האור החיים הקדוש, כתב בספרו "פרי תואר", את השורות הבאות:
"חרדתי עלי זאת, וחוששני שיבא כל החושב בדעתו כי איש משכיל הוא, וכפי האמת עדיין לא הגיע לדעת חלק ממאה להבין אמרי קדוש, ויתגדר להקשות על דברי, וידחה באפס ידיעה, ואין מבדיל בין טוב לרע, ונמצאו דברי תורה בטלים. על כן צוחינן, דכל מי שאינו בקי בחדרי העיון העומק, ורגיל בו בתמידות, ובידיעה צודקת, ובכונה שלימה לשם שמים, הריני אוסר עליו ספרי לבל ילמוד בהם. ואם יעבור עקיצנא ליה."
ובהקדמה לספר פרי תואר כתב עוד:
"ויהיו דברי אלה מול קול קורא, שאם בדבר הוא בא, ואין צריך לומר לקנטרני נגידים, אדבר להמיתו בעקיצת שפתים ולחישת ונשיכת נחש."
הקורא את השורות הללו, מזדעזע. האם יש בדורינו הקטן אנשים גדולים כל כך שרשאים ללמוד מספרי האור החיים? האם יש בינותינו מי שבקי בחדרי העיון העמוק בתמידות, ולומד בכונה שלימה לשם שמים?
או שאולי אסור לכולנו ללמוד מספרי האור החיים כלל וכלל?
כדי להבין מה היו מניעיו של האור החיים לכתוב דברים כה חריפים, צריך להביא את דברי השדי חמד, שכתב שראה ספר שנדפס בזמנו (-ושמו ריח שדה), והשיג באותו ספר על דברי הר"ן, שהיה מן הראשונים, וכיון שהבין שהמחבר השיג על דברי הר"ן כי לא ירד לעומק דעתו של הר"ן, כתב שלא ילמדו בספריו אלא מישיודע לרדת לעומק העיון.
אלא, שיש כמה מהמחברים שלא חששו לדברי האור החיים, ולמדו מספריו, למרות שבענוותנותם סברו שהם לא בקיאים בעומק העיון.
בספר מסגרת השולחן כתב בענווה שלמרות שאינו בקי בחדרי העיון, התיר לעצמו ללמוד בספרי האור החיים כיון שלמד תורה לשמה.
ובספר מזמור לדוד כתב שודאי גם האור החיים עצמו לא התכוון לדברים כפשוטם, כי אילו באמת לא רצה שילמדו בספריו אלו שאינם בקיאים בעומק העיון, לא היה מדפיס את הספרים כלל.
ומי שרוצה להתיר, יכול לסמוך על מה שכתבו תלמידי האור החיים הקדוש בהקדמה לספר ראשון לציון, ושם כתבו שודאי לא התכוון רבם לאסור את ספריו למי שאינו לומד לשמה, אלא כוונתו היתה נגד מי שלומד על מנת לקנטר, אבל ודאי שחפץ היה האור החיים שיקשו על דבריו וישאו ויתנו בהם.
ועל כל פנים, מי שלומד בספרי האור החיים, או בכל ספר קדמון שהוא, יכול ללמוד מכאן באיזה כבוד התייחס לראשונים, וכמה נזדעזע כשראה ספר שחולק על הר"ן. ישמעחכם ויוסף לקח.