בדף היומי מסכת עבודה זרה דף נ"ג אנו עוסקים בדין עצי אשרה שבארץ ישראל שואלים:
אמר ר' אלעזר: כתחילה של הכניסה לארץ ישראל, שאמרה התורה "ואשריהם תשרפון באש" (דברים יב, ג), ויש לתמוה: הרי ארץ ישראל ירושה היא להם לישראל עוד מאבותיהם (אברהם יצחק ויעקב) ואין אדם אוסר דבר שאינו שלו, ואם כן כיצד יכולים הגוים לאסור את האשירות, כאשר בעצם אין הארץ שלהם.
אלא מכיוון שעבדו ישראל לעגל, גילו דעתם שנוח להם שהם רוצים בעבודה זרה, וכאשר באו גוים ועשו אלילים, שליחותא דידהו עבדי [שליחות שלהם, של ישראל, עשו], ולכן האשירות נאסרות כדין עבודה זרה של ישראל, שאין לה ביטול.
עפ"י זה ביאר בהעמק דבר (פ' כי תשא ל" י"ג) לבאר מ"ש שבפרשת משפטים (כ"ג כ"ד) כתיב: הרס תהרס ושבר תשבר מצבותיהם, ושם לא נזכר משריפת אשרה, משא"כ בפ' כי תשא הוסיף הפסוק גם ואת אשריו תכרתון.
כי באמת קודם שחטאו בחטא העגל, לא נאסרו להם האשרות, כיון שהיא ירושה לנו מאבותינו, רק אחרי חטא העגל, בפרשת כי תשא, שאז גלו דעתם דניחא להו בע"ז דוקא, אז נצטוו להכרית את האשרות. ע"ש עוד.
0 תגובות