מסכת זבחים, דף נא'
אנו ממשיכים לעסוק בסוגיא של חטאות הפנימיות שנאמר בהן שאת שיירי הדם היה שופך על היסוד המערבי, וזה נלמד מן הפסוק "אשר פתח אוהל מועד", ושואלים התוספות במקום, למה צריך פסוק מיוחד? הרי היסוד המערבי, זהו היסוד הראשון שבו פוגש הכהן כשהוא יוצא מן ההיכל, אז ממילא הוא צריך לשפוך שם מדין "אין מעבירין על המצוות", והוא לא יכול לדלג עליו וללכת ליסוד אחר.
מתרצים התוספות שדין אין מעבירין על המצוות שייך כשיש לפני שתי מצוות, לדוגמא דישון מזבח הפנימי והמנורה, כמו שאומרת הגמרא ביומא, כאן שייל אין מעבירין על המצוות, אבל כשאדם עוסק במצווה אחת, יש לו כלי עם דם ביד והשאלה היא רק איפה לשפוך אותו, על זה לא נאמר אין מעבירין.
לפי הכלל הזה תירץ בספר לבושי מרדכי את שיטת המגן אברהם לגבי הליכה לבית הכנסת. כתב המגן אברהם, שמי שיש לו בעיר שני בתי כנסת, מצווה ללכת לרחוק יותר , משום שכר פסיעות, וכן כתב במשנה ברורה. אך בספר גזע ישי חלק עליו, וכתב שיש כאן בעיה של אין מעבירין על המצוות, הוא הרי מדלג על בית כנסת אחד כדי ללכת לבית כנסת אחר. אך לפי תירוץ התוספות , ניתן ליישב את דברי המגן אברהם. הרי לא מדובר כאן בשתי מצוות שונות, האדם עסוק במצווה אחת, הוא הולך לתפילה, וכיוון שהוא עסוק באותה מצווה וממשיך ללכת הלאה, לא שייך כאן אין מעבירין על המצוות.
0 תגובות