אחד השיעורים הגדולים שאנו למדים מאירועי המלחמה, הוא טיב מערכת היחסים שבין הפרט והכלל. מצד אחד גילינו כיצד ברגע אחד האדם הבודד יכול להפוך לעלה נידף התלוי בהושטת היד והעזרה של המערכת החברתית, ומצד שני נחשפנו לדרישות החריפות והקשות שהפרט עלול לקבל מהמערכת החברתית עד כדי הקרבה של חייו למען ההישרדות של שאר חברי הקבוצה.
משחר האנושות בני האדם נהגו להתארגן יחד בקבוצות, היתרון המובהק של להיות חלק מקבוצה הוביל את האנושות במשך הדורות להתארגן במסגרות של עמים, מדינות ושבטים. אולם לעד ישמר המתח בין הצורך של האדם בחירות וברצון להיות חופשי ועצמאי , ובין דרישות החברה, הכללים והנורמות שהיא יוצרת ולפיהם היא דורשת מהפרט להתגמש ולהתאים את עצמו לפי צרכי החברה כולה.
כולנו נדרשים לאזן כל הזמן את מערכת היחסים שבין הפרט והכלל. בין הרגעים בהם אנו מעדיפים את הפרטיות שלנו, את השקט והניתוק מהסביבה ובין הרגעים בהם אנחנו צמאים לשותף, חבר או בן משפחה שיפיג לנו את הבדידות ויארח לנו חברה. ננסה להתחקות מעט אחר המשמעויות של הצרכים הפסיכולוגיים האלו.
לרצות באמת
סדר היום של כל אחד מאיתנו עמוס במטלות מגוונות, עם חלק מן המטלות אנו חשים הזדהות פנימית ואנו שמחים לחזור ולפגוש אותם מידי יום, אך ישנם עוד מטלות רבות שעל חלקם היינו שמחים לוותר.
"תאוריית ההכוונה העצמית" בונה מעין 'סולם מוטיבציות' שמבחין בין שלושה מעגלים של מטלות.
בקצה התחתון נמצאים המטלות שאין לנו כל מוטיבציה לבצע והיינו שמחים לוותר עליהם, מעליהם, קיימות המטלות שלמרות שלא היינו לוקחים אותם על עצמינו אם לא הייתה סיבה, אנו מזדהים עם המטרה שלהם ומבינים את החשיבות הכרוכה בביצוע המטלה.
המדרגה הגבוהה ביותר בסולם נקראת 'מוטביציה פנימית אינטגרטיבית'- כאן אנו מדברים על מצב בו יש לנו מוטיבציה נעלה לבצע את המטלה ואנו חשים עמה הזדהות אותנטית ושלמה. מטלה כזאת נובעת ישירות מהזהות המקורית של האדם ולא מצד אילוץ או גורם חיצוני שדחף אותו למלא אותה ולכן כשהוא מבצע אותה הוא חש בסיפוק ומשמעות גדולה שממלאה אותו.
אתם מוזמנים לתאר בראשכם משטח עבודה דמיוני בו מופיעות רוב המטלות היומיות שלכם ולנסות לסדר אותו לפי שלושת מעגלי המוטיבציה. כך:
אם מעגל המוטיבציה הפנימית שלכם עמוס ביותר מטלות מהמעגלים האחרונים, ברכות, לפי גישת ההכוונה העצמית זהו סימן לכך שהאני הפנימי שלכם נוכח בחייכם ומוביל אותכם למקום טוב של הגשמה והתפתחות נפשית חיובית. אך במצב לא בריא יותר מטלות מהמעגל השני והשלישי יהיו נוכחות בחיינו.
אולם כאן עולה השאלה, מה גורם לשוני בין האנשים? מדוע חלקינו מחוברים יותר לזהות הפנימית שלהם וחלקנו מנותקים ממנה וחווים את החיים בצורה של רשימת צ'ק ליסטים ארוכה ומייגעת?
כל אחד והעולם שלו
כולנו יצורים חושבים שסורקים את העולם ללא הרף, מנתחים אותו ומנסים להעניק לו משמעות, אולם תפיסת המציאות של אדם אחד אינה זהה לתפיסה של חבירו. כל אחד מאיתנו חובש משקפיים שונות המציגות תמונת עולם בעלת גוונים וייצוגים שונים ומיוחדים.
היכן אנו 'רוכשים' את המשקפיים שלנו ולפי מה אנו מגבשים את נקודת המבט הייחודית שלנו?
לפי התיאורייה המכונית 'תיאוריית ההגדרה העצמית' הסדנה לבניית המשקפיים האינדיבידואליות של כל אדם נוצרת משני גורמים. הגורם האוניברסלי - שהם צרכי הנפש הבסיסיים המשותפים לכל בני האדם
והגורם האינדיבידואלי- הניסיון ומאורעות החיים שעוברים על כל אדם.
מה בן אדם צריך?
במשך השנים תיאוריות פסיכולוגיות רבות ניסו להתחקות אחר הצרכים הפסיכולוגיים של האדם והגורמים המניעים אותו. גישה חדשנית מאת צמד חוקרים מהאסכולה ההומניסטית, מציע מודל מקורי.
מבנה הנפש של כל אדם דורש משולש של צרכים גרעיניים: מסוגלות, שייכות ואנטומיה.
המסוגלות היא התחושה הבסיסית של כל אדם ביכולות של עצמו לשלוט בחייו ולהנהיג אותם כשורה. לאחר שברור לאדם שהוא יצור בעל מסוגלות הוא פנוי לעסוק במערכת היחסים שלו עם הקבוצה. כאן מופיעים שני צרכים שעלולים להיות סותרים, מצד אחד לכל אדם יש צורך פנימי עמוק לשייכות, להיות חלק מקבוצה גדולה, ולהרגיש שהוא אינו לבד בעולם. מן הצד השני עומדת כמיהה יסודית נוספת של האדם לחירותו הבסיסית לחופש הפעולה ולפרטיות שלא תמיד מתאפשרת כאשר אנו מצטרפים להיות חלק מהתארגנות אנושית כללית. החל מחוקי המדינה, ועד לנורמות וקודים חברתיים וכללי נימוס.
במצב בריא על גבי תחושת המסוגלות היציבה של האדם נבנית קומה מאוזנת שיודעת לשלב היטב בין הצורך שלו בעצמאות ובפרטיות לבין הצורך בהשתלבות עם הקבוצה, הושטת עזרה לזולת בעת הצורך וקבלת ההטבות שהיא מציעה.
כאשר האדם מצליח ליצור מאזן נכון ומדויק של שלושת הצרכים האלו - מצד אחד הוא חש תחושה של מסוגלות וחופש ובחירה ומצד שני הוא יודע לקיים מערכת יחסים בריאה של נתינה וקבלה עם הקהילה החברתית אליה הוא שייך- אזי הוא יותר מחובר לאני הפנימי שלו ומעגל המוטיבציה הפנימית שלו ישלוט ביותר שטחים בחייו. אך כאשר אין איזון נכון בין הצרכים האדם עלול להיות מבולבל ולהתקשות במציאת היעוד הפנימי ולבחור בדרך החיים המתאימה לאופיו היחודי.
שורשי 'הפומו'
אחד הסימפטומים הנפוצים ביותר שעלולים להופיע בחייהם של מי שאינו מקיים איזון נכון בין משולש הצרכים הנפשיים, הוא הפומו (FOMO) שהוא ראשי תיבות של 'חרדת החמצה'. חרדת החמצה היא החשש התמידי מפני פספוס של הזדמנויות חברתיות. אדם שחווה פומו מעסיק את עצמו ללא הרף בדאגה שמא הוא לא נוכח במקום הנכון ואולי בזמן שהוא בחר להיות במקום מסויים הוא מחמיץ אירוע בין אישי במקום שמתרחש במקום אחר. במצב זה הוא יעסוק באובססיביות במחשבות ובחיפוש דרכים יצירתיות לחזק ולשמר את מערכות היחסים שלו. אחת הדרכים להבין את חרדת הפומו היא חוסר האיזון בין משולש הצרכים שראינו, כאשר האדם אינו בטוח במקומו האינדבידואלי ובמסוגלות האנטומית שלו או ביכולת שלו לקיים יחסי גומלין עם הסביבה הוא חש איום מתמיד על יציבותו הנפשית ובמקום לעסוק בעולמו הפנימי ובמה שנכון עבורו הוא עסוק ללא הרף בניסיון לקבל תמיכה ועוגן מהחברה.
הפומו הפך להיות בעל שכיחות גבוהה במיוחד בעקבות התפתחות הרשתות החברתיות וחברות החדשות, תחשבו לרגע על אדם שחי בעיירה רחוקה לפני כמאה שנה. כמה מערכות חברתיות היו עלולות להעסיק אותו ולטרוד את מנוחתו? כיום הגלובוס כולו מתנקז לתוך מכשיר הסמארטפון שמגלגל בתוכו קשרים אין סופיים בין קבוצות ואנשים. האדם הסובל מפומו עלול להישאב בקלות לשיטפון החברתי המדומיין המוצע לו בענן האינטרנטי ולמצוא את עצמו דבוק למהדורות החדשות היומיות כדי שחלילה הוא לא יפספס התרחשות כל שהיא על פני הגלובוס. כיום ההערכה עוסקת בכמעט 50% מן הצעירים המערביים (בעיקר גברים) שסובלים מחרדת ההחמצה במידה כזאת או אחרת.
לאור זאת מתבקשת המסקנה הבאה: אם אתם רוצים להתנתק מהמסכים, מהרשתות החברתיות וממהדורות החדשות, לא תמיד מה שנכון עבורכם הוא לפתוח במלחמת חורמה ובדיאטת טכנולגיה קשוחה. לפעמים עדיף קודם כל לנסות להתבונן אל תוך עצמכם ולשאול האם אתם מחוברים די הצורך לאני האותנטי שלכם והאם אתם מאזנים כהוגן בין משולש הצרכים הבסיסיים. סביר להניח שככל שתתחברו עמוק יותר אל תוך עצמכם ותצליחו לענות בצורה מדוייקת יותר למשולש הצרכים שלכם יהיה לכם הרבה יותר קל להיגמל מהפומו שהוא בסופו של דבר סימפטום בלבד.
אל תפספסו את ההזדמנות
שימו לב, חברות הפרסום מכירות היטב את החולשות שלנו ומשקיעות משאבים רבים בניסיון להפעיל אתכם באמצעות ניגון על העצב החשוף של הפומו. שוק הפרסום שופך מיליארדים רבים מידי שנה כדי לנסות לייצר מרחב דמיוני אידיאלי של אנשים מאושרים ומקושרים אליהם אתם מוזמנים להצטרף אם רק תשקיעו כמה שקלים בקולקציית הסירים החדשה. אז אל תחמיצו את ההזדמנות.
בפעם הבאה כאשר מזדמן לכם לפגוש בפרסומת כזאת שמצליחה לערער ולפתות אתכם,רגע לפני שאתם פותחים את הארנק נסו להשתמש בעוררות שנוצרה כהזדמנות להביט פנימה ולשאול את עצמכם על איזה מבין שלושת הצרכים הפרסומת הזאת מנסה לענות. האם אתם זקוקים ליותר מערכות יחסים בריאות משמעותיות? או שמא אתם זקוקים ליותר זמן איכות עם עצמכם לפתח יותר עצמאות וחופש בחירה? סביר להניח שלא הסירים הם אלה שיפתרו לכם את הבעיה אלא עבודה עצמית וחשבון נפש כנה. אז אל תפספסו את ההזדמנות הזאת.
היחסים בין הפרט והכלל ביהדות
היהדות רואה חשיבות כבירה במערכת חברתית וקהילתית תומכת, גם מבחינה חברתית וכלכלית ההלכה מחייבת אותנו לדאוג לכל מחסורו של הפרט, אך מעבר לכך הדברים נכונים גם בהקשר הרוחני. היהדות כולה אינה מכוונת רק לעבודת ה' של האדם כישות נפרדת ועצמאית, אלא מחפשת את העבודה המשותפת של הציבור כולו כמיקשה אחת.
הדבר בולט בתקנתו של האריז"ל לפתוח את ההכנה לתפילת שחרית עם הביטוי "הריני מקבל עלי מצוות עשה של ואהבת לרעך כמוך" - התפילה היא הזמן האינטימי ביותר שבין האדם לקונו והיא ההזדמנות הטובה ביותר של האדם להתנתק מהסביבה ומטרדות הזמן כדי להתקרב לבורא, ובאופן מפתיע הפתיחה של כל התהליך הזה היא בהצהרה על עניינים של בין אדם לחברו.
הנהגה זו מחדדת את העיקרון הרוחני שמערכת היחסים שבין האדם לבורא אינה מערכת יחסים אישית בלבד אלא היא דורשת חיבור עם כללות העם היהודי שנחשב לישות כללית שבאה להתקרב לבורא כאגודה אחת. מכאן גם נובע העקרון ההלכתי של דין ערבות, כל יהודי נושא באחריות שחבירו יקיים את הציווי האלוקי המוטל עליו, המושג ערבות מתפרש גם במובן של ערבוב, על פי תורת הסוד כל יהודי נחשב לאבר בנשמה אחת גדולה ולכן המציאות של כולם מעורבת וקשורה ולכן המעמד הרוחני של אדם אחד הוא לא רק עניין אישי שלו.
מן הצד השני, למרות שהיהדות נולדה בתוך קבוצת אנשים מלוכדת ומגובשת והיא מכוונת לעבודת ה' קבוצתית, יש לזכור כי אברהם אבינו אבי האומה נקרא אברהם העברי על שם העמידה האיתנה שלו בדרך האמונה בבורא. כשכל העולם כולו טען מעבר אחד לעבודת אלילים אבי האומה לא התבלבל ועמד מן העבר השני כשהוא קשוב לזהותו וערכיו האמיתיים ללא פשרות.
דמויות רבות בהיסטוריה היהודית שצעדו בדרכו של אברהם אבינו מייצרות עבורנו מצפן והשראה לעמידה איתנה על הערכים והזהות הפנימיים שלנו מבלי להיות מושפעים מרוחות הזמן המנשבות.