אנו ניצבים בפתחה של תקופת בין המצרים, ימים שבהם עם ישראל מבכה על חורבן בית המקדש. זיכרון החורבן אינו נחלתם של ימי האבל הללו בלבד, אלא הוא משולב עמוק במארג חיינו היהודיים, ואף נוכח במנהגים רבים שנקבעו לאורך הדורות, אפילו ברגעי השיא של השמחה.
אחד המנהגים המרתקים והעמוקים הללו, המלווה את טקסי האירוסין בקרב חלק מקהילות היהודים, הוא מנהג "שבירת הצלחת" או "שבירת הכלי".
"צלחת אירוסין" היא צלחת שיוחדה במיוחד לטקס 'שבירת הצלחת' באירוע האירוסין, והיא יכולה להיות חלקה או מעוטרת. מנהג זה, נהוג לבצע אותו לאחר קריאת "שטר התנאים", הידוע גם כ"שטר השידוכין" או "קנס", וכן לאחר חתימתו.
כבר במנהגי וורמיישא מהמאה ה-17 מתוארת שבירת "קדירה" (סיר) מיד לאחר שבירת ה"קנס", ולאחר מכן היו הולכים לבית החתן לומר לו "מזל טוב". במהלך הדורות התפתחו חילוקים בביצוע המנהג: יש הנוהגים שאם החתן ואם הכלה אוחזות יחדיו בצלחת ומשליכות אותה לרצפה, ויש שאבותיהם הם אלו שעושים כן. כדי להימנע מאיסור "בל תשחית" (איסור השחתה), נהוג לשבור דווקא צלחת סדוקה או פגומה במעט.
למנהג שבירת הצלחת יוחסו מספר טעמים ומשמעויות עמוקות. הטעם המרכזי הוא זכר לחורבן בית המקדש. בכך, גם ברגעי האושר הגדול של האירוסין, עם ישראל זוכר את שלמותו שאבדה.
ה"אליה רבה" (בשם "מלבושי יום טוב") כבר ציין את המנהג של שבירת כלי בשעת כתיבת התנאים בזיקה ל"זכר לחורבן", בדומה למנהג שבירת הכוס תחת החופה. הוא מביא את המנהג בזיקה למה שנאמר בשולחן ערוך, בהגהת הרמ"א שכתב (או"ח שם סעיף ב: )"ויש מקומות שנהגו לשבור את הכוס בשעת החופה" – כידוע, זכר לחורבן. דבריו של אליה רבה הובאו גם במשנה ברורה (שם, ס"ק ט)
בספר "מטעמים" כתב, טעם נוסף למנהג הוא כמו שהצלחת שנשברה אינה יכולה לשוב להיות שלמה, ובכך מסמל המנהג אות לגמר ההסכם בין הצדדים – בשונה מכלי זכוכית ששברי חרס, אינם ניתנים לחיבור מחדש, וכשם שהכלי לא יהיה שוב שלם, כך הזיווג לא ייפרד לעולם.
ולהבדיל בין הקודש לחול — יש בספרי ליקוטים שציינו למנהג זה מאדם בשם אברהם מאיר'ס, שכינה עצמו גמליאל בן פדצוהר, (ומאוחר יותר נטש את הדת) בספרו באנגלית: The Book of Religion, Ceremonies, and Prayers of the Jews, שנדפס בלונדון בשנת 1738, לפני כ-290 שנה.
גם הוא מתאר את מנהג שבירת הכלי מיד לאחר חתימת שטר הנישואין:
"הכהן נוטל בידו כוס יין, מברך עליה, ולאחר מכן לוקח כלי חרס חדש ומשליך אותו בעוצמה לרצפה, סמוך לרגלי החתן, עד שהוא נשבר לרסיסים. לאחר מכן מברך הכהן תחילה את החתן בברכת שמחה, ולאחריו גם את כל הנוכחים המשתתפים בשמחתו. מיד לאחר מכן מוגשים יין, ליקר, קפה, תה, שוקולד, ממתקים, עוגות ועוד – הכול לפי יכולתו של החתן. בכך מסתיים הטקס. הרווקים שבקהל משתדלים לקחת לעצמם שבר קטן מהכלי השבור, מתוך אמונה שזה יסייע להם להינשא במהרה."
עד כאן דבריו.
0 תגובות