

בדף היומי מסכת שבועות דף י"ד שנינו:
"בעי רבי ירמיה: בן בבל שעלה לארץ ישראל ונעלם ממנו מקום מקדש, מהו?" ותמהו: מדוע נקט דווקא בבן בבל, והלא כן הדין גם לבן ארץ ישראל? והשיבו בתוספות (ד"ה ונעלם ממנו): "נקט בן בבל לפי שבני א"י רגילין להכיר יותר".
וכתבו בעלי המלקטים, מכאן ראיה לדברי הר"ן (על הרי"ף תענית ב ע"א) ש"היו מתאספים מכל הסביבות ברגל לירושלים, כמו שעושין גם היום", הרי שבני ארץ ישראל היו עולים למקום המקדש גם לאחר חורבנו. דברים אלו מקבלים חיזוק ממקורות נוספים:
ירושלמי ברכות (פ"ט ה"ב): שמעון קמטריא, שהיה חמר, היה רגיל לעלות לירושלים בכל שנה. ירושלמי מעשר שני (פ"ג ה"ג): ר' זעירא מספר על ר' חנינא, ר' יונתן ורבי יהושע בן לוי שעלו לירושלים ונזדמנו להם פירות. בראשית רבה (פ' פא ג'): ר' ישמעאל בן ר' יוסי עלה להתפלל בירושלים. ברכות נח ע"א: בן זומא ראה שישים ריבוא בהר הבית לאחר החורבן, ודרש: "ברוך חכם הרזים…" ועוד בעשרות מקומות בש"ס ואכהמ"ל.
הקבלת פני רבו ועלייה לרגל
ה"נודע ביהודה" (מהדורה תנינא, אורח חיים סימן צד) נשאל מרבי ישעיה פיק ברלין, מדוע השמיטו הטור והשו"ע את הדין שחייב אדם להקביל פני רבו ברגל.
והוא מביא שהגמרא (סוכה כז ע"ב) למדה את זה מן הפסוק במלכים (ב, ד) מדוע את הולכת אליו היום לא חודש ולא שבת. וכבר כותב ע"כ הריטב"א שא"כ היה צריך לכתוב שחייב להקביל פני רבו ברגל, בראש חודש ובשבת, ולא רק ברגל. וה'נודע ביהודה' מבאר שמכיון שאין תלמיד רשאי לעמוד מפני רבו אלא שחרית וערבית וזה כדי שלא יהא כבודו מרובה משל שמים, והרי עלייה לרגל היא ג' פעמים בשנה, ולכן אי אפשר לחייב להקביל פני רבו יותר מהפעמים שעולים לרגל.
לפי זה מסביר ה'נודע ביהודה' שעתה בזמנינו שאין בית המקדש ולא מקבלים את פני השכינה ברגל, הרי אין דין של הקבלת רבו. וכלשונו: וא"כ לפי זה בזמן הזה שבעו"ה נתקיים והשימותי את מקדשיכם שאפילו בשעת שממה קדושתה עליה והשכינה לא זזה מכותל מערבי, ואין אנחנו הולכים לקבל פני השכינה שמה כלל כי לא חייבה אותנו התורה כי אם בקרבן חגיגה ועולות ראייה". הרי מדבריו שאין כלל חיוב לעלות לרגל בזמן הזה.
0 תגובות