במסכת עבודה זרה דף כח עמוד מסופר: ר' אבהו כאב לו באוזנו, הורה לו ר' יוחנן, ויש אומרים שאמרו לו בבית המדרש, מאי אורי ליה [מה הורה לו לעשות]? כי הא [כמו זו] שאמר אביי: אמרה לי אם (האומנת שלי), לא איברי כולייתא [נבראה הכליה] אלא לאודנא [לאוזן], וממנה רפואתה.
כתב הגרי"ח סופר שליט"א בקובץ מקבציאל (קובץ כב עמוד עז) לבאר מה שכתבה הגמרא (שבת קיט עמוד ב):
"חמין במוצאי שבת מלוגמא, פת חמה במוצאי שבת מלוגמא" פירש רש"י: "חמין לשתות ולרחוץ, מלוגמא רפואה".
ובהמשך שם הגמרא מספרת של ר' אבהו היו עושים לו במוצאי שבת עגל משולש והיה אוכל ממנו כליה אחת]. כי [כאשר] גדל אבימי בריה [בנו] אמר ליה [לו] אבימי לאביו: למה לך להפסיד כל כך, נניח כליה מערב שבת ולא יצטרכו לשחוט עגל שלם רק לצורך זה. ואכן שבקוהו ואתא אריא אכליה [הניחוהו לעגל זה ולא שחטוהו ובא אריה ואכלו], ללמד שאין לו לאדם לקמץ בדבר שהוא לכבוד השבת.
וביאר, שלכך היה רבי אבהו מהדר לאכול בכל מוצאי שבת כולייתא, כיון שהיה חולה באוזניו, וכמבואר בגמרא בעבודה זרה הנזכרת לעיל. ורפואה היותר טובה לחולי זה היא הכליה, ולכן היה מהדר לאכול ממנה דוקא בכל מוצאי שבת.
0 תגובות