בפרשת שופטים בספר דברים מופיעה מצוות "תמים תהיה עם ה' אלוקיך" – ציווי שנאמר בהקשר של האיסור לעסוק בכשפים, קסמים וניחוש העתיד. מצווה זו זכתה לפרשנויות רבות, חלקן בעלות השלכות הלכתיות.
הגמרא במסכת פסחים דורשת מהפסוק איסור לשאול "בכלדיים" – שהראשונים זיהו אותם כחוזי עתידות. מפרשים רבים הדגישו שמדובר באזהרה כללית: להתרחק מהמרדף אחר ידיעת העתיד ולקבל את הבאות מתוך אמונה. וכך כותב רש"י: "התהלך עמו בתמימות ותצפה לו. ולא תחקור אחר העתידות. אלא כל מה שיבוא עליך – קבל בתמימות, ואז תהיה עמו ולחלקו."
אמונה טפלה – בריחה מהמציאות
מעבר לחשש איסור ‘ההליכה בדרכי האמורי’ - "אמונה טפלה" היא אמונה חסרת בסיס עובדתי או הגיוני. לעיתים משמש הביטוי גם לגנאי כלפי אמונות אחרות. משיכה לאמונות כאלה נובעת לרוב מהקושי האנושי להתמודד עם בעיות קיומיות – מתוך תקווה לפתרון קסם, מפתח זהב שיפתור כל צרה.
האדם נמשך למופלא ולעל-טבעי, משום שאלה אינם דורשים ממנו מאמץ. ככל שהאמונה מוזרה יותר – כך קל יותר להאמין בה. הפשוט והמעשי נתפס כמשעמם ועמוס דרישות. בעת מצוקה, ההגנות השכליות נחלשות – ואז האמונות התפלות חודרות ומזיקות. הן מציעות מפלט מזויף, במקום לעודד אחריות, חשיבה ועמידה מול האתגרים.
יתרה מכך – הן שודדות את כספם של הנזקקים, מחנכות לפסיביות, הורסות את המורל ומהוות סכנה רפואית של ממש. אמנם קשה להילחם בהן – שכן מי שמערער על אמונת הזולת נתקל לא פעם בטינה – אך חכמי ישראל וגדולי הדעת שבאומות העולם לחמו בהן בכל דור, ולא אחת ניצחו.
בסדרת כתבות זו נבקש לעמוד על שורשי כמה אמונות נפוצות בציבור: נבחן את מקורותיהן, נברר אם יש בהן גרעין של אמת – או שמא אינן אלא הבל וכמעשה ארץ מצרים.
חתול שחור
במצרים העתיקה נחשב החתול לחיה קדושה. פגיעה בו נחשבה לפשע חמור, ולעיתים אף הובילה לעונש מוות. חתולים שמתו היו זוכים לחניטה בדומה לאנשי אצולה, וכוהנים נהגו לחזות את העתיד לפי תנועותיהם. לעומת זאת, באירופה של ימי הביניים השתנתה התפיסה: החתול, ובעיקר השחור, נחשב לייצוג של השטן או מכשפה מחופשת.
הליכתו החרישית, ראיית הלילה, עיניו הנוצצות ונטייתו לבדידות ולציד – כל אלו חיזקו את הדימוי המסתורי והמאיים. רווקות זקנות שגידלו חתולים הואשמו לעיתים בכישוף ונשרפו יחד עם חיותיהן, וההמון ביצע טבח המוני בחתולים. ומכאן הביטוי "בין פלוני לאלמוני עבר חתול שחור", שפירושו שהשניים חדלו לשתף פעולה והפכו לאויבים.
כתוצאה מכך התרבו המכרסמים, דבר שתרם להתפשטות מגיפות – ובראשן המוות השחור, שקטל בין 30% ל-60% מאוכלוסיית אירופה. אגב, גם ביהודים הואשמה האשמה – בטענה שהם מרעילים בארות – מה שהוביל לגל של אנטישמיות ופוגרומים.
הקשה על שולחן / דפיקה על עץ
הקשה על עץ – מלווה באמירת "טפו טפו טפו" בעברית העממית – היא מנהג שמטרתו להרחיק עין הרע ולהביא מזל טוב, בעיקר לאחר אמירה חיובית או מחמאה בענייני בריאות או פרנסה. שורש האמונה טפלה זו טמון בתקופות קדומות, שבהן סברו כי רוחות רעות שוכנות בעצים.
השערה נוספת קושרת את המנהג קדמון, שנהגו להכות בענפי עצים כדי להבריח נחשים לפני שטיפסו עליהם.
0 תגובות