מוסיף והולך - על הקשר בין יום טוב ראשון של פסח לאור הירח?

בסוגיא שלנו דנה הגמרא האם הקדושה הראשונה שנתקדשה בה ירושלים, בטלה כשנחרב בית המקדש, וזה נקרא "קדושה ראשונה קדשה לשעתה ולא קדשה לעתיד לבוא"  או שהקדושה נשארה למרות שכבר אין בית, והגמרא משתמשת בביטוי "קדושה ראשונה קידשה לשעתה - וקידשה לעתיד לבוא". בספר "חסד לאברהם" למד מכאן רמז נאה.

כידוע שבתורה היום הראשון של פסח נקרא שבת, כמו שכתוב להתחיל לספור את העומר ממחרת השבת, ולמה הוא נקרא שבת, כתב בעל החסד לאברהם שהקדושה בפסח מגיעה מלמעלה בלי שום מאמץ מצידנו, כמו יום השבת שהוא קבוע גם אם אין ישראל מקדשין אותו. אבל אותה קדושה של היום היא כמו זריעה שאדם צריך לעבוד ולעמול לחרוש ולהשקות, כדי שאותה קדושה תצמח ותתרבה.

לכן בחודש ניסן הראה הקב"ה למשה את הלבנה ואמר לו כזה ראה וקדש, כי אור הלבנה בתחילת החודש הוא אור חלש וקלוש ולאט לאט בכל יום האור מתרבה, כך החודש הזה ראשון הוא לכן לחודשי השנה, כביכול אני נותן לכם את הקדושה בחודש הזה, ואתם צריכים לדאוג שמכאן והלאה היא תתרבה, ועל זה נרמז קדושה ראשונה, אותה קדושה של היום הראשון של פסח, קידשה לשעתה, וקידשה לעתיד לבוא, שמכאן יוכל האדם להמשיך בקדושה הלאה.