בדף היומי, מסכת שבועות דף ל"ד, שנינו: ר’ יוסי הגלילי אומר — "והוא עד או ראה או ידע" — הכתוב מדבר בעדות שמתקיימת או בראייה ללא ידיעה, או בידיעה ללא ראייה, והיא עדות ממון. זאת, בניגוד לעדויות אחרות, שבהן יש צורך גם בראייה וגם בידיעה.
הרמב"ם פוסק בעניין זה (סנהדרין כ, א): "אין בית דין עונשין באומד הדעת אלא על פי עדים בראיה ברורה, אפילו ראוהו העדים רודף אחר חבירו והתרו בו, והעלימו עיניהם, או שנכנסו אחריו לחורבה, ומצאוהו הרוג ומפרפר והסייף מנטף דם ביד ההורג — הואיל ולא ראוהו בעת שהכהו, אין בית דין הורגין בעדות זו. ועל זה וכיוצא בו נאמר: 'ונקי וצדיק אל תהרוג'... הואיל ויש שם צד לנקותו ולהיותו צדיק, אל תהרגוהו".
מהלשון הזאת דייק הגרי"ד סולובייצ'יק זצ"ל (רשימות שיעורים סנהדרין לז, ב), שרק כאשר יש צד לנקותו — כלומר, כאשר אינו חייב בוודאי — אין הורגים. אבל כאשר מדובר באומדנא ודאית, שאין בה כל ספק, דנים על פיה גם למיתה. כך סוברים גם תוספות (ד"ה דאי).
עד או עדים?
תירוץ נפלא כתב במשך חכמה (שמות כ, י"ג) על קושיית האבן עזרא, שתמה על הכתוב בעשרת הדיברות: "לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר": "שנים רבות חפשתי בלבי טעם זאת המלה לאמר עד שקר, ולא אמר עדות שקר"?
מבאר המשך חכמה: גם אם תוכן העדות נכון, אך העד אינו עד כשר — כגון שמעיד על סמך ידיעה ולא ראייה, או על סמך אומדנא שאינה ודאית לגמרי — אף שאין זו עדות שקר ממש, נחשב הוא "עד שקר". לכן נאמר "עד שקר" — ולא "עדות שקר" — להורות שגם עדות אמיתית, כאשר היא נאמרת מפי מי שאינו עד כהלכה, אינה מתקבלת.
'עד' שבתורה - מה הכוונה?
ובכל זאת, מצאנו בפסוק המתאר את פגישת יעקב ולבן (בראשית ל"א, מ"ז): "ויקרא לו לבן יגר שהדותא, ויעקב קרא לו גלעד" — הנה "שהדותא" בארמית מקביל למילה "עד" בלשון הקודש, כלומר לשון עדות. על כך מעיר בעל העמק דבר שם.
ובשמות (כ', י"ג) הוסיף וכתב: "ובחינם דחק האבן עזרא כאן, שמשמעות 'עד' בלה"ק היא עדות, כמו שכתבתי בספר בראשית ל"א, מ"ז". ובאמת, התרגום שם (שמות כ', י"ג) הוא: "סהדותא דשקרא".
גם בכתב והקבלה (שם) הקשה על האבן עזרא: מדוע יקרא הכתוב לאדם "עד שקר" עוד לפני שהעיד בפועל? מה יענה על הפסוק במשלי (כ"ה, י"ח): "מֵפִיץ וְחֶרֶב וְחֵץ שָׁנוּן, אִישׁ עֹנֶה בְרֵעֵהוּ עֵד שָׁקֶר"? והוא מבאר שם ש"עד" אינו רק מי שמעיד בבית דין, אלא גם מי שמוסר מידע — כינוי ל"מגיד" (צייגע ויטנעס בגרמנית), ובלשון התרגום: "סהדא" או "סהדותא". גם עצם ההגדה או הסיפור נחשבת "עדות" — "צייגניס סעסטיי מאני" — ותרגומה גם כן "סהדותא" (עיין בשם רל"ש).
0 תגובות