל שלא זיהה אותי עד עכשיו....

"למען יאריכון ימיך" מה שהספיק הגרז"נ בשנותיו ספק אם יש אחרים במאות שנים האחרונות שהספיקו כמותו או דומה לו, אך התורה מבטיחה "כבד את אביך ואת אמך למען יאריכון ימיך" בילדותי עוד ראיתי את הכיבוד אם שהגרז"נ כיבד את אמו הרבנית נותן את ההסבר של הלמען יאריכון המופלא הזה!

עצם ההתבוננות באדם ענק זה נתנה לכולם פרספקטיבה של מושגים בשקיעות בתורה ובעבודת ה' בהתמסרות טוטאלית עד כלות הכוחות ממש לעמול בתורה, ולהרביץ תורה בכל מקום אפשרי, בלי התחכמויות ובלי פוליטיקות פשוט הרבצת תורה למאות אלפים.

וכמה מדויקים דברי הרש"ר הירש בפרשתנו על הפסוק "תמים תהיה עם ה' אלוקיך" על אדם ענק זה שהפסדנו ביממה האחרונה ונלקח להמשיך ולהרביץ תורה בישיבה של מעלה -

רש"ר הירש דברים פרק יח פסוק יג

ה"תמים" מבטל את עצמו לה' בגורלו ובמעשיו ודעתו נתונה רק לתפקיד המוטל עליו בכל הווה, ואשר להצלחתו ולכל עתידו - הוא משליך את יהבו על ה'. במילוי חובתו הוא כבר השיג את המטרה העליונה של מעשיו ומחדליו; הוא שילם לה' את מס החובה שנתמלאה בנאמנות, וכל עניין שהוא מעבר לחובתו איננו משבית את מנוחתו. ה"תמים" הוא שליו ודאגה איננה חודרת אל לבו.

הכותב הינו אחיין של הגאון הגדול זצ"ל - וראש בית המדרש החרדי ברקאי חיספין,