מסכת זבחים, דף סג' -
כידוע, מבנה המשכן והמקדש היו מחולקים לשני חלקים. החלק הפנימי, המערבי יותר, היה קדש הקדשים, שהיה מופרד ע"י מסך, ושם היה ארון הברית. ולפניו, בחלק המזרחי יותר היה ההיכל, שבו עמדו השולחן, המנורה ומזבח הזהב שעליו היו מקטירים את הקטורת. בבית המקדש הוסיפו עוד חלק שלישי, חיצוני יותר לכיוון מזרח, והוא נקרא אולם, ממנו היו נכנסים אל ההיכל.
בסוגיא שלנו מבואר שכשם שקדושת קדש הקדשים היתה גדולה יותר מקדושת ההיכל, כך קדושת ההיכל היתה גדולה יותר מקדושת האולם, ולכן כל דבר שהיה ניתן לעשות באולם, לדוגמא, שחיטה של קרבן שלמים, היה ניתן לעשות גם בהיכל, כדי שלא יהיה הטפל חמור מן העיקר. אבל, ישנו דבר יוצא דופן, וזה אכילת קדשים, כאן לא אומרים את הסברא, שאם ניתן לאכול באולם, אז קל וחומר שניתן לאכול בהיכל, ולמה? משום שאין אדם אוכל במקום רבו, זה לא מנומס כביכול, ולכן צריך פסוק מיוחד שמותר לאכול בהיכל, ולא היינו יודעים זאת דרך הקל וחומר.
אם כן, רואים שאפילו אכילת מצווה כמו אכילת קרבן, לא ראוי שהיא תיעשה במקום מקודש, ומכאן דנו הפוסקים האם מותר לאכול בבית הכנסת. יש כאלו שהתירו בכל סעודת מצווה, גם אם המצווה אינה קשורה לבית הכנסת עצמו, כגון סעודת שבת וכולי, ויש כאלו שאסרו בכל מקום שיש בו הנאת הדיוט וחשש לקלות ראש, אף על פי שזו סעודת מצווה. ובמשנה ברורה כתב, שמ"מ מי שנוהג להקל לעשות סעודת סיום מסכת בביהמ"ד משום שאין לו מקום מרווח יותר, יש לו על מי לסמוך.
0 תגובות