בדף היומי במסכת במסכת זבחים דף ט"ו אומרת המשנה שכהן שעבד בבית המקדש כשלא היה לבוש בכל ארבעת בגדי הכהונה שלו, או כהן גדול שלא לבש את כל שמונת בגדיו פסל את העבודה.
והנה, אודות כיסוי הראש לגברים כתב השולחן ערוך (או"ח סימן ב’ סעיף ב’) פוסק כי אסור לילך בקומה זקופה, וכן אסור ללכת ארבע אמות בגילוי ראש.
המגן אברהם (רפב ס"ק ח) סבר כי האיסור שהוזכר בשולחן ערוך (או"ח ב,ו) ללכת ארבע אמות בראש מגולה, הוא דווקא בהליכה. אך לדעתו, מותר לשבת או לעמוד ללא כיסוי ראש.
כראיה לכך הביא המגן אברהם את הנאמר במסכת יומא (כה) לגבי הפייס שהיו הכהנים עורכים בלשכת הגזית: הממונה היה נוטל את המצנפת מראשו של אחד הכהנים, וכך ידעו ממי מתחיל הפייס. מכך הסיק המגן אברהם כי מותר היה לכהנים לעמוד בגילוי הראש אפילו במקום קדוש כמו הר הבית.
אלא שבספר טעם מגדים (סימן ב) דחו ראיה זו, וכתבו שייתכן שלכהנים היה כובע קטן מתחת למצנפת, ולכן גם כשנטלו את המצנפת, הכהן לא נשאר עם ראש מגולה לחלוטין.
ובדומה לדברי המגן אברהם כתב הבאר היטב (ו) בשם המהרש"ל שהאיסור ללכת בקומה זקופה ובגילוי ראש הוא דווקא תחת אויר הרקיע. בתוך הבית, לעומת זאת, הדבר מותר. הסיבה לכך היא שרק תחת אויר הרקיע, ההליכה בגילוי ראש נראית כחוסר השגחה במורא של הקב"ה. כלומר שגם הליכה בתוך הבית תחת קורת הגג מותרות.
האם כיסוי ראש הוא רק בתפילה?
לכיסוי הראש הוזכר בגמרא כמידת חסידות מובהקת המביאה ליראת שמים. במסכת קידושין (דף ל"א, עמוד א') מסופר על רב הונא בריה דרב יהושע, אשר נהג שלא ללכת ארבע אמות בגילוי הראש. הוא נימק מנהג זה באמרו: "שכינה למעלה מראשי".
עוד מצאנו שמנהג זה לא היה רק נורמה חברתית, אלא עניין שיש בגינו שכר רוחני. רב הונא עצמו התבטא במסכת שבת (דף קי"ח, עמוד ב') ואמר: "תיתי לי (תבוא לי טובה) דלא סגינא (שלא הלכתי) ארבע אמות בגילוי הראש".
בדומה לזה כתב הגאון מווילנה, (הגר"א) הביא ביאור הגר"א על אורח חיים כי כיסוי ראש הוא רק ממידת הקדושים העוסקים בעבודת ה' ”כללא דמילתא אין איסור כלל בראש מגולה לעולם, רק לפני הגדולים וכן בעת התפלה אז נכון הדבר מצד המוסר, ושאר היום לקדושים שעומדים לפני ה' תמיד”. עכ"ד.
0 תגובות