היכן נמצאות המחשבות, במח או בלב?

בסוגיא שלנו אנחנו עוסקים בדיני מליקה של עולה ושל חטאת העוף. כידוע יש לנו כלל ש "מבדילין בעולת העוף, ואין מבדילין בחטאת העוף", זאת אומרת שבעולת העוף הכהן היה מולק את שני הסימנים ומבדיל את הראש מהגוף לגמרי, ובחטאת העוף, היה מולק רק סימן אחד, ולא היה מבדיל את הראש לגמרי.

בספר 'שם משמואל' הקשה שאמרו חז"ל שעולה באה על הרהור הלב, וקשה, הרי הרהור הוא במחשה , שהיא במוח, אם כן למה חז"ל קראול כך הרהור הלב. ועוד יותר קשה, שבאמת כך הוא לשון הפסוק בספר בראשית "וכל יצר מחשבות לבו רק רע כל היום". ותירץ שמחשבות האדם הן ללא הפוגה, והאדם לא יכול לעצור את המחשבה שלו שלא לחשוב דבר שאינו ראוי, ולכן לא שייך לומר שיש בזה חטא, הרי יש לנו כלל שאין הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו.

אם כן, עיקר העבודה של האדם היא לא לשים את המחשבה הזו אל הלב, כמו שכתוב ולא תתורו אחרי לבבכם, ולתור פירושו לרגל , לפשפש במחשבה הזו, אלא צריך לסלק אותה תיכף ומיד. ואם כן יש כאן רמז במה שהתורה ציוותה להבדיל בעולת העוף בין הראש לגוף, לרמז לנו שכדי לכפר על הרהור הלב, צריך להפריד בין הראש שבו עולה המחשבה, לבין הלב שמהרהר בה.