לא נכשלים כשנופלים, אלא כשמוותרים לקום

ההורים התגרשו אבל אז אבא שלי התחתן עם "מפלצת" שהתעללה בי | סיפור מטלטל

כשהייתי נרדם סוף סוף, אחרי מחשבות ודמעות, פתאום הייתי מתעורר בבהלה מצביטה איומה וכואבת. זו הייתה היא, אשתו של אבא, שממתינה שארדם וצובטת אותי מדי פעם כשבא לה, באכזריות. הייתי מתעורר, ופחד היה תוקף אותי, הייתי בוכה בשקט, וחוזר לישון (משפחה)

אילוסטרציה (צילום: New Africa, shutterstock)

הי, זה שימי (17) מהקריות. יש לי עוד שני אחים, ושתי אחיות.

אבא שלי הוא איש שיוצא ממנו רק טוב, ובנוסף, בעל מידות גדול שיודע בכל יום מחדש להבליג, לוותר, ולעשות הכל שתהא אווירה טובה בסביבתו. הוא היה תמיד מדבר על אמונה ועל השגחה פרטית, הוא היה מקפיד להזכיר על כל דבר שקורה לו "זה מהשמים", וממשיך הלאה.

>> למגזין המלא - לחצו כאן

זה קרה כשהייתי בן 11, הנישואין עם אמא לא צלחו, מספיק לי היה לשמוע את חילופי הדברים בניהם שהכינו אותי היטב לבאות. הבנתי שזה עניין של זמן ואוטוטו זה קורה, ואכן זה קרה.

אבא ואמא, התגרשו.

הכאב היה עצום, הרגשתי איך הכל מתפרק, אבל לא היה זמן לדמיונות, צריך להמשיך הלאה.

אחיי הגדולים כבר גדלו ופרשו כנפיים, אני נשארתי עם אבא, ואחיותיי התגוררו עם אמא.

פירוק מוחלט.

הגעגועים לאמא היו גדולים, קשה להיות בלי אמא ביום יום, אם לא אבא שלי שהשתדל למלאות את התפקיד הזה, והיה כל כך מרגיע ומלטף, לא יודע איך הייתי שורד את זה.

• • •

מתוך הקושי של היעדרותה של אמא, אבא החליט להתחתן. הוא הסביר שאני חייב דמות אימהית בחיי, ונישא בשנית.

עברנו לדירה משותפת, אני ואבא, ואשתו של אבא עם ילדיה. חשבתי שזה רעיון טוב, וזה ישמש לי כחברה חדשה לחיים, וקצת ישכיח את התפרקות הבית ממנו באתי. אבל לקחו להם ימים אחדים להבין, שנפלתי לתוך בור עמוק במיוחד.

אשתו של אבא הייתה מחמיצה לי פנים בכל הזדמנות, ובמקום דמות אימהית שהייתה נחוצה עבורי וכל כך עוזרת לי, קיבלתי דמות מפלצתית.

כבר בהתחלה הרגשתי לא שייך, מנודה וסתם מפריע. לא אגיד שהייתי ילד טוב ירושלים, אחרי הכל הייתי ילד בן 11 עם המון מרץ, שרוצה לממש את הילדות גם אם היא לא האירה לו פנים.

אבל אשתו של אבא שלי החליטה לקחת אותי אישית ברמה אובססיבית, פשוט להתעלל בי ללא מעצורים.

היא הייתה מכריחה אותי לאכול את ארוחת הערב, גם אם לא הייתי אוהב אותה במיוחד. הייתי מפחד ממנה, רק מלראות את הפרצוף הכועס שלה, ואחר כך חלילה לחלום חלום בלהות בגללו. אז החלטתי לאכול בכוח, וכשלא יכולתי, הייתי ממתין שהיא תצא מהמטבח, והייתי טומן את האוכל בפח עמוק פנימה, שתחשוב שאכלתי.

זה היה עובד, אבל כעבור חודש, היא עלתה עליי, ובצרחה שהרעידה את המטבח ציוותה: "אתה מוציא את זה עכשיו מהפח, ואוכל את זה. קדימה, מהר!".

לא הייתה לי ברירה, הוצאתי, ועם הריח הנלווה שהיה באוכל, אכלתי את זה. אני זוכר שבכיתי, הדמעות בכלל לא עניינו אותה, היא הייתה נחושה להתאכזר אליי, כך הרגשתי.

אם עשיתי טעות, הייתי חוטף מכות לכל אזור בגוף שהיא הייתה בוחרת. זה היה יכול להיות סטירות על הלחי, צביטות איומות, והשפלות.

תמיד חשבתי לעצמי, רק אם אבא שלי היה יודע על המכות שאני חוטף, את הכינויים והביזיונות שהיא שולחת אליי בנדיבות, כמה סבל היה נחסך ממני. לצערי זה לא קרה, ובלעתי הכל מבלי יכולת להגיב, כי על כל תגובה של התגוננות, הייתי חוטף.

היה איזה משהו שהיא הייתה נוהגת לעשות לי ממנו הכי חששתי, עד כדי פחד וחרדה: אפקט ההפתעה.

כשהייתי נרדם סוף סוף, אחרי מחשבות ודמעות, פתאום הייתי מתעורר בבהלה מצביטה איומה וכואבת. זו הייתה היא, אשתו של אבא, שממתינה שארדם וצובטת אותי מדי פעם כשבא לה, באכזריות.

הייתי מתעורר בבהלה, ופחד היה תוקף אותי, הייתי בוכה בשקט, וחוזר לישון.

אם קיבלתי מכה או היה כואב לי משהו, אין הזדהות, אין כלום, התעלמות מוחלטת ומחיקת ה'אני' שלי.

פעם אני זוכר שכאבה לי הבטן, והקאתי את נשמתי. היא כעסה מאוד ובעצבים הורתה לי לנקות את מה שעשיתי. אני זוכר את ההשפלה הזו, אותה לא אוכל לשכוח. הרגשתי ילד מדמם, ומישהי מבקשת ממני לנקות את הדם שלי.

מבחינתי הייתי 'מת חי'. בתוך תוכי כל כך רציתי לצעוק, כמה אני סובל וכמה רע לי, אבל לא יכולתי לעשות את זה.

כשאבא היה חוזר הבייתה, בדרך כלל הייתי כבר ישן. אם הייתי ער עדיין, שמתי לב לכך שאשתו הייתה מחייכת ומראה שהכל בסדר. כשאבא היה שואל לשלומי, הייתי חייב להראות פנים יפות ועונה בחיוב שהכל בסדר. היו לכך שתי סיבות:

א. אם לא, היא הייתה דואגת לעלות את רמת ההתעללות כלפיי, לא היה שווה לי לסבול עוד יותר.
ב. כילד שמאוד כאב לו על אבא שלו הטוב והוותרן שהתגרש מאמא, חששתי שהוא התגרש גם ממנה, לא יכולתי לעשות לו את זה, פשוט שיחקתי את המשחק.

אני בטוח שאם אבא היה מנסה לשאול אותי יותר, להתעניין בי יותר, לנסות לגלות אצלי את המצוקה שבטוח הייתה נראית על פניי, אולי הייתה לי גאולה פרטית בעניין.

כשנפגשתי עם אמא פעם בשבוע, גם שם שתקתי. ידעתי שאם אמא שלי תשמע אפילו ברמז את מה שאני עובר, היא תעשה בלגן, ותביא להסלמה במערכת היחסים בניהם.

יום אחד חשבתי לעצמי. "עד מתי אני רוצה ככה לסבול? מה אני עושה לעצמי?", אבל הפחד לא נתן לי לעשות את זה.

הייתה לי גם הבנה כזו שהגיעה מאבא שלי, שהכל משמים וזה מה שאני צריך לעבור. לא הבנתי אז שכשקשה ואני סובל, צריך לספר, לשתף, לעצור את זה, וזה לא סותר את ההשגחה הפרטית.

העדפתי לבכות, זה היה מרגיע אותי. בכי הוא סוג של פורקן, הוא נותן כוח להמשיך, כך לפחות אני הרגשתי. הייתי מבקש מה' שאולי השכנים ישמעו משהו, לפחות יבינו שמשהו כאן לא מתנהל כשורה, ויתלוננו, אני פשוט לא מסוגל שזה יגיע ממני.

גם אם זה קרה אחרי שנה, מבחינתי התפילה התקבלה.

אבא ואשתו לא הסתדרו, ת'אמת? לאחר מחשבה אבא שלי החזיק די יפה עם אישה כזו את הנישואין הללו. בהתחשב במידות הטובות שלו, ולפי מה שאני עברתי עם אשתו, ברור שהחיים שלו לא היו טובים באמת.

כואב לי לומר: אבל ברוך ה' הם התגרשו, הסיוט נגמר, יצאתי מהשבי.

חשבתי שאתבגר, ואוכל לסלוח לה, אבל עדיין קשה לי. כי להצליח להבין את הרוע שלה כלפיי, את כמות הרעיונות שהיו לה במיוחד להרע לי, אני לא מצליח.

לאחר הגירושין הרגשתי צורך לשתף את אבא שלי, הדמות הכי קרובה ואהובה עליי. ידעתי שהלב שלו כל כך עדין, ואני צריך לספר את זה בהדרגה. ישבנו יחד והתחלתי לשתף אותו במה שעברתי. מרגע לרגע ראיתי איך פניו מאדימות, ודמעות מתאספות בעיניו.

עוד לא סיימתי את כל מעלליה, והוא התפרץ בבכי סוער וחיבק אותי חיבוק של אבא, חיבוק שכל כך הייתי צריך כבר אז כשהייתי ב'שבי', ולא יכולתי לבקש.

למה לא סיפרתי לי?
לא יכולתי, אתה יודע מה היה קורה.
לאבא מספרים הכל.
גם על חשבון הנישואין שלו?
ברור!
לא רציתי שיהיה בלגן.
אין בלגן יותר ממה שעברת מתוק שלי.

• • •

א. אנחנו כהורים מתמודדים עם הבעיות שלנו, וכשאנו רוצים לפתור אותם, אנו חייבים להיות בטוחים שהם לא יהיו על חשבון הילדים שלנו, כי ההגנה הכי גדולה שלהם, זה אנחנו. ילד צריך להרגיש שאין שום סיבה בעולם שלא לשתף את מה שעובר עליו, הוא לא צריך להיות מודאג משום דבר, והתפקיד שלו כילד זה לעזור לנו ההורים לממש את התפקיד שלנו: להגן עליו. להקשיב, לשמוע את צליל המצוקה, ולנסות לפתור את הבעיות הצצות להם מדי פעם.
זה עוזר המון בפגיעות אצל ילדים, שמשיהו מאיים עליהם אם יספרו לאבא, כך גם כאן.
ב. גם כשאומרים לילד שהכל משמים, צריך להשלים לו את התמונה, להסביר לו שאין מצווה לסבול, ואם אתה יכול לעצור סבל ולא עושה את זה, זה היפך ההשגחה הפרטית, והקב"ה רוצה שיהיה לנו טוב בחיים, ולא נסבול.
ג. אם נקנה לילדים שלנו אסטרטגיות למידה, תורת ניהול מלחמה, הגדרת מטרות ואופן ביצוען במצבים אליהם הקלעו חלילה, זה יציל אותם. זה כמו ללמד ילד בן שלוש איך פותחים רכב מבפנים בדלת הצמודה למדרכה אם הוא נשכח באוטו, היכן הכפתור שפותח את הדלת, ואם חלילה נשכח אותו ברכב, הוא יצליח לצאת. כי על כל רגע בחיים חשוב ללמד את הילדים: "מה צריך לעשות עכשיו".

למרות שאף אחד לא יכול לחזור אחורה וליצור התחלה חדשה,

כל אחד יכול להתחיל מעכשיו וליצור סוף חדש.

האם הכתבה עניינה אותך?

כן (95%)

לא (5%)

תוכן שאסור לפספס:

0 תגובות

אין לשלוח תגובות הכוללות דברי הסתה, לשון הרע ותוכן החורג מגבול הטעם הטוב.

15
מזעזע, מזה דרגות הרוע האלה, הילד הזה פשוט נשמה, הלב יוצא אליו
אנונימי
14
דמיונות
נשוי מקרית אתא
דמיונות.... תתבייש לך אנחנו חובים על בשרנו סיפור דומה של התעללות לא פוסקת ודי לחכימא
יין השדה
התכוונת חווים?
וואט???
13
ישנן שאלות : בדרך כלל בגירושים הילד נמצא בחזקת האמא כנראה שישנה בעיה עם האמא .
שי
אכן, אבל כאן הבעיה היא עם האמא ה'חדשה'
עו"ד
לא נכון לילדים מעל גיל 6. בנים הולכים לאבא. מכירה שלל משפחות כאלה, וזה נורמלי ושני ההורים נורמליים.
לא נכון
12
עוד טור מרתק של ר משה רבי. תענוג של ממש כל פעם מחדש!!! ולגבי הפעם, אני נפעמת מההערות החשובות שנלוו לסיפור. לגזור ולשמור.
מיכל
11
ממש שוק! רעיונות כאלה של התעללות סמויה עדיין לא שמעתי!! איך הילד שתק?? מיסכן!!! נס שהאבא התגרש אחרי שנה!
תהיל
10
חקי חיון בהרת כל הורה.בן משפחה.הורה חורג.קרוב משפחה.מכר כלשהו.סתם בןת אדם כלשהו שאינו מוכר אשר הרע.פגע.וכו מעשבבש אזי ת.יענש קשות מאוד ובחומרה רבה ביותר
חקי חיון
9
כל -כך כואב.שהייתה צריך לסבול ככה. ליבי יצא אלייך.לא היית צריך לסבול לבד.ולא לשתף.בכל מצב צריך לדבר ולא לשתוק. פשוט היא לא אדם.אפילו חייה שומרת על הגורים שלה.תשמור על עצמך אוהבים אותך.
לוי מירי
בואי לא נגזים לגבי החמאס, בפרט אחרי ה7 באוקטובר
אירית
8
אבל האבא הזה טיפש מטופש ומגיע לו עונש הכי גדול בעולם. וזה שהורים שוכחים את הילד ברכב-זה רצח.
כרגיל, לא יודעת אם הסיפור אמיתי
תשמעי, שאת כותבת שאת לא יודעת אם הסיפור אמיתי, את מה זה יוצאת גדולה מהחיים. חבל על הזמן, זה פשוט גורם לי להעריך אותך, שאת לא פראיירית שאפשר לעבוד עליך. רק הבעיה שאת לא חיה בעולם כזה, ויש אלפי ילדים שחווים את זה מדי יום. אז תתבגרי קצת, ואז תגיבי. חוצפה, או בעצם, ילדותיות.
עו"סית שעוסקת בנושא, רק יותר בוגרת ממך
7
איזה רוע!!!!!!! נקרעתי לגזרים מהסיפור כי גם אני עברתי דברים אפילו קשים יותר... אפילו החמאס פחות אכזרי לחטופים שלו!!!!!!!!!!!!
איש נחמד
6
אבא שלו מפלצת לא פחות. אדם כזה שמתואר בסיפור כאן הוא אדם סדיסטי, ואנשים כאלה נוהגים ככה לא רק עם ילדים קטנים. ואבא שלא מתעניין בילדים שלו ולא שואל אותם לשלומם זה לא אבא טוב.
אוריאל
5
לא נשמע סיפור אמיתי. יש גבול גם להפרעת אישיות כשמדובר בנישאין עם כזה אבא נפלא. כזה נפלא והתחתן פעמיים עם אשה לא מתאימה? כזה נפלא ולא ידע מה קורה עם הבן שלו? דברים כאלו קורים לצערינו, אם כי מאודדדדדדדד נדירים להבנתי, אבל חייב להיות סיפור משפחתי הרבה יותר גדול מסביב כדי לאפשר כזה דבר הזוי.
לא הגיוני
4
הרב משה תודה על תובנות מדיהמות שהצלחת להוציא מסיפור כזה קשה
הרב רבי תודה רבה
3
לכל אותם אלה שבקלות כל כך טוענים שהסיפור לא אמיתי, תעצרו רגע וקחו אחריות, הנער הזה שכנראה יחשף לתגובות המערערות את אמיתות הסיפור שלו שבגבורה הסכים לחשוף, אתם לא יודעים מה אתם עושים לו לנפש. תנסו להתאפק ולהיות רגישים יותר.
פסיכולוגית
2
ה' יעזור. הוצאת לי את החשק להתחתן שוב.
איזה דפוקות יש בעולמנו
1
לצערנו זה קיים ועוד איך. במשפחתי יש מספר יתומים מאם. שהאם החורגת מתעללת בהם ואין מי ששומע לזעקת היתומים.
סבתא כואבת

אולי גם יעניין אותך:

עוד בהורים:

כשההורים מתבגרים... 

הזכוכית התנפצה בעיצומה של השבת והסבא קם והחל לצרוח על נכדיו | סיפור מטלטל

הילדים לא ציפו לשמוע צעקות כאלה מסבא שלהם, ואנחנו שלא הלכנו לישון בכדי לשמור על השקט של ילדינו, לא ציפינו למהומה הזו שתקרה. אמא שלי גערה באבא שלי שיירגע ויפסיק לצעוק, אבא שלי הגיב לה כדרכו, ואנחנו רצינו פשוט לברוח משם (משפחה)

משה רבי||
22

ההתעסקות בעצמי - גאולה לסביבה שלי

שלושה חודשים אחרי החתונה, אבישג הפכה את עורה | סיפור מטלטל 

בליל שבת לאחר הדלקת הנרות, אבישג יצאה מהחדר אבל בלי החיוך הידוע שלה. זו לא הייתה אבישג שהכרתי עד עתה. ישבנו על הספה ודיברנו קצת, אבל אבישג הייתה מאוד עניינית וענתה לי בתשובות קצרות. גם כשהצעתי לה לשבת על הכורסא הידועה שלנו, היא אמרה בחיוך פוליטי: "זה בסדר, נוח לי כאן" (משפחה)

משה רבי||
34

תשמרו על אווירה טובה

רגע לפני החג: אל תרצחו את הילדים שלכם - הם לא חמץ! 

בין שלל עבודות הניקיונות לפסח, מדריך טיפים לשיתוף הילדים בהכנות לפסח בצורה חיובית ומהנה, תוך הימנעות מלחצים ומריבות | אל תגרמו לילדים למאוס מהחג, תנו להם ליהנות מכל דקה איתכם (חרדים)

חיים רוזנבוים||
5

הנושא בעול עם משפחתו

אחיי וגיסותיי התרגלו לא לעזור - עד שקרה מה ששינה את הכל | סיפור מטלטל לערב פסח

גיסה אחת הייתה מאוד אנושית. היא לא יכלה לראות אותנו קורסות, והייתה תמיד תופסת יוזמה וקמה לארגן ולסדר, ולסייע לנו בכל מה שנדרש. חוץ ממנה, שתי הגיסות הנוספות היו יושבות ואנו משרתות אותן. כל אחת מהן הייתה מסוגלת לשבת על הספה ולבקש מאיתנו דברים בזמן שאנו עובדות (משפחה, מגזין)

משה רבי||
36
ש

תסתכלו מסביב

אל תנפצו את הפורים: מומחי 'טיפולי' מזהירים מנזקי הנפצים והחרדה

פורים כבר ממש כאן, וכולנו רוצים לשמוח | אבל מה קורה כשהנפצים פוגשים מציאות שהנפש לא מסוגלת להכיל? מומחי 'טיפולי' מדגישים כיצד רבים מאיתנו, גדולים וקטנים, עדיין רגישים במיוחד לרעשים פתאומיים בעקבות המלחמה (ילדים)

כיכר בשיתוף טיפולי|מקודם

אל תעקור נטוע

אחרי הבלורית והסיגריות - זלמן סולק מהבית לצמיתות | סיפור מטלטל עם סוף טוב

הלחץ של האמא רק הלך וגבר, זלמן לא ידע את נפשו מרדיפה על כל דבר שלא היה לפי התוכנית שלה. הבלורית שלו, הבגדים שלו, הסיגריות שהיה מעשן, אלו היו החטאים שלו. היא בחרה לחנך אותי על-פי דרכה, וזה רק הלך והחמיר. עד שהגיע היום הזה: זלמן סולק מהבית לצמיתות (משפחה)

משה רבי||
29

מוגנות היא לא מילה גסה 

הוא ניגש לדודי ולחץ את ידו בחיבה; "אני אחתוך אותך לחתיכות", איימתי | סיפור מטלטל

דודי היה ערני למצב, הוא הספיק לשתף אותי. הוא אמר לי שהוא חושש שהוא בחור בעייתי, שמתקרב אליו יותר מדי ונוגע בו נגיעות של חיבה. זה בדיוק מה שרציתי מהילדים שלי, את הערנות הזו. לא בפאניקה, לא בדמיונות, אלא מתי שזה נראה מוזר לבוא ולשתף את אבא (מגזין כיכר)

משה רבי||
50

אהבה כמניע לצמיחה

מיכאל אכל כל בוקר שוקולד - ולא הפסיק לקנא בפרוסה עם חמאה של חברו | טור מטלטל 

שמתי לב למשהו שחזר על עצמו מדי בוקר: כשהייתי מוציא מהתיק שלי את הכריכים ומתחיל לאכול, מיכאל לא היה מוריד את העיניים שלו מהם. ואני מהצד השני, מנסה לדמיין מה היה קורה אם לי הייתה פיתה כמו שלו (משפחה, מגזין)

משה רבי||
11

איך שגלגל מסתובב 

חמי לא הפסיק לעקוץ אותי - עד שהוא החל להסתבך ופשט את הרגל | סיפור מטלטל

אם היו מדברים בבית חמי על ביזנס, והייתי מביע דעה כזו או אחרת מתום לב, חמי היה מסתכל עליי במבט כזה של: "ילד, מתי ספרת כסף בחיים שלך, וממתי אתה מבין בעסקים?". זה היה פרצוף כזה שהופך אותי ללא רלוונטי בנושאים מעין אלו (משפחה, מגזין)

משה רבי||
15
ש

דירות יוקרה

180 מטר מהים: 46 יחידות קרקע למכירה בחדרה

הרובע החדש שיוקם בעיר צפוי למשוך אליה עשרות אלפי תושבים חדשים | חברת א. גלובל נדל”ן החלה בשיווק יחידות קרקע מאושרות למגורים לבנייני יוקרה ‘תכלת על המים’, המציעים דירות יוקרה בחדרה – 180 מטר מהחוף בקו הראשון לים – ללא הפרעות (נדל"ן)

כיכר בשיתוף א. גלובל נדל"ן|מקודם

"החתן שלנו"

גיבור תנ"כי | חתן התנ"ך הראשון שניצח את מגבלות הגוף כנגד כל הסיכויים

מנכות קשה, ייסורים ובדידות צורבת – ועד לתהילה עולמית | הנער היתום, שגדל בסמטאות ירושלים בעוני מחפיר נעשה לגיבור נערץ | אהבתו העמוקה לתנ"ך שימשה לו ככוח מניע לשאוף הכי גבוה שאפשר | עמוס חכם, חתן התנ"ך הראשון – מסמל של מאבק אישי לגאווה לאומית | "הַמְשַׂמַּחַת לֵב וְעֵינַיִם מְאִירָה" (מגזין כיכר)

קובי אטינגר||
25

כוחה של אמונה תמה

"רצוני וחפצי לעשות רצונו" • 'הנוסע המתמיד' בשיחה מטלטלת עם הורים שכולים

ריאיון מרגש עם ר' מרדכי ואפרת רביד, הוריו של האברך הרב משה רביד זצ"ל, שנפטר בתאונת דרכים כארבעה חודשים לאחר חתונתו | מסע מרתק מימי ילדותו דרך שנותיו המוצלחות בישיבה ועד לחתונתו המאושרת | על התמודדות עם השכול, דרכי חינוך, כוחה של אמונה בשעת משבר, ועל המשמעות העמוקה שמצאו ההורים בהפיכת הכאב הפרטי לברכה לרבים דרך ספר הזיכרון ועידוד ללימוד התורה | הנוסע המתמיד הפרק העשירי (מגזין כיכר)

אבישי לוי||
3

טור חינוכי

הילדים הללו: עשרת הדברות שלי לחנוכה | משה רבי

כשאומרים 'חנוכה' מה זה אומר לנו? חג האור, חג האורות. חניכה, פתיחה, הקדשה | איך כל זה קשור לילדים שלנו ומה אנחנו לומדים מהחג המיוחד הזה? | משה רבי עם עשרת הדברות שלו לחג החנוכה (מגזין כיכר)

משה רבי||
17

שליטה מכיוון אחר

ה'שווער' הבטיח חצי מיליון שקל - ואחרי החתונה סירב לשלם את הכסף | סיפור מטלטל

הורדנו את העיניים מעיניו של חמי, וחיכינו לשמוע איזה צחוק מתגלגל או לפחות את המשפט: "סתם סתם, נראה לכם? מה שהתחייבתי אני נותן" | אבל זה לא קרה, חמי המשיך לדבר על דירות באזורים שונים, ואנחנו יושבים קפואים על מקומנו ולא מאמינים (מגזין כיכר)

משה רבי||
83

מנהג בפרשה

זכות קדימה ב'פרשת ויצא' | מי קובע את שמו של הילד הראשון שנולד?

פרשת ויצא עוסקת סביב לידת בני יעקב ומעוררת שאלה נודעת: למי הזכות לבחור את שם התינוק - לאב או לאם? | מנהגים שונים מעוררים דיון לגבי זכות הבחירה, תוך התייחסות לכבוד הורים וגם צער הלידה | והאם יש למנהג הגדרה בחוק הישראלי? (יהדות)

כיכר השבת|

סיפור לא שגרתי

מזעזע | האברך יצא מהשבעה על אביו וזעק: "כל חיי הייתי יתום חי, עכשיו אני יתום אמיתי"

המטפל הרגשי מרדכי רוט היה מופתע, כאשר היהודי שנכנס אליו לטיפול, סיפר לו שהוא מגיע יומיים אחרי פטירת אביו ובעיצומה של 'השבעה', למה ומדוע? הסיפור הבא מוגש בפניכם (מגזין כיכר)

מרדכי רוט||
36

אני לא מפחד מאשתי...

אמא שלי נכנסה לפתע לחדר הלידה ונאלצתי לקרוא לאחות שתוציא אותה | סיפור מטלטל

הגענו הביתה לאחר נישואינו – חתן וכלה בליל הכלולות שלהם. "זהו" חשבתי לעצמי, "השתחררתי מהכלא, אני עם אשתי עכשיו – יצאתי לחירות". הקלה אפפה אותי, הרגשתי כמו חדש, אבל לא להרבה זמן (זוגיות, מגזין)

משה רבי||
47

כשבלילה יורד גשם

כל האמת על הרטבת לילה – ומה עושים עם זה

הרטבת לילה היא אחד מאותם נושאים שהורים אוהבים לשנוא: היא מפתיעה, לא נעימה, ובעיקר מלווה בהרבה כביסה. אבל לפני שאתם נלחצים, כדאי לזכור- הרטבת לילה היא לא בעיה אלא שלב התפתחותי נורמלי לחלוטין, ולעיתים קרובות היא פשוט עוברת מעצמה. אז למה זה קורה? מתי צריך להתחיל לדאוג? ומה אפשר לעשות כדי לצלוח את התקופה הרטובה? בואו נצלול פנימה- ולא על מזרן רטוב, מבטיחים (מאמע, נשים, ילדים)

טובה אור||
3

כשהשמיכה הופכת למערה

מה יקרה אם תיכנסו לעולם הפנטזיה של הילדים שלכם?

במרכז הסלון עומדים שני ילדים. אחד חובש מסננת על ראשו ומכריז בגאווה שהוא מפקד ספינת החלל. השני מחזיק במגב כאילו היה חרב ואומר בקול דרמטי: "אנחנו יוצאים להציל את כוכב הפיצה!" אין קהל, אין בימוי, אבל הבמה נפתחה, ואנחנו עדים להצגה של החיים (מאמע, נשים, ילדים)

טובה אור|

הכבוד והלב ומה שביניהם

"אתה פושע גדול", הטחתי בגיסי שהפך ל'מחמיר' ופגע באמא שלו | סיפור מטלטל

חמותי הגישה לו מנת בשר משובחת שהוא אוהב במיוחד, עליה טרחה ועבדה. "בתאבון בן שלי" אמרה בהתרגשות. אבל מלכיאל לא נגע בצלחת ובסיפוק אדיר אמר לפני כולם בחיוך: "אני חלבי" (מגזין כיכר)

משה רבי||
22
ש

פורץ את כל הגבולות 

"חוויה שהיא הרבה מעבר לציפיות..."; מנחשים?

מותג רכבי היוקרה, פורץ את גבולות העיצוב, הביצועים והחדשנות ומביא בשורה לאלו המחפשים משהו חדש ושונה ושירות בלתי מתפשר, שביחד יוצרים חוויה שהיא מעבר לציפיות.

בשיתוף כלמוביל|מקודם