מסכת זבחים דף נ'
כידוע, ישנם ארבעה שצריכים להודות - יורדי הים, הולכי מדבריות, חולה שנתרפא וחבוש שיצא מבית האסורים, ובזמן שבית המקדש היה קיים, היו צריכים להביא קרבן תודה. אולם בימינו, שבעוונותינו אין לנו בית המקדש, תיקנו לברך את ברכת הגומל, כך כתב הרא"ש. ונשאלת השאלה האם היא חובה או רשות?
ובכן, בסוגיה שלנו נאמר שאדם יכול להתנות שהוא יביא את קרבן התודה שלו מכספי מעשר. והוכיח מכאן המהר"ם שיק, שברכת הגומל היא רק רשות, כי גם קרבן תודה הוא רק רשות, כי אם הוא היה קרבן חובה, לא היה ניתן להביא אותו מכספי מעשר, שהרי יש לנו כלל - "כל דבר שבחובה - אינו בא מכספי מעשר".
עוה"ד של החיילים: "למה לא שברו למחבלים את העצמות" | ו-100 אלף תמורת הפלאפון
לעומת זאת כתב בפרי מגדים שאע"פ שמדין תורה לא צריך להביא קרבן תודה, אבל דוד המלך צווה על כך בתהילים, ויש לזה דין של דברי קבלה, כי התהילים נאמרו ברוח הקודש, כמו מגילת אסתר. גם החתם סופר הקשה על דברי הרא"ש - מדוע כתב הרא"ש שברכת הגומל נתקנה במקום קרבן תודה? הרי אלו דברי קבלה ולא תקנת חז"ל, ולא שייך לומר 'תיקנו'. אך בספר אבני נזר תירץ ששיך לומר תיקנו גם על דברי קבלה כמו שכתוב במסכת מגילה, ש"אנשי כנסת הגדולה תיקנו קריאת המגילה" אע"פ שגם היא נאמרה ברוח הקודש, אלא הכוונה היא שברוח הקודש, נאמר להם שיתקנו.
0 תגובות