בעל תואר ראשון בחינוך, משמש כר"מ ויועץ חינוכי בישיבות, ועוסק בקידום נוער בתחומי החינוך, רווחה ומשפחה | מדי שבוע, מפרסם מאמרים ב'כיכר השבת' המשלבים תובנות וסיפורים מהשטח, ומציע נקודות מבט שונות על נושאים חברתיים הנוגעים לחינוך וחברה ולתא המשפחתי
"צדוק, תקשיב טוב, יש לך 3 דקות, ואתה אוסף את החפצים שלך, ועף מכאן עכשיו, אתה שומע אותי? מהר!" בדיוק כאן היה הרגע הזה, שהתגובה שלו הייתה הכי חשובה עבורי. הוא הביט בי בפנים זועפות, ומה אומר לכם, הפחד עדיין היה בשיאו.
ביום החופשי שלי, הלכתי למפעל להביא לאבא
שלי ארוחת בוקר ולשבת לצידו, כשנכנסתי למשרד אבא לא היה שם. שאלתי את אחד העובדים שעבר
במסדרון 'איפה אבא שלי?', הוא הצביע על חדר צדדי ואמר: "הוא כבר לא יושב כאן, הוא
יושב שם" (משפחה)
התייצבתי בזמן, יחד עם עוד 25 איש להוטים על הדירה המבוקשת. לאחר שראיתי את הדירה הגדולה עליה חלמתי, במחיר קטן מהרגיל. השוכר אמר בקול: "טוב, כידוע אני השוכר, אני כרגע אומר את מספר הטלפון של בעל הבית, הזריז נשכר. חשוב לי להבהיר, בעל הבית נתן לי אפשרות להמליץ על מישהו מכם, אז יש לי כאן חבר עליו אני ממליץ" (מגזין כיכר)
מצאתי את עצמי בתוככי השכונה הפלסטינית הומת האדם, ומיד גיליתי שבכדי לצאת ממנה אני חייב להמשיך הלאה, אין אפשרות לצאת מהמקום אליו נקלעתי מבלי להיכנס יותר פנימה אל גוב האריות ולפרסס משם (מגזין)
"תראה", ענה לי יואלי, "יש לי מה לומר לך, אבל אני חושש שלא תבין אותי היטב, אז עדיף שלא אגיד", הוא חתם בחיוך. זה בכלל סקרן אותי. "לא לא, תסביר לי מה קורה כאן?", התעקשתי. יואלי הסתכל עליי בפנים חתומות ואמר: "ערן, תעשה לעצמך טובה, תישאר בעל תשובה, תיזהר להיות חרדי" (חרדים, מגזין)
הוא מבין שזו תקופה בה הוא חייב להמשיך להרעיף על בתו המתמודדת המון חום ואהבה - גם אם בחוץ כולם מביטים ומדברים עם העיניים שלהם אליו, איך הוא נותן לה להסתובב ככה, איך הוא מטפח את קוד הלבוש שלה | הורים לנוער מתמודד? טור בשבילכם (חינוך ילדים)
בכל פעם שהיינו נפגשים במשפחה שלי או שלו, יודה היה פתאום מוכן לדבר עם הגיסות, או סתם מראה נכונות לנהל עימן שיחות על עניינים שונים בשולחן השבת המשפחתי. זו לא הייתה קנאה טבעית הקיימת בין בני זוג, זה היה כאב גדול (זוגיות)
בביקור הבא לא לקחנו סיכונים, הקדמנו והמתננו לתורנו. כשנכנסנו, הוא ביקש את ניירת תוצאות הבדיקות של אישתי, אבל אז אישתי גילתה שהבדיקות שהיא הכינה מהלילה שלא נשכח, נשארו על השולחן בבית. הד"ר הביט בנו בפנים זועפות ואמר: "תעשי לי טובה, תתחילי להתאפס על עצמך, שתרצי באמת להיות אמא תגיעי לכאן, עכשיו תצאו בבקשה" (הורים)
בדיוק כשהרכב עצר בכניסת בית החולים, פסעתי בזריזות לעבר חדר המיון להביא כיסא גלגלים. כשחזרתי, חשכו עיניי. רעייתי התמוטטה על הארץ כשהיא מחוסרת הכרה. צוות הרופאים שהיה בסמוך למקום רץ בזריזות, והחל לבצע בה פעולות החייאה (יהדות)
הרגשתי כמו ילד שמנסה לברוח ממישהו, אלו היו דקות שראיתי אותו כבר עולה במדרגות, דקות קריטיות עבורי, לא ידעתי מה לעשות. ללכת משם אני לא יכול, להישאר שם שהוא יראה אותי, זה יעשה בלגן, מה לעשות? (משפחה)
ירדתי בתחנה אחת אחרי, וסימנתי לה
לרדת. היא ירדה וסימנתי לה להמתין. נכנסתי לישיבה, שמתי בחדר את הדברים שלי, ורצתי
חזרה למקום בו ירדנו. התרחקנו קצת, דיברנו, ומאז אני בתוך זה. אני לומד תורה
בהתמדה, וכל יום שואל את עצמי - איך הגעתי למצב הזה?!
כשאני צורח מכאבים הוא כועס עליי ואומר לי: "אם תצעק, אני יעשה לך יותר חזק" אז הייתי שותק, העיקר שכבר יפסיק. זהו אמא, אני לא הולך לשם יותר | נורות האזהרה הבהבו, הילד עבר שינויים - אבל האמא לא שמה לב (הורים)
לא יכולתי לשאת את זה, הרגשתי אישה שמאז שהיא קמה ועד שהיא הולכת לישון, היא תמיד סביב טיטולים ומטרנה, בין בישולים לניקיונות, שוכחת להקדיש רגע אחד לעצמה (זוגיות)
"זהו, אני אמרתי לה עכשיו לפני שיצאתי, שתתחיל לארוז את הדברים שלה, אני מוכר את הבית, נתחלק באופן שווה, וניפרד. תאמין לי, אני יכול לקבל בחורה טובה, שתדע לאהוב אותי באמת, להעריך את הלב הטוב שלי, את כוח הנתינה שיש בי. אין לי בעיה לשלם מזונות, כסף זה לא הבעיה שלי, הכל שווה לי, העיקר לצאת מהחיים האלה" (משפחה)
ואז הגיעו כלבי הגישוש, לנסות לבדוק היכן שהשוטרים לא יכולים, לא היה לי רגע מלחיץ ומביש כזה בחיי. כמה מהישראלים שהיו איתנו בטיסה מפראג, הביטו עליי ברחמים, לא יודעים איך לעזור ונושכים שפתיים
קיבלתי טלפונים מבניי, הם רצו לדעת
איך הם בודקים ואיך הם יכולים לדעת שהם מתאימים לתרום כליה לאביהם האהוב, זה היה
מרגש כל כך לראות את כולם מנסים לתרום מעצמם לעניין הזה. הסברתי להם לאן ניגשים,
מה הבירוקרטיה הכרוכה בזה, וכולם נלחמו להזדרז בכדי להיבדק ולהיות מתאימים. כולם
כולם - חוץ מאחד (משפחה)
כשההזמנות יצאו, את ההזמנה הראשונה כתבתי לאבא, עם הקדשה יפה ובקשת סליחה. ומאמא הבנתי: "אבא לא מתכוון להגיע לחתונה, אני לא באה, אני רצה. אבל אל תתעסקי בזה, תתעסקי בשמחה שלך", אמרה לי בלחש שאבא לא ישמע (משפחה)
אני רוצה עסקה בה אתה חותם לי, שמרגע
זה מתחילה הפסקת אש בינך לבין אמא, ואנחנו הילדים השבויים בבית, חוזרים לבית תקין,
בית של אהבה, בית עם ביטחון, בית שכיף להיכנס אליו - בלי צעקות, בלי ריב בינך לבין
אמא, ואם זה קורה, זה ממש לא מולנו (משפחה)
מאז היה אחמד יאסין על הכוונת של מערכת
הביטחון, ובדיוק בזמן הזה, ישבנו יחד כל חברי היחידה, לצפות במעלליו של המנהיג
האכזר בכדי לקבל את הרוח והמוטיבציה לפעול לחיסולו. צפינו בנאום שמסר לתומכיו,
נאום שלא אשכח בחיי
קפאתי על מקומי, הצמרמורות לא פסקו, ואת ההתרגשות לא יכולתי להסתיר. לא העליתי על דעתי, לא יכולתי להרשות לעצמי לחלום על זה אפילו. אלו היו רגעים בהם הבנתי את המעמד, את האמון שהמשפחה שיודעת הכי הרבה את כל חסרונותיי וחולשותיי, נותנת בי