בדף היומי – מסכת שבועות דף כ"ז שנינו: "נשבע לבטל את המצוה ולא ביטל — פטור מקרבן על שבועת ביטוי. וכן הנשבע לקיים מצוה ולא קיים — פטור."
ולכאורה, היה מקום לומר שעל שבועה כזו כן יתחייב – כפי שמציע ר’ יהודה בן בתירא: "מה אם דבר של רשות, שאינו מצווה, ושאינו מושבע עליו מהר סיני — חייב עליו אם עבר על שבועתו; דבר של מצווה, שהוא כבר מושבע עליו מהר סיני — אינו דין שיהא חייב עליו?"
אך האם יש בכלל תוקף לשבועה לקיים מצווה?
בין רבותינו הראשונים והאחרונים יש מחלוקת בעניין זה. הרמב"ם פוסק (שבועות ה, טז): "נשבע לקיים את המצוה ולא קיים – פטור משום שבועת ביטוי... כיצד? כגון שנשבע שיעשה לולב או סוכה או שיתן צדקה לעני או שיעיד אם ידע עדות, ולא עשה – הרי זה פטור משום שבועת ביטוי... ויראה לי שהוא לוקה משום שבועת שוא."
ממעלות ועד ירוחם: סקירה מקיפה על עולם "ישיבות הקיבוץ" | פרויקט חג
לעומת זאת, הרמב"ן (בפירושו לתורה, במדבר ל, ג) כותב: "שבועה אינה חלה כלל על דבר מצווה; ואם לא קיים – אינו חייב לא בקרבן ולא במלקות." (וכן הובא בבירור הלכה ח, א)
טעם חג השבועות – "מושבע ועומד"
מסופר כי הגאון בעל הכוכב מיעקב, בהיותו ילד, נשלח ע"י אביו לרב העיר ללמוד מסכת שבועות, סמוך לחג השבועות. הרב, שביקש לבחון את חריפותו של הילד, שאל: "האם אביך רוצה שתלמד מסכת שבועות דווקא בגלל שחג השבועות מתקרב?"
השיב הילד: "כן, כי בחג השבועות נעשינו 'מושבעים' – מושבע ועומד מהר סיני."
0 תגובות