בדף היומי מסכת עבודה זרה (דף ע"ה) שנינו: אמר רב אשי: אותם כלי זכוכית, הואיל וכאשר נשתברו יש להם תקנה, שיכול להתיכם ולעשות מהם כלים חדשים, הרי הם נחשבים ככלי מתכות, וצריך להטבילם אף הם.
ובהגהות רעק"א (יו"ד סי' ק"כ ס"א בהגה) הביא מתשובת כתב יד שיש הסוברים שרק כלי סעודה כגון כוסות וצלחות צריכים טבילה, אבל כלים שנועדו לקיום המאכלים כחביות ובקבוקים אינם צריכים טבילה. עם זאת הביא שיש החולקים בזה, ועל כל פנים בכלי מתכות עיי"ש.
ובשו"ת תשובות והנהגות (ח"א סי' תמו) כתב שלפיכך מנהגינו להקל בבקבוקי זכוכית שמחזיקים בתוכם משקה: אין מריקים את תכולתם רק כדי להטבילם, אף שהם פתוחים ומשתמשים במה שבתוכם. אולם לאחר השימוש הראשון אין להכניס בהם מאכל נוסף ולהשתמש בהם שנית בלי טבילה. לעומת זאת, לענין קופסת מתכת של קפה כתב (שם סי' תמז), שכיון שהיא עשויה מתכת שטבילתה מן התורה, נכון להחמיר ולהריק מיד לאחר הפתיחה ולהטבילה, ורק אחר כך להשתמש בה.
ובשו"ת שבט הלוי (ח"ו סי' לז אות ב) דן בבקבוקי משקאות כגון בירה, שמחזירים אותם לחנות ומשם לבית החרושת. יש לחשוש שמא בפעם הקודמת היה הבקבוק קנוי לגוי (כשהביה"ח שייך לישראל), ואם כן הישראל שקונהו עתה חייב להטבילו קודם השימוש. ואין לומר שהבקבוק נמצא רק בהשאלה אצל הגוי עד ההחזרה, שהרי הלקוח משלם גם עבור הבקבוק, וברצונו מחזיר וברצונו אינו מחזיר, וממילא הבקבוק נקנה לו בקנין גמור.
"החסידים ישלמו כל מחיר, בואו ננצל אותם" - וגם הסרטון שישנה לכם את החיים | צפו
והשיב שיש מקום לצדד להיתר משני טעמים: האחד, לסמוך על הדעה (עי' פתחי תשובה יו"ד סי' קב סק"א) שגם בדבר שיש לו מתירין [ובקבוק זה נחשב לדבר שיש לו מתירין, שהרי ניתן לטובלו בקלות, וראה לעיל (לז:)] אומרים "כל הפורש מן הרוב פורש", וכיון שרוב הקונים הם ישראלים יש לתלות שגם בקבוק זה נלקח מישראל.
השני, שיש כאן ספק ספיקא: שמא לא היו כלל בבית החרושת כלים שחזרו מנכרים באותה שעה, וגם אם היו שמא לא הוא קנה אחד מהם אלא קנה מן הרוב שבאו מישראל. וספק ספיקא מועיל גם בדבר שיש לו מתירין.
0 תגובות